כנגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 157 קמ"ש, במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.
על פי נסיבות המקרה, המפורטות בכתב האישום, ביום 29.3.19, סמוך לשעה 19:25, נהגה המשיבה ברכב מסוג "סקודה", מ.ר. 8119076 בכביש 85, ק"מ 3.5, במהירות של 157 קמ"ש, במקום בו המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש.
לשיטת ב"כ המבקשת, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיבה והמשך נהיגתה מסכנת את שלום משתמשי הדרך, נוכח העבירה המיוחסת לה, נהיגה במהירות גבוהה מאוד, 157 קמ"ש. צוין שהמשיבה נוהגת משנת 2012 וצברה לחובתה הרשעה קודמת אחת, בגין אי ציות לתמרור אי מתן זכות קדימה לתנועה החוצה במעגל תנועה.
לעניין זה אפנה לבש"פ 6732/10 מדינת ישראל נ' שגיב בן שלום (להלן – עניין שגיב), שם, בנסיבות של רוכב אופנוע, שנקלט בממל"ז, כשמהירות נסיעתו עומדת על 164 קמ"ש, קיבל בית המשפט העליון ערר שהגישה המדינה וקבע שיש להותיר את החלטת הקצין לפסילה מנהלית על כנה, בציינו:
"על מנת לקבוע כי התגבשו ראיות לכאורה, די שיימצא כי קיימות ראיות גולמיות שיש בהן פוטנציאל לקשור את המשיב לעבירות המיוחסות לו...
לתשומת לב המשיבה חובה עליה להפקיד את רישיון הנהיגה במזכירות בית משפט לתעבורה במועד האמור או להמציא תצהיר על העידר רישיון נהיגה ואם הופקד רישיון נהיגה בתיק אחר תמסר הודעה על כך למזכירות בית משפט לתעבורה.
...
סבור אני כי ככל שהדברים נוגעים למדרג הראייתי הנמוך יותר של ראיות לכאורה, ניתן להסתפק בבדיקות השגרתיות המבוצעות על-ידי המשטרה, לפני ואחרי כל משמרת ואחת למספר חודשים, בהתאם להנחיות היצרן, כדי לקבוע כי בעניינו של המשיב קיימות ראיות לכאורה לאשמתו בעבירה המיוחסת לו.
לכך יש להוסיף גם את היותה של מהירות הנסיעה המיוחסת למשיב גבוהה במיוחד, דבר המפחית את החשש מפני טעות במדידת הממל"ז לגבי עצם נהיגתו במהירות גבוהה מן המותר, וכן עדויות השוטרים שנכחו ב"שטח" בעת האירועים ושמרו, לטענת המדינה, על "קשר עין" רצוף עם המשיב לאורך נהיגתו".
בבשפ 7234/14 פארס סעיד נ' מדינת ישראל, שם נקלט המבקש בממל"ז, בנסיעה במהירות של 150 קמ"ש, התייחס בית המשפט העליון לממצאים הנוספים, מלבד ממצאי מד המהירות:
"לא למותר לציין כי במקרה דנא הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ממילא לא נשענה אך רק על ממצאי מד-המהירות כראיה לכאורית בודדת. כאמור בהחלטת בית משפט השלום, קביעה זו נשענה גם על תוכנו של דו"ח אשר הוכן על-ידי השוטר שנכח במקום האירוע ועצר את המבקש, וכן על דברי המבקש עצמו במעמד העבירה, אשר בית משפט השלום סבר כי הם "מהווים ראשית הודאה לפחות". ראיות לכאוריות אלה, אשר לא מצאתי כי נפל פגם במשקל או בהערכה שניתנו להן, מצטרפות אף הן לכדי גיבוש המסקנה בדבר קיומן של ראיות לכאורה הנדרשות להוכחה בשלב פסילת הרישיון המנהלית.
בשלב זה של ההליך, אני קובעת שדי בראיות לכאורה אלה כדי לבסס את אשמתו של המשיב בעניין זה.
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' דנציגר בבש"פ 6595/08 מיכאל יעקובסון נ' מדינת ישראל:
" ... בשלב זה של הדיון אינני נדרש למידת מהימנותן של הראיות לכאורה הקיימות כנגד העורר, אלא רק לאמת כי הן קיימות וכי במידה ותתבררנה כנכונות, יש בכוחן לבסס את אשמתו של העורר ...."
אשר למסוכנות:
מסוכנות המשיבה בנהיגה, נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ומעברה התעבורתי.
נוכח האמור, מחד גיסא, המהירות הגבוהה, בה נהגה, לכאורה, המשיבה, 67 קמ"ש מעל המותר, המעידה על מסוכנותה, ומאידך גיסא, עברה התעבורתי, הכולל הרשעה אחת בלבד, כשהיא נוהגת משנת 2012, אני מורה על פסילת המשיבה מלנהוג ו/או מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך 45 יום.
