חובת הרשות המקומית לבטח אישית עפ"י חינוך חובה

ידוע והובהר למדריך כי אילו היה מועסק ע"י המועצה כעובד (ובנוסף להליכי קליטת עובד המתחייבים ע"פ דין בהיות המועצה רשות מקומית), לכל היותר היה משולם שכרו של המדריך כעובד, בהתאם לדירוג חינוך משלים – נוער וקהילה, אשר נכון למועד חתימת הסכם זה עומד על סך של 26.17 ₪ ברוטו לשעה (להלן – השכר הראוי) ומכל מקום, כל זכויותיו יקבעו בהתאם לזכויות הנקובות בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות ובכלל זאת אופן חישוביו.

מרכיבים נוספים במבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות; אספקת כלי עבודה; תלות כלכלית; אופן הצגת ההיתקשרות בפני גורמים חצוניים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; התמשכות הקשר, סדירות הקשר ורציפותו (פרשת חברת החדשות, סע' 4 לחוות דעתה של כב' השופטת גליקסמן).

(4) קשר אישי ודוק, בהסכם היתקשרות 2005 לא ניתנה לתובעות האופציה להעביר את השעור באמצעות אחר; ובסעיף 4.5 להסכם היתקשרות 2013 נקבע כי "... ככל שהמדריך לא ידאג למדריך חלופי עקב העדרותו בנסיבות כאמור לעיל, מתחייב המדריך לבצע שיעור/הדרכה חלופית במועד שיתואם עם המועצה, במקום ההדרכה/שיעור שהוחסר וככל שלא יעשה כן, המועצה תקזז תשלום יחסי מתמורת המדריך, ביחס לשעור/הדרכה שהחסיר המדריך." הלכה פסוקה היא כי "הזכות להעביר את ביצוע העבודה לאחר ... או החובה להעמיד מחליף שוללות יחסי עובד מעביד" (דב"ע לב/3-1 גלוב נ' אליהו לוי, פד"ע ג 246), כך שעצם העובדה שהתובעות יכלו, למצער משנת 2013, להעביר את עבודתן למורה אחר מטעמן, מהוה סממן לאי קיומם של יחסי עובד-מעסיק.

...

לא שוכנענו מדבריו של עוזיאלי, שכן לא הוצג לנו מקור נורמטיבי המזכה את התובעות בעניין זה. חמישית, עיון בחקירתם הנגדית של נחמני ומיכל מלמד, כי עיקר חקירתם הנגדית התמקדה בשולי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, בעיקר בכל הנוגע לוותק שצברו התובעות עובר להתקשרות עם המועצה וכן סוגיית התואר האקדמי.

מכל מקום, כפות המאזניים בעניין הוותק נותרו מעוינות, ובשים לב לכללם של דברים, לא מצאנו להכריע בעניין זה. הנה כי כן, בחינת מכלול הדברים מגלה, כי אפילו התובעות היו מוכרות כעובדות מועצה על פי ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדיה, המועצה לא הייתה חבה לתובעות דבר.

סוף דבר התביעה נדחית.

גם על פסק הדין בתיק האחר הוגש ערעור מטעם המועצה המקומית בגין אותם נושאים שצוינו לעיל, קרי כנגד קבלת התביעה שם, וכנגד הקביעה בדבר העידר אחריות אישית של סוכן הביטוח, ומבלי לערער על הקביעה בדבר העידר אחריות אישית של מר פז (ע"א 1108-12-15).

סעיף 6(ד1) לחוק לימוד חובה מטיל חובה על הרשות המקומית לבטח בביטוח תאונות אישיות את התלמידים שזכאים לחינוך חינם ולומדים בתחומה.

...

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 172,484 ₪.

אני דוחה את הודעת המועצה המקומית נגד צד ג'1 (סוכן הביטוח מר ח'טיב) וצד ג'6 (מר פז).

אני מקבלת את ההודעה של המועצה המקומית נגד צדדי ג'2-5 ו-7, ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם למועצה המקומית כל סכום בו תישא כלפי התובע לפי פסק הדין, בצירוף כל סכום ששולם על ידה בגין אגרה, כשהוא משוערך נכון להיום.

הערייה ידעה שקיים רישום שונה במערכת הממוחשבת של משרד החינוך, ולמרות זאת לא זימנה את הרב כעד, אף שלפי עדות חסידים הרב הכיר את התלמידים וזכר את מצבם מידיעה אישית (עמ' 75 ש' 13 – 16).

מדובר בשאלות שראוי שהגורמים הרלבאנטיים יתנו עליהן את הדעת, אף שאין להן השפעה על ההכרעה בתיק זה. אחריות רשויות החינוך (הערייה והמדינה) בעיניינו של התובע חובת הזהירות לרשות שלטונית קיימת חובת זהירות מושגית כלפי הפרט בכל הקשור להפעלת סמכויותיה השלטוניות (או התרשלות בהפעלתן) (רשות מקומית - ע"א 862/80 עריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ"ד לז (3) 757 , פסקות 9 -11 (1983); ע"א 2906/01 עריית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.5.06) – פסקות 27 – 28, ע"א 1068/05 עריית ירושלים נ' מימוני (14.12.06) (להלן: עניין מימוני); המדינה - עניין עבד אל רחים – פסקות 30 – 31; ע"א 8526/96 מדינת ישראל נ' פלוני (23.6.05) (להלן: עניין פלוני) – פסקה 33 לפסק הדין), ופסק הדין שניתן לאחרונה בע"א 6313/19 רשות ניירות ערך נ' רותם שמואל ואח' (11.4.22) פסקות 1 – 2 לפסק דינו של כב' השופט ד. מינץ, פסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט נ. הנדל, להלן: עניין רשות ניירות ערך).

...

סוף דבר תביעת התובעים נגד הנתבעים 1 – 3, 5 בגין מעשיהם נושא הכרעות הדין הפליליות בעניינם – מתקבלת.

תביעת התובעת נגד הנתבעים 6, 7 ו- 9 - נדחית.

מכאן – ההודעות לצדדים שלישיים שהגישו המדינה והעירייה – נדחות.

"כאשר עניין לנו בפוליסה סטנדרטית שאינה משמשת בסיס למשא ולמתן אישי- יש לקבוע את תכליתו העסקית של החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית. תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים על צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס אליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו" (ע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ פ"ד מח(1)221, 228) הסכם הביטוח מושא התביעה נובע מהוראות סעיף 6(ד) לחוק חינוך חובה, התש"ט-1949, הקובע חובה על הרשות המקומית לבטח את התלמיד בביטוח תאונות אישיות.

...

המשמעות המילולית הברורה והפשוטה מובילה למסקנה אחת ויחידה והיא שיש להעדיף את עמדת המבטחת בעניין.

מהטעמים שפורטו לעיל, לתובעת לא קמה זכאות לפיצוי ועל כן אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

התביעה נדחית אפוא.

ההצעה כללה תיקונים במספר חוקים והתייחסה גם למאבטחים במקומות צבוריים (מוסדות רפואה, חינוך, ספורט, בילוי ועוד).

הדרישה לבטח את הפקח המסייע הופיעה בסעיף 17, שכותרתו "כסוי בטוחי", לפיו "לא יוסמך פקח ערוני כפקח אכיפה אלא אם כן ביטחה אותו הרשות המקומית לשם הבטחת פיצויו של מי שניפגע עקב מעשה או מחדל שלו בעת הפעלת סמכויות לפי פרק זה". סעיף 17, לפי לשונו, עסק בחובת הרשות המקומית לרכוש ביטוח כנגד סכוני צד שלישי שיכסה פקח ערוני שיוסמך כפקח מסייע, וזאת לשם הבטחת תשלום פיצוי למי שניפגע עקב מעשה או מחדל של הפקח בהפעלת סמכויותיו לפי החוק (ראה נוסח הסעיף בפרוטוקול ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה מס' 427 מיום 1.8.2011.

מפרוטוקול הדיון עולה, כי מטרת התיקון היתה לוודא שקיים לפקח שניפגע במהלך מילוי תפקידו ביטוח לכסוי הסיכון הפוטנציאלי הנובע מסמכויותיו לפי החוק, דוגמאת ביטוח תאונות אישי.

...

עם זאת, לאור החומר הרפואי שהציג התובע ופרוטוקולי הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, שקבעו את נכויותיו, ולאור אופי עבודתו, אני מקבל את הטענה, לפיה, הוא היה נתון באי כושר מלא לעבודה, החל מיום התאונה ועד ליום 30.6.2020.

דין טענות הנתבעת בעניין זה להידחות ומוטב היה לו היתה נמנעת מלהעלותן מלכתחילה.

אני דוחה טענות הנתבעת במישור זה. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.