מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חובת הרוכב לציית לתמרורי התנועה

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך נקבע " בית משפט זה התוה מזה שנים מדיניות ענישה מחמירה ביחס לעבירות הכרוכות בתאונות קטלניות... הוא דבק בגישה זו מתוך אמונה כי לנקיטת יד ענשית קשה ומחמירה יש השפעה מרתיעה על הנהגים בכביש ויש בה כדי לקדם הטמעתה של מודעות ציבורית בדבר החובה לשמור על כללי הזהירות כדי לשמור על חיי אדם ושלמות גופו... "( רע"פ 548/05 לוין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם: ע"פ 6064/05 שרעבי נ' מדינת ישראל (1.9.05)).
ראשית, תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה מחייבת את הנאשם לציית לתמרורים.
יפים לענייננו דברים שנקבעו בעיניינו של מי שסטה משול ימין לעבר אי תנועה מבלי להבחין ברוכב אופנוע ופגע בו. בית המשפט לתעבורה קבע באותו מקרה כי הנאשם יצר מצב חריג ולמעשה נע כעיוור באלכסון על פני שני נתיבי נסיעה בכביש בינעירוני, מהשול הימני אל עבר אי התנועה במרכז הכביש כשהוא מותיר לנהגים האחרים להיתמודד עם הסכנה והמצוקה תוצר היתנהלותו.
...
· רע"פ 9040/12 אלמקייס נ' מדינת ישראל – אושר עונש הכולל 8 חודשי מאסר, פסילת רישיון ל-9 שנים וענישה נלווית למי שגרם למותו של אחר ברשלנות הכוללת "סטייה פתאומית מנתיב נסיעתו בכביש מהיר תוך סיכון והפרעה לעוברי אורח; חסימת נתיב הנסיעה השמאלי ופנייה לעבר מעבר ביטחון תוך חציית פס הפרדה שמאלי, בניגוד להוראות תמרורי התנועה". לאור כל האמור ובשים לב לדרגת רשלנותם של הנאשם והמנוח, כפי שקבעתי לעיל, אני סבור כי מתחם העונש ההולם בנסיבות נע בין 8-18 חודשי מאסר, מאסר על תנאי, פסילת רישיון הנעה בין 7-15 שנים, פסילה מותנית וקנס או פיצוי למשפחת המנוח.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

חזקה, כי המחוקק אינו משחית מילותיו לריק, אילו חפץ להוציא את "הרוכב" מהחובה כי אז היה קובע "בהיותו נוהג רכב מנועי" וכאמור לא כך נחקק.
עתה, לתשומת לב ההגנה, מדוע ניתן להכין כתב אישום לרוכב אופניים בגין עבירת אי ציות לאור אדום, ולא חוקי בגין עבירת שיכרות? האם בנסיבות מקרה כגון זה, ניתן לטעון טענת "הגנה מן הצדק" ו"אכיפה בררנית" ? פסק דין מנחה בסוגיה הנטענת, בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' ד"ר איתמר ברוביץ (פורסם בנבו) מובאת הפניה לע"פ 3737/94 יפת נ' מדינת ישראל נאמר כך : "המבחן הקובע, כפי שאני רואה לאמצו, הוא מבחן "ההיתנהגות הבלתי נסבלת של הרשות" היינו היתנהגות שערורייתית, שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם.
סוף דבר, מי שנהג בדרך שעה שיכור כלוט, כאשר ברשותו באותה העת ממש בקבוק אלכוהול ,רוכב במקום בו אסורה עליו הכניסה, בנתיב תחבורי צבורי ומרכזי, בנתיב ובמסלול נסיעה או רכיבה שאין הוא אמור להמצא בו מלכתחילה, בנגוד לכיוון התנועה המותר במקום, אינו יכול לצפות כי לא יוגש נגדו כתב אישום .
...
לא זוכר נמצאו לידך בשקית בקבוקי אלכוהול? כן. קניתי אותם בחנות, אני לא זוכר איפה, כנראה כבר שתיתי אחד מהם שתית אלכוהול לפני הרכיבה? נראה לי" סוף דבר , כמצוין וכמוסכם על הכל, נמצאה בדמו כמות אלכוהול בכמות העולה פי 4 מהכמות המרבית המותרת.
סוף דבר, מי שנהג בדרך שעה שיכור כלוט, כאשר ברשותו באותה העת ממש בקבוק אלכוהול ,רוכב במקום בו אסורה עליו הכניסה, בנתיב תחבורי ציבורי ומרכזי, בנתיב ובמסלול נסיעה או רכיבה שאין הוא אמור להימצא בו מלכתחילה, בניגוד לכיוון התנועה המותר במקום, אינו יכול לצפות כי לא יוגש נגדו כתב אישום .
מכל הנאמר עד כאן, כאשר הנאשם הודה בעובדות נשוא הדיון ,אני מרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד , 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

בהליך בקשה לפסילה עד תום ההליכים (בפ"ת) שהוגש בשנת 2019 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 157 קמ"ש, במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. על פי נסיבות המקרה, המפורטות בכתב האישום, ביום 29.3.19, סמוך לשעה 19:25, נהגה המשיבה ברכב מסוג "סקודה", מ.ר. 8119076 בכביש 85, ק"מ 3.5, במהירות של 157 קמ"ש, במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש. לשיטת ב"כ המבקשת, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבה והמשך נהיגתה מסכנת את שלום משתמשי הדרך, נוכח העבירה המיוחסת לה, נהיגה במהירות גבוהה מאוד, 157 קמ"ש. צוין שהמשיבה נוהגת משנת 2012 וצברה לחובתה הרשעה קודמת אחת, בגין אי ציות לתמרור אי מתן זכות קדימה לתנועה החוצה במעגל תנועה.
לעניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (להלן – עניין שגיב), שם, בנסיבות של רוכב אופנוע, שנקלט בממל"ז, כשמהירות נסיעתו עומדת על 164 קמ"ש, קיבל בית המשפט העליון ערר שהגישה המדינה וקבע שיש להותיר את החלטת הקצין לפסילה מנהלית על כנה, בציינו: "על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו...
לתשומת לב המשיבה חובה עליה להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה במועד האמור או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.
...
סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למדרג הראייתי הנמוך יותר של ראיות לכאורה, ניתן להסתפק בבדיקות השגרתיות המבוצעות על-ידי המשטרה, לפני ואחרי כל משמרת ואחת למספר חודשים, בהתאם להנחיות היצרן, כדי לקבוע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה לאשמתו בעבירה המיוחסת לו. לכך יש להוסיף גם את היותה של מהירות הנסיעה המיוחסת למשיב גבוהה במיוחד, דבר המפחית את החשש מפני טעות במדידת הממל"ז לגבי עצם נהיגתו במהירות גבוהה מן המותר, וכן עדויות השוטרים שנכחו ב"שטח" בעת האירועים ושמרו, לטענת המדינה, על "קשר עין" רצוף עם המשיב לאורך נהיגתו".
בבשפ 7234/14 פארס סעיד נ' מדינת ישראל, שם נקלט המבקש בממל"ז, בנסיעה במהירות של 150 קמ"ש, התייחס בית המשפט העליון לממצאים הנוספים, מלבד ממצאי מד המהירות: "לא למותר לציין כי במקרה דנא הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ממילא לא נשענה אך רק על ממצאי מד-המהירות כראיה לכאורית בודדת. כאמור בהחלטת בית משפט השלום, קביעה זו נשענה גם על תוכנו של דו"ח אשר הוכן על-ידי השוטר שנכח במקום האירוע ועצר את המבקש, וכן על דברי המבקש עצמו במעמד העבירה, אשר בית משפט השלום סבר כי הם "מהווים ראשית הודאה לפחות". ראיות לכאוריות אלה, אשר לא מצאתי כי נפל פגם במשקל או בהערכה שניתנו להן, מצטרפות אף הן לכדי גיבוש המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות להוכחה בשלב פסילת הרישיון המנהלית.
בשלב זה של ההליך, אני קובעת שדי בראיות לכאורה אלה כדי לבסס את אשמתו של המשיב בעניין זה. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' דנציגר בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל: " ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר ...." אשר למסוכנות: מסוכנות המשיבה בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברה התעבורתי.
נוכח האמור, מחד גיסא, המהירות הגבוהה, בה נהגה, לכאורה, המשיבה, 67 קמ"ש מעל המותר, המעידה על מסוכנותה, ומאידך גיסא, עברה התעבורתי, הכולל הרשעה אחת בלבד, כשהיא נוהגת משנת 2012, אני מורה על פסילת המשיבה מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 45 יום.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אי ציות לתמרור 815 המסומן על פני הכביש – בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.
פשוט כבר עברתי את הנתיב הימני לכיוון ישר, כלומר האמצעי זה היה בתחילת המעבר לנתיב השמאלי ביותר ולפנימי שקרוב לאי התנועה.
מתצלומי הנזקים, מעדות הנאשם על פעולותיו עובר לתאונה אני קובע כי הנאשם ניכשל בחובתו לנהוג בזהירות כלפי כל עוברי הדרך האחרים ובכשלונו זה – פגע ברוכב האופניים.
...
מתצלומי הנזקים, מעדות הנאשם על פעולותיו עובר לתאונה אני קובע כי הנאשם נכשל בחובתו לנהוג בזהירות כלפי כל עוברי הדרך האחרים ובכשלונו זה – פגע ברוכב האופניים.
סוף דבר על סמך הראיות שהוצגו בפניי אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על פי עובדות כתב האישום, ביום 22.7.13, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב החשמונאים, מכיוון מזרח לכיוון מערב ובהגיעו לצומת עם רחוב אחד העם, לא ציית לתמרורי 302, המוצבים בכיוון נסיעתו, המשיך בנסיעה לתוך הצומת, חסם דרכו של רוכב אופנוע מעורב, שנסע אותה עת ברחוב אחד העם, מכיוון דרום לכיוון צפון ומשמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשם וגרם לו לבלום וליפול לכביש.
מ-ת/7, שהוגש, כאמור, בהסכמה, עולה כי הנאשם מסר לשוטר שהגיע למקום התאונה כי עצר בתמרור עצור, אך לא הבחין בתנועה המגיעה ברחוב אחד העם, גלש לצומת ופגע ברוכב המעורב.
זכות הקדימה בצומת הייתה של הרוכב, בהיעדר כל תמרור המורה אחרת בכיוון נסיעתו ואילו הנאשם, הוא שחב היה באותה זכות קדימה, חובה בה לא עמד, אף אם אקבל גירסתו לפיה עצר בקוו העצירה.
...
דיון והכרעה לאחר שבחנתי ראיות הצדדים, שמעתי העדויות והסיכומים, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם אחראי לגרם תאונת הדרכים שבנדון .
לא שוכנעתי כי הנאשם נקט בכל אמצעי הזהירות הנדרשים טרם כניסתו לצומת, שכן, עדותו של ע"ת 1, לפיה, אם היה הנאשם עוצר רכבו כאשר עינו בקו כלי הרכב החונים, היה לו שדה ראיה לשמאל, ל-15 מטרים לפחות, לא נסתרה על ידי ההגנה וכעולה מעדות הנאשם עצמו, הוא לא עצר רכבו בנקודה זו, אלא עצר אותו בקו הצומת ומשם, התקדם בנסיעה לתוך הצומת.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו