חובת השתתפות בטיול מטעם המעסיק

נציגת כללית שמסרה הודעה לחוקר המוסד, גב' מרים וילנסקי, רכזת פרט ושכר במחלקת משאבי אנוש מחוז דרום, אמרה בהודעתה כדלקמן: "העובדת... ביקשה מילוי טפסים לת"ע... נבדק הנושא עם עו"ד שחק מההנהלה הראשית בת"א והוחלט בתשובתה שאין מדובר בת"ע, כי למיטב ידיעתי מדובר בטיול שסופיה הישתתפה בו דרך פירסום באגודה השיתופית... הטיול לא מטעם המעסיק ולא בהישתתפות המעסיק לא מוכר כיום גיבוש ולא על חשבון יום עבודה ולא קשור לעבודה. לציין 15/06/13 זה תאריך שיוצא ביום שבת בכלל ולא בימי עבודה ולכן זה לא קשור לעבודה ועל סמך זה הוחלט לא לטפל בתביעה של העובדת, לא קשור לעבודה, אנחנו לא נוגעים בניירת הזו". בהתאם, המעסיק אף לא מילא את השאלון שהופנה אליו ביחס ליום הטיול על ידי המוסד, והדגיש כי "זו פעילות שמבוצעת מטעם האגודה... אין לנו פרטים על הפעילות". בהמשך לכך נדחתה תביעת המערערת - להכרה בארוע כתאונת עבודה - על ידי המוסד, מהטעם ש"עפ"י הפרטים והעובדות שברשותנו, פגיעתך ארעה במהלך טיול שנערך מטעם מקום העבודה.

בנוסף טעה בית הדין בהדגישו כי לא הייתה חובת הישתתפות וכי לא היתקיימו הרצאות מקצועיות, שכן אין מדובר בהשתלמות אלא ביום גיבוש, שכלל פעילויות חברתיות משותפות שיועדו למטרה זו. המערערת מוסיפה כי הטיול הוא פרי יוזמתה של הנהלת כללית וכי עסקינן ביום גיבוש לעובדים שלמעסיק יש אינטרס ישיר בקיומו, לרבות במובן של יצירת לכידות חברתית, שיפור יחסי העבודה, פתיחת ערוצי תיקשורת בלתי פורמליים בין הרופאים וחיזוק הקשרים המקצועיים בין העובדים.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים, את פסק דינו של בית הדין האזורי ואת כלל החומר שהובא בפנינו, שוכנענו כי יש לדחות את הערעור.

במקרה שלפנינו, לא מצאנו הצדקה להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי שניתנה בהתבסס על הראיות שהוצגו בפניו, לפיה הטיול אינו בבחינת פעילות נלווית לעבודה.

סוף דבר – משלא הובאה הצדקה להתערבות בפסק דינו של בית הדין האזורי, הערעור נדחה.

ואולם, במכתב שצורף לכתב התביעה מטעם המעסיק צוין כי מטרת הטיול היא לצורך גיבוש העובדים.

המעסיק אפשר לעובדיו להישתתף בטיול זה וההשתתפות בטיול הגיבוש לא הוגדרה כפעילות חובה על ידי המעסיק.

...

למסקנה זו ניתן להגיע גם מבחינת תכנית טיול הגיבוש כפי שזו צורפה לכתב התביעה.

אנו סבורים כי אין בהשתתפות המעסיק כדי להביאנו למסקנה כי טיול גיבוש זה הוא בבחינת פעילות נלווית לעבודה.

סיכומו של דבר: לאור כל האמור ומשלא הוכח בפנינו כי מדובר בפעילות שניתן להגדירה כפעילות הנלווית לעבודה, התביעה נדחית, אף מבלי להדרש לשאלות הנוגעות לעיסוקו של התובע בעת התאונה עצמה.

ראשית, אין חולק כי טיול הגיבוש נערך מטעם המעסיק מידי שנה.

שלישית, לא היתה חובת הישתתפות בפעילות, אמנם עלה כי המעסיק היה מעוניין שהעובדות יצאו לטיול, אולם מהעדויות עלה שלא היתה חובה לצאת אליו (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 20-21) רביעית, מעדות התובעת עלה כי לא שולם שכר בגין ימי הפעילות (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 19-20), לטענת התובעת זמן הטיול ניזקף על חשבון ימי חופשה (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 14-18).

...

אנו סבורים כי אין בהשתתפות המעסיק בתשלום הטיסות והמלונות, כדי להביאנו למסקנה כי טיול גיבוש זה הוא בבחינת פעילות נלווית לעבודה.

לאור כל האמור, לא הוכח כי התובעת נפגעה תוך כדי עבודתה ועקב עבודתה או בפעילות נלווית לעבודה.

לפיכך- התביעה נדחית.

עניין זה עולה בבירור מגירסתו של מר מגריסו, שהובאו בהודעתו לחוקר המל"ל (נ/4):"מדובר בנופש שיזמה הנהלת חברת מספנות ישראל לעובדים. מדובר על טיול לרודוס...תיכננו את הפעילות משאבי אנוש יחד עם ועד העובדים. אני לא יודע מה העלות הכוללת המדוייקת, סדר גודל של 1.2 מיליון שקל. רוב ההוצאות על ההנהלה. העובד הישתתף בסכום של 1000 ₪. זה בערך רבע מההוצאות לעובד...היה פדיון יומיים חופש (על חשבון ימי חופש). האוטובוסים יצאו מפה, מהמספנות לנתב"ג וטיסה לרודוס, ואוטובוסים חיכו לנו שם להסעה למלון. ההסעה ע"ח המעביד. ניתן היה לצרף בן זוג וילדים עד גיל שנתיים. לא חושב שהייתה תוספת מיוחדת על כך. רק מבחינה ביטוחית. לא הייתה חובת הישתתפות. הוצאת כימעט את כל עובדי המספנה ונשארו פה בודדים...נציגי ההנהלה וגם הבעלים הישתתפו בפעילות. היו הרצאות והשתתפו בפעילות השוטפת...". כמו כן, מעדותו של מגריסו לפנינו עלה, כי הנופש הותאם במידה מסוימת עם עבודות "שקום" שבוצעו במקום העבודה, דבר שמוסיף נדבך על האנטרס שהיה לחברה בפעילות ו/או בטיול במועד הרלוואנטי.

החברה אירגנה את ההסעות וההעברות, וכן הישתתפו בטיול גם נציגי הנהלה מטעם המעסיקה והבעלים של החברה בעצמם.

...

חיזוק לעניין הטענה כי התובע היה ככל הנראה תחת השפעת אלכוהול, מצאנו בגרסתו של מר נוימן (עליה נרחיב בהמשך).

עדי הנתבע יש לומר, כי עדי הנתבע - מר נוימן ומר מגריסו, הותירו עלינו רושם מהימן ביותר ולכן מצאנו לנכון לקבל את דבריהם בשלמותם וכמקשה אחת.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, וחרף האמור בסיכומי התובע, משלא התקיימה זיקה בין אירוע הנפילה בו נפגע התובע לבין אירוע הטיול בכללותו, הרינו קובעים כי בדין דחה הנתבע את תביעתו להכיר באירוע כפגיעה בעבודה ובהתאם לכך הרינו מורים על דחיית תביעתו לפנינו.

לעניין זה קבע בית הדין האיזורי כך: "עובדים שהיו משובצים לעבודה במשמרת בוקר ולא יצאו לטיול, שובצו לעבודה באותו יום במשמרת הצהריים, החל מן השעה 11.00 עד 19.00 והחליפו את חבריהם אשר ביקשו לצאת לטיול, כמתחייב במקום עבודה המעניק שירותים לציבור "סביב השעון". טענת התובעת, כי העובדה שהעובדים הנותרים, אשר לא השתתפו בטיול, התבקשו להחליף את חבריהם שהשתתפו בו ושובצו לעבודה במשמרת הצהריים, מעידה כביכול על כך כי מדובר ב"כפייה" מטעם המעביד להישתתף, שאם לא כן "נענש" העובד הנותר במחלקה-אינה מקובלת עלינו.

אין בכך כל פעולת "ענישה" או "כפייה" ואין ללמוד מכך דבר וחצי דבר על "חובת" הישתתפות בטיול אשר נכפתה על העובדים".

...

לעניין זה קבע בית הדין האזורי כך: "עובדים שהיו משובצים לעבודה במשמרת בוקר ולא יצאו לטיול, שובצו לעבודה באותו יום במשמרת הצהריים, החל מן השעה 11.00 עד 19.00 והחליפו את חבריהם אשר ביקשו לצאת לטיול, כמתחייב במקום עבודה המעניק שירותים לציבור "סביב השעון". טענת התובעת, כי העובדה שהעובדים הנותרים, אשר לא הישתתפו בטיול, התבקשו להחליף את חבריהם שהשתתפו בו ושובצו לעבודה במשמרת הצהריים, מעידה כביכול על כך כי מדובר ב"כפייה" מטעם המעביד להשתתף, שאם לא כן "נענש" העובד הנותר במחלקה-אינה מקובלת עלינו.

לאור כל האמור, מקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי, כי חב' בזק, כמעסיק, לא הייתה מעורבת באירגון הטיול וכי לא היה לה אינטרס כלשהו בקיומו.

באשר להחלטת בית הדין האזורי שלא להתיר צירוף הכתבה לחומר הראיות מטעם המערערת, מקבלים אנו את נימוקיו של בית הדין האזורי להחלטתו, ודוחים את הערעור גם לעניין זה. משכך הם הדברים, מתאשר בזאת פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, על פי תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.

סוף דבר-הערעור נדחה ללא צו להוצאות.