חובת הראיה במשפט אזרחי

על המשיבה לתמוך תצהיר המפקח בראיות מינהליות ואין מוטלת עליה החובה להגיש ראיות קבילות, לפי כללי המשפט הפלילי או האזרחי (עניין סבאח, הנזכר, בפיסקה 12; דפנה ברק ארז המשפט המנהלי, כרך א, בעמ' 444 (2010)).

...

תצהיר המפקח נערך ביום 27.10.21, ומכאן שהיה עליו לבסס המסקנה כי הבניה הושלמה לאחר יום 27.4.21 (שישה חודשים קודם לכן).

לעמדתי, תצלומי האוויר – העומדים בבסיס ראיותיה המינהליות של המשיבה - אינם מובילים למסקנה ברורה וחד משמעית.

לאור כל האמור, הערעור מתקבל – וצו ההריסה המינהלי מבוטל.

הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה - פטור המבטח מחובתו.

" ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת כי הנתבע 1 מבקש לקבל שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות הארוע הבטוחי ואילו על הנתבע הטוען לטענת מירמה הנטל להוכיח קיומה של מירמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18).

...

באשר לנתבעת 2- התובעת לא הוכיחה את אחריותה לאירוע התאונה ומשקבעתי כי הרכב עליו דיווח הנתבע 1 כרכב המעורב אינו הרכב שהיה מעורב בפועל בתאונה, ניתק הקשר בין הנתבעת 2 לאירוע התאונה ודין התביעה כנגדה- לדחייה.

סיכומם של דברים- אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 1 והוא ישלם לתובעת סך של 27,061 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה ותשולם, שכר העד כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

התביעה כנגד הנתבעת 2 וכנגד הנתבעת 3 נדחית.

הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מירמה - פטור המבטח מחובתו.

" ע"פ דיני הראיות במשפט האזרחי- "המוציא מחברו- עליו הראיה"; אולם עת טוענת הנתבעת כי התובע מבקש לקבל לידיו שלא כדין סכומים שאינם מגיעים לו בטענת כזב, הרי שלפני ביהמ"ש שני נטלי הוכחה: על התובע להרים נטל הראיה להתקיימות הארוע הבטוחי ואילו על הנתבע הטוען לטענת מירמה הנטל להוכיח קיומה של מירמה כאמור (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ. שלום גרשון הובלות בע"מ פד"י סא(3) 18).

...

לפיכך, הגם שניתן לגרוס, כפי שגורסת הנתבעת 2, כי צבר אי ההתאמות מביא למסקנה כי הנתבעת 1 לא הייתה שותפה להתרחשות התאונה כפי שטען החוקר מטעמה, אולם ניתן גם לסבור כי בלהט האירועים מסרה הנתבעת 1 פרטי מידע לא מדויקים באשר להתרחשות לאחר התאונה ומכך נובעות אי ההתאמות עליהם הצביעה.

איני סבורה כי די באי התאמות אלה להרים את הנטל המוטל על הנתבעת 2 להוכיח כי דיווח הנתבעת 1 היה דיווח כוזב כהגדרתו בחוק חוזה הביטוח ולפיכך אני קובעת כי הנתבעת 2 חבה במתן כיסוי ביטוחי לאירוע.

לפיכך אני מקבלת את התביעה והנתבעות באמצעות הנתבעת 2 ישלמו לתובע סך של 24,250 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 4,256 ₪.

ביום 29.02.24 נשמעו חקירות נגדיות והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה. דיון והכרעה בע"א 7456/11 מוריס בר נוי נ' מלחי אמנון (11.04.2013) נפסק : "14. על צד המבקש להוכיח את טענתו במשפט אזרחי לעמוד בחובת ההוכחה המורכבת משני יסודות – נטל השיכנוע ו-חובת הבאת הראיה – כאשר נטל השיכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות, ואילו משמעות חובת הבאת הראיות היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השיכנוע. נטל השיכנוע, ככלל, נשאר קבוע עד לסוף הדיון ואילו חובת הבאת הראיה היא דינמית, ועשויה לעבור מבעל דין אחד למישנהו. כאשר בעל הדין שנטל השיכנוע רובץ לפתחו עמד בחובת הראיה, על בעל הדין השני להביא ראיות מטעמו כדי לשמוט את הבסיס מתחת לראיות חברו מקום שאינו יכול לעשות כן באמצעות הראיות שכבר הוגשו [ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ [פורסם בנבו] (5.10.2006), פסקה 11 (להלן: עניין גרשון הובלות); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001); יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1722-1719 (מהדורה מעודכנת ומשולבת, 2009) (להלן: קדמי)]. כדי לקבוע מי נושא בנטל השיכנוע, יש ללכת על-פי הדין המהותי, וכך, נטל השיכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הנו "המוציא מחברו – עליו הראיה". כך, בדרך כלל, על התובע הנטל להוכיח את הטענות בבסיס עילת תביעתו ועל הנתבע להוכיח את העובדות שבבסיס טענות הגנתו (עניין גרשון הובלות, בפיסקה 13; קדמי, בעמ' 1724-1723, 1733-1732).

...

אין בידי לקבל טענה זו. כך, התנהלותו של הנתבע הוסברה בתצהירו ועדותו ואין בה, כשלעצמה, לבסס את טענת הזיוף, ודאי בנסיבות בהן אין מחלוקת כי בין הצדדים היו הקשרים כספיים שונים.

רביעית, גם דין התביעה על יסוד עילה מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 להידחות.

סיכום לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה.

האם הוכיחה התובעת במידה הנדרשת במשפט האזרחי כי הכשל החשמלי מקורו בנחשול מתח חשמל על מנת לייחס לנתבעת אחריות להיתלקחות השריפה שארעה בארון החשמל הצבורי נידרש מהתובעת להטיות את מאזן ההסתברויות לטובתה, לעניין זה יפים דברי כב' השופט דנציגר בע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (9.5.2011): "בהליך האזרחי, כמו גם בהליך הפלילי, יש להבחין בין נטל השיכנוע לבין חובת הראיה. נטל השיכנוע מגלם את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו, כאשר אי עמידה בנטל זה יוביל לדחיית טענותיו. חובת הראיה היא חובה נלווית ומשנית לנטל השיכנוע. משמעה של חובה זו הנה כי על בעל הדין האחד חלה חובה להביא ראיות לעמידה בנטל השיכנוע, ועל בעל הדין השני חלה חובה להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו, וזאת כאשר אין ביכולתו לעשות כן באמצעות הראיות שהביא בעל הדין האחד. כמו כן, הכלל הבסיסי הוא כי "המוציא מחברו - עליו הראיה", ולכן נושא התובע בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של תביעתו, ועל מנת לזכות בה עליו להטיות את מאזן ההסתברויות לטובתו על ידי הרמת נטל הוכחת התביעה בשיעור העולה על 50%.

...

מסקנה זו מתחזקת עוד יותר נוכח אי הבאה לעדות של עדים רלוונטיים ביותר שהיו בבניין מיד לאחר השריפה ופעלו במקום כשקיימת טענה שקבלן החשמל אשר לא הובא לעדות הוא שפירק את הרכיבים ולכן יכול היה לראותם.

סוף דבר לאחר ניתוח כלל הראיות מצאתי כאמור כי לא הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי שהתקיים נחשול מתח חשמל אשר גרם לשריפה בלוח החשמל הציבורי וכי לא ניתן להגיע למסקנה שהשריפה התרחשה כתוצאה מגורמים הקשורים בנתבעת ו/או רשלנות הנתבעת.

משהגעתי למסקנה זו, אני קובעת כי דין התובענה להידחות.