חובת חברת ביטוח להדגיש הגבלות בפוליסה

הבנק הדגיש כי המנוח, בהיותו עורך-דין וותיק שעוסק בתחום המסחרי ובקיא בעניינים משפטיים ועסקיים, הבין את משמעות הגבלת סכום הביטוח וידיעתו והבנתו, בפועל או בכוח, בעת שהתקשר בחוזה הביטוח עם חברת הביטוח, היא החשובה והמכריעה לצורך הכרעה בעיניין שלפנינו.

לפיכך, למבטח "...אחריות אקטיבית בדמות חובת הגילוי והוידוא. חברת הביטוח חייבת להסב את תשומת לבו של המבוטח לתנאי הפוליסה בצורה שתהיה מובנת וברורה לו ולוודא את עירנותו לכך שתוקפה חל רק בהתקיים אותם תנאים וכי במקרים שבהם לא יתקיימו לא יוכל להנות מגיבוש זכותו לשיפוי" (שם, עמוד 773; וכן ראו: ע"א 11081/02 הנזכר בסיכומי התובעת) ודומה כי הדברים ברורים.

...

כפי שעלה מהראיות, לא הובא עד מטעם הבנק שנכח במעמד חתימת המנוח על גבי הפוליסות, למצער, לא הובאה עדות ולא הונחה תשתית ראייתית לביסוס הטענה בדבר מתן הסבר מפורט והולם כנדרש לקיום חובת הגילוי המוטלת על הבנק, בין אם למנוח ובין אם באופן כללי ומשלא נעשה כן, שוכנעתי כי הבנק הפר את חובתו.

כללם של דברים, הנני קובע כי הבנק הפר את חובת הגילוי בנוגע לסכום ההגבלה המדויק, וכי הכיסוי הביטוחי שעמד למנוח (ולתובעת בנעליו) מגיע כדי סכום ההגבלה שנקבע בסעיף ההגדרות לפוליסה (400,000 או 800,000 על-פי העניין) ובשים לב למנגנון פיצול הסכומים שנקבע בסעיף 1.

הסכום המדויק יתברר בהליך אחר, בכפוף לטענות התובעת לעניין קביעת המועד הרלוונטי לחישוב יתרת החוב וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בעניין זה. סוף דבר, הנני נעתר לבקשת התובעת ומצהיר כי הבנק הפר את חובת הגילוי בעניין סכום הביטוח ומשכך, לא מוטלת חובה על התובעת לסלק את החוב בגין ההלוואות השנייה, השלישית והרביעית.

סוכן הביטוח הדגיש בעדותו כי הוא אינו מכיר את סמאח אלא את הנתבע 1, אביו, ומי ששוחח עמו טלפונית ובקש לרכוש את הפוליסה הכוללת את מיגבלת גיל וותק הנהגים המורשים הוא הנתבע 1 ולא סמאח אותו הוא אינו מכיר ולא ראה (עמ' 16 שו' 28 עמ' 17 שו' 20-21, 27).

לאור החובה המוטלת על חברת הביטוח למסור את הפוליסה למבוטח ולוודא עם המבוטח כי הוא מודע לתנאיה, וכאשר לא הוכח כי הפוליסה נימסרה למי מהנתבעים וכי המבוטח (הנתבע 2) ולא אביו (הנתבע 1) ידע על רכישת אביו פוליסה עם מיגבלת אחריות שאינה מכסה את נהיגתו, לא ניתן לקבוע כי ידיעת אבי המבוטח שקולה לידיעת המבוטח, ולאפשר את הסתמכות חברת הביטוח על מיגבלת הגיל וותק הנהיגה בפוליסה (ראו; ע"א (מחוזי חיפה) 3733/06 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אלמאזה חלבי (פורסם בנבו, 18.12.2007); ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר מנשה, פ"ד מ"ט(2) 749, בעמ' 764 – 765).

...

בתום פרשת הראיות סיכמו הצדדים עיקר טענותיהם בעל פה ועל פי החלטתי בפרוטוקול דיון הגישו הנתבעים התייחסות בכתב להוראות המפקח על הביטוח עליהם הם מבקשים להסתמך, ותגובת הצד השלישי לכך, ועתה אני נדרשת להכרעה.

תמיכה נוספת במסקנה כי הנתבע 1 ביקש בשיחתו הטלפונית עם סוכן הביטוח לרכוש ביטוח המגביל את גיל וותק הנהיגה לנהג שאינו "נהג חדש" וגילו מעל גיל 24 שנים, יש בהתנהגות הנתבע 1 לאחר התאונה.

טענה כזו אינה נכללת בכתבי הטענות הגודרים את הפלוגתאות שבמחלוקת, ודינה להידחות מטעם זה. ואולם, מן העבר השני, עצם ידיעת סוכן הביטוח, לדבריו עצמו, קודם לאירוע הביטוחי וקודם להנפקת הפוליסה, על כוונותיו של הנתבע 1, הצריכה מסוכן הביטוח לנקוט במשנה זהירות ולוודא כי הפוליסה, ככל שהוחלט להנפיקה לאור האמירות המיוחסות לנתבע 1, תומצא למבוטח, הוא הנתבע 2 וכי המבוטח ולא רק אביו, יהיה מודע באופן ברור לתנאי הפוליסה ולמגבלות הכיסוי הביטוחי במקרה שיעשה שימוש ברכב.

ההודעה לצד שלישי מתקבלת; הצד השלישי יישא בתשלום אותו חויב הנתבע 2 לשלם לתובעת כאמור לעיל, בתוספת שכר המתורגמן כפי שנפסק בדיון ותשלום אגרת המשפט של המודיעים (מחצית ראשונה ושנייה) ושכר טרחת עורכי דין בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ. הנתבעים ישלמו את המחצית השנייה של האגרה בגין ההודעה תוך 10 ימים.

נושא זה אף לא נזכר בפוליסת הביטוח, בנגוד לחובתה של המבטחת להדגיש בפוליסה הגבלות על החבות, כדרישת סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.

אילו "התעורר" התובע ועירב את חברת הביטוח אפילו בשלב שבו החל לשלם את התשלומים – מאי 2009 – עדיין היה בטווח שלוש השנים, ועדיין יכול היה לזכות לכסוי בטוחי (כפוף לטענות כגון הכשלת בירור החבות) מבלי שהייתה הנתבעת יכולה להעלות טענת היתיישנות.

אין מדובר בחריג לחבות אשר נקבע על ידי המבטחת, לגביו חלה החובה הקבועה בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, אלא בהוראת דין, אשר קבועה בחוק חוזה הביטוח, ואינה צריכה הבלטה בפוליסה.

...

נמצא, איפוא, לאור האמור לעיל, כי בנסיבות דנן אין מנוס מהקביעה, שהתביעה התיישנה טרם הגשתה, ובכך קם בפני התובע מחסום דיוני המונע הגשת תביעה זו, על אף קיומה של פוליסת ביטוח תקפה, ועל אף שטרם חלפו שבע שנים ממועד התאונה.

דין טענת התובע בדבר העדר הבלטה לחריג ההתיישנות בפוליסה – להידחות.

נוכח האמור לעיל, אני דוחה את התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

לדבריו, אפילו תאמר כי תנאי הפוליסה חלים חרף כך, הרי שנוכח ההלכה שנקבעה ברע"א 9849/17 פיקאלי נ' הכשרה חברה לביטוח (ניתן ביום 4.6.2019) (להלן: פרשת פיקאלי), ובשים לב לפער של כעשרה אחוזים בין המחיר ששילם לזה שהיה אמור לשלם לו רכש פוליסה שהייתה תקפה לכל נהג מעל גיל 30, הוא זכאי, לכל הפחות, לפצוי בגובה של כ-90% מגובה הנזק שניגרם לו. הנתבעת טוענת מנגד כי משעה שהתובע כלל לא טרח לקרוא את פרטי הפוליסה, הרי שעניין לנו באדם רשלן המנסה להחצין את הסיכון שיצר על חברת הביטוח.

אשר לטענה כי המיגבלות הקבועות בפוליסה לא הודגשו דיין, טוענת הנתבעת כי התובע הפנה אך לחלק מן הפוליסה (ה"ג'קט"), וכי בפוליסה השלמה שהייתה זמינה לו, ניתן פירוט מלא וברור של טיב המיגבלות שנקבעו.

המסגרת הנורמאטיבית על פי הוראת סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח או החוק), העוסק בשלב הקודם לרכישת חוזה הביטוח, משעה שהמבטחת הציגה בפני המבוטח שאלה שהתשובה עליה עשויה להשפיע על החלטת מבטחת סבירה אם לכרות חוזה ביטוח – בכלל או בתנאים מסוימים – דבר המוגדר בסעיף כ"עניין מהותי", חלה על המבוטח חובה למסור תשובה מלאה וכנה.

בעוד שבאותה פרשה דובר באי עמידה במגבלת גיל, בעניינינו מדובר בחריגה ממגבלה דווקנית יותר הקבועה בפוליסה, ומאפשרת נהיגתם אך של נהגים ספציפיים המנויים בה. סיטואציה דומה נדונה בע"א (מחוזי חיפה) 11156-10-14 קרדן רכב בע"מ נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (4.3.2015) (להלן: עניין קרדן).

...

לסיכום נקודה זו, הטעמים והרציונאלים שעמדו ביסוד דעת הרוב בפרשת פיקאלי, ואשר בעטיים סווג מקרה של חריגה ממגבלת גיל כמקרה של החמרת סיכון, ולא ככזה של יצירת סיכון חדש, יפים גם למקרה של חריגה ממגבלה הנוגעת לרשימת נהגים קונקרטית שרשאים לנהוג לפי תנאי הפוליסה, ומצדיקים התייחסות אל המקרה, בהתאם להלכת פיקאלי, כמקרה של החמרת סיכון.

לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו והאזנתי בקשב רב לטענות הצדדים, עמדתי היא כי לא עלה בידי הנתבעת לסתור את טענת התובע, כי לא עמדה כוונת מרמה ביסוד בחירתו להיקשר בפוליסה שאינה מכסה כל נהג מעל לגיל 30.

למסקנה זו הגעתי לאחר שנתתי דעתי לאופיו החד פעמי של האירוע, ולכך שלפי הנטען הייתה זו הפעם היחידה שבה נהג אבי התובע ברכב – נתון שלא נסתר; לנסיבות המקרה המצביעות על מצב דברים ספונטני, מתגלגל וכזה הנובע מצורך דחוף שהתעורר – ולא ממהלך מתוכנן; וכן מהתרשמותי ממהימנות עדות התובע ועדות אביו, כי טעו בתום לב לחשוב כי הפוליסה חלה על כל נהג מעל לגיל 30.

ג לכתב התביעה המתוקן נטען כי: "לאחר התאונה ובמהלך האישפוז, הגיע בנו של התובע 1 לבקרו בבית החולים ואמר לתובע כי בדק את תעודת ביטוח החובה ולתדהמתו הסתבר לו שהיא רשומה על שמו בלבד (פוליסה נקובה בשם), וייתכן כי בפול הישראלי לביטוחי רכב אשר הנפיק את הפוליסה הנ"ל, אין כסוי בטוחי. לשאלת התובע עצמו אמר בנו כי היה משוכנע שהפוליסה מכסה כל נהג ולעולם לא היה מסכן את אביו ואישתו ברכיבה על אופנוע ללא כסוי בטוחי. לטענת הבן, רק לאחר התאונה כשבדק את תעודת הביטוח התחוור לו לפתע כי הנה נקובה בשם." (ההדגשות של הח"מ ואינן במקור).

"; "אוסיף ואצהיר ואטען ע"פ ייעוץ משפטי שקבלתי ולו אני מאמין מכיוון שמדובר בפוליסת ביטוח המטילה סייג בטוחי חלה חובה אקטיבית על חברת הביטוח במקרה זה לגלות ולידע ואחר כך אף לוודא כי המבוטח מודע להגבלה החלה על הקף הביטוח. תשומת הלב מופנית במיוחד לעניין הוידוא: חובת המבטח אינה מסתיימת בהעברת טפסי הפוליסה, בהדגשת ההגבלות והסייגים ובגילויים המילולי: על חברת הביטוח לוודא כי המבוטח ער ומודע למהות ההגבלות והסייגים כפי שאלו נקבעו בפוליסה."; "בהמשך לאמור אצהיר בהתאם לייעוץ המשפטי שניתן לי כי חברת הביטוח לא עמדה במקרה זה בחובת הגילוי והידוע ולבטח לא עמדה בחובת הוידוא ולא עשתה כמחויּב ע"פ חוק ודין להבטיח כי הייתי מודע להגבלה הביטוחית בפוליסה."; "אצהיר כי גם מתמליל השיחה ביני לבין נציגת חברת הביטוח "הפול" ששוחחה איתי .

...

מכאן, אני מורה על דחיית תביעתו.

הודעת קרנית כנגד צדדי ג', בכל הנוגע לסכומים שישולמו על ידה, ככל שייפסקו וישולמו לתובעת, מתקבלת אך ורק כנגד צדדי ג' 1 ו- 3, ונדחית כנגד צד ג' 2.

משנדחתה טענתו של צד ג' 3 במישור העובדתי לפיה הוא לא הבין מה משמעות המונח "נהג נקוב בשם", דין ההודעה כנגד צד ד' להידחות אף היא.