לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, הנתבע נסע לאחור כדין ובזהירות, ואילו התובע, שרצה לחנות בצד הדרך, ניכנס לשטח שמאחורי המשאית ובכך גרם לתאונה.
"
כמו כן, נקבע ע"י בית המשפט העליון בד"נ 22/83 מדינת ישראל נ' חדריה, פ"ד לח(2) 285 (1984), כי מוטלת חובה על נהג אוטובוס להעזר במכוון לפני נסיעה בריוורס, בפרט שעה שמדובר באיזור מגורים.
בעניינינו, עולה מעדות הנתבע שאיש לא כיוון אותו בעת שנסע לאחור, הגם שהנתבע העיד כי מי שפרק את הסחורה מן המשאית היה המזמין, כלומר היו בני אדם נוספים שהנתבע יכול היה להעזר בהם לצורך כך.
כמו כן, ניתן לראות בבירור מן הסירטון כי היה למשאית מרווח גדול לפניה, כך שלא הייתה כל הצדקה אף לעצם ביצוע הנסיעה אחורנית.
...
לאור כל האמור אני מקבל את התביעה ברובה הגדול וקובע כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
סך של 16,404 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 17.11.2021 ועד ליום מתן פסק הדין.
שכ"ט עו"ד בסך של 3,471 ₪ כולל מע"מ.
בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 3,373 ₪.
לפיכך, אין בידי לקבל את הבקשה לפיצול סעדים.