חובת זהירות בנזיקין בגין רשלנות

דיון והכרעה עוולת הרשלנות לשם הטלתה של חבות בנזיקין בגין רשלנות רפואית כלפי מטופל, יש להוכיח קיומם של יסודות העוולה, לפי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין: חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק, הפרתה של החובה ונזק הנוצר כתוצאה מההפרה האמורה.

...

אמנם שיני התובעת במצב קשה אך מכאן ועד להטיל אחריות על הנתבעת בגין כך המרחק הינו רב. בידי נותר רק לאחל לתובעת הרבה בריאות ואריכות ימים אך סבורני כי עליי לדחות את תביעתה.

משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

הנני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט וכן ושכ"ט עו"ד בסך 18,000 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

לגופו של עניין, התובעים טענו כי בכתב התביעה הם טענו שהנתבעת אחראית כלפיהם בנזיקין, עקב מעשיהם ומחדליהם, וכי הנזק שהם תבעו הוא בעילה נזיקית, עקב רשלנותה ומחדליה של הנתבעת, שבגין רשלנותה המנוח נותר ללא ביטוח מנהלים או קרן פנסיה, דבר שגרם לכך שהתובעים אינם יכולים לקבל תגמולי ביטוח ריסק או פנסיית שארים מקרן פנסיה.

כפי שהבהרנו קודם, אין עוולה נזיקית שמתאימה לטענות התובעים ברכיבים הביטוחים, להבדיל מהעוולה שעליה הושתתה התביעה, שהיא רשלנות (הפרת חובת הזהירות שחב מעביד כלפי עובדו).

...

אני מורה על מחיקת סעיפים 25, 32.1 (ג) ו- 32.2 (ב) לכתב התביעה וכן על הוצאת חוות הדעת האקטוארית.

כך למשל נקבע כי ניתן לחייב אדם בנזיקין בגין התרשלותו בכך שלא דאג לבטח אדם אחר, גם כאשר החוק אינו מחייבו לערוך ביטוח כזה, במקרים בהם מתקיימים בין הצדדים יחסי קרבה והסתמכות, או שעריכת ביטוח מתחייבת מנוהג שקיים בין הצדדים.

 יפים לענייננו הדברים שנקבעו ע"י בית המשפט העליון ב-ע"א 4493-05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (7.3.07 ): " נראה כי יתכנו סיטואציות מסוימות שבהן יהא זה מן הראוי להכיר בעילת רשלנות עקב אי-עריכת ביטוח. כך למשל, השיקולים כנגד הטלת אחריות בעוולת הרשלנות מאבדים מכוחם מקום בו קיימת חובה חקוקה לערוך ביטוח (ראו והשוו: LaClair v. Silberline Manufacturing Co., Inc. 379 Mass. 21 (1979); ת"א (מחוזי ת"א) 2474/86 נצר נ' כנפונית חברה למטוסים זעירים בע"מ, [פורסם בנבו] פ"מ תשנ"ד(2) 441, 476-478 (1994); על הזיקה בין חובה חקוקה לבין עוולת הרשלנות ראו: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 139 (1982); ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] תק על 2006(2) 2504, פסקות 17, 23, 27 (2006)). כמו כן, בנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו".  בהתאם למפורט לעיל, נקבע בפסיקה כי יחסי עובד- מעביד הנם יחסי קרבה היוצרים הסתמכות מצד העובד על המעביד, ומשכך יוצרים חובת זהירות של המעביד כלפי העובד בכל הנוגע לעריכתו של ביטוח המכסה את נסיעתו של העובד ברכב המעביד ( ע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג(1) 680 (1999); ע"א 1777/03 קרנית נ' אגמי (פורסם בנבו, 4.7.2005); רע"א 35679/97 קרנית נ' סבן (פורסם בנבו, 24.3.1998).

...

אינני סבורה כי מערכת היחסים בין התובע לנתבע באותה נקודת זמן, הניחה בסיס לחובת זהירות של הנתבע כלפי התובע בכל הנוגע להבטחת קיומו של ביטוח חובה לנסיעה ברכב, וגם אם אצא מתוך הנחה כי הנתבע אכן ציין בפני התובע כי פוליסת הסחר שברשותו יכולה לכסות גם את השימוש של התובע באופנוע, אין בכך כדי להוביל למסקנה כי הנתבע הפר חובת זהירות כלפי התובע.

העולה מכל האמור לעיל הוא שלא ניתן לחייב את הנתבע בתשלום נזקיו של התובע.

בסיכום הדברים, מצאתי כי דינה של התביעה להידחות הן נגד הנתבעת והן נגד הנתבע.

מצאנו כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות וכי המדינה נימצאת חייבת בנזיקין, עקב רשלנות "רגילה", המאופיינת כהתרשלות ביראוקראטית-פקידותית, או עקב הפרה של נורמה מינהלית המחייבת את הרשות לפעול במהירות סבירה, בנסיבות הליך תחרותי בין יזמים, המצויים ב"מרוץ למכסות" לקבלת רישיון להקמת מיתקני יצור חשמל.

...

המסקנה העולה מן הדברים היא כי עקב תקלה או טעות, לא צורף לתצהירו של העד קלסר הקבלות והחשבוניות, ביחס לכל הוצאה והוצאה, אולם עקב חקירתו הנגדית המפורטת, עלה בידי העד, אשר התרשמתי כי עדותו מהיימנה, לפרט ולהרחיב ביחס להוצאות שבטבלה ולהראות כי ההוצאות שנרשמו בטבלה מגובות בהנהלת החשבונות של החברה וקיים לגביהן תיעוד ואסמכתאות.

אף שהיה על התובעות לצרף לתצהירו של רואה החשבון את הקבלות, החשבוניות והאסמכתאות לביצוע התשלומים, עלה בידי העד, במהלך חקירתו הנגדית, לשכנע כי ההוצאות שנרשמו על ידו בטבלה, היו מגובות באסמתאות אותן הציג בחקירתו ואליהן הפנה ושוכנעתי כי יש בכך בסיס נאות לאישור ההוצאות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובעות סך של 823,348 ₪.

לפיכך נטען, כי הנתבעת 1 נושאת באחריות בנזיקין נוכח רשלנותה לפי סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") וכן הפרה חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין עת הפרה הוראות סעיפים 2 ו-4 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: "פקודת בתי הסוהר") על תקנותיה; חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, הנחיות ו/או נהלי שירות בתי הסוהר ועוד.

על מנת לבסס קיומה של עוולת רשלנות יש להוכיח מספר תנאים: חובת זהירות כלפי הניזוק (מושגית וקונקרטית); הפרת החובה; קיומו של נזק; וקיומו של קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמש, פ"ד לז(1)113 (1982) (להלן: "פרשת ועקנין").

...

כמו כן לא שוכנעתי שהם זכאים לפיצוי בגין הוצאות מעבר הדירה מראשון לציון לכפר סבא, ונזק זה גם לא הוכח באסמכתאות.

בנוסף, טענתם לפיצוי בגין אובדן שירותי בן נדחית, בין היתר, בהתחשב בכך שלא הוכח שהמנוח תרם למשק הבית, אלא להיפך, ההורים נאלצו להוציא כספים רבים על מנת לסייע למנוח בהליכי הגמילה.

כנ"ל, דין התביעה לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה להידחות.