חובת הקטנת נזק בתביעות נזיקין רכושיות

אומדן הנזק לרכוש נוסף ב.1 המסגרת הכללית-"כלל הראייה הטובה ביותר" חובת הוכחת הנזק בפועל שניגרם לרכושו של ניזוק, בפרט מקום בו הוכח שהוא רכש אחר תחתיו, הנה נגזרת חובת הקטנת הנזק שהניזוק מחויב בה למען לא ימצא המזיק נושא בנזק גבוה מכדי שיעורו.

חובת הוכחת הנזק החלה על הניזוק, והיא מחייבת פריסת מלוא הנתונים שברשותו ואשר ביכולתו להביא באמצעים סבירים , כפי שקבל הדבר ביטוי ברע"א 10124/17 אשקר נ סלימאן ( 30.1.18): "אשר לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי –

...

עם זאת משאף לא אחד מהצדדים עתר לשומת הוצאות ספציפית ו/או פירט את ההוצאות שנגרמו לו בפועל בוודאי שלא באופן ראייתי מבוסס, לפחות, עומדים נתוני התיק האמורים לעיל והתרשמותי הבלתי אמצעית מהם, כשיקול מרכזי במסגרת הטלת ההוצאות שלעניות דעתי נצרכת במקרה זה. לאחר ששמתי שיקולים אלה לנגד עיניי, לרבות את פערי הכוחות שבין הצדדים, אני סבור כי פסיקת הוצאות משפט לטובת התובעת – משרקי כנגד הנתבע 3 על סך 10,000 ₪ עם קבלת התביעה כנגדו בחלקה והוצאות משפט על סך 15,000 ₪ לטובת כל אחד מהנתבעים האחרים עם דחיית התביעה כנגדם, הינן סבירות ביותר בנסיבות העניין.

סוף דבר אשר על כן, על יסוד המקובץ לעיל, אני קובע כדלקמן : במסגרת תביעת משרקי בת"א 28326-10-12 משרקי ואח' נ' אס- פי ואח', אני מורה על דחיית התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1,2 ו-5, וקבלתה בחלקה כנגד הנתבע 3 מר עבד עאזם, באופן שאני מורה לו לשלם לתובעת-משרקי את הסך של 72,442 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪ ובסה"כ 82,442 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו סכומים אלה בהפרישי ריבית והצמדה כחוק.

אני מורה על דחיית התביעה בת"א 43691-10-12 שומרה נ' מצרפלס ואח' במלואה.

לפניי תביעה כספית בעילה נזיקית רכושית, שהגיש התובע כנגד הנתבעות, בשל טענה לנזק שניגרם למנוע רכבו לאחר שזה תוקן במוסך הנתבעת 1 במסגרת טפול תקופתי.

לאחר שמיעת כלל העדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי, אמנם, בנגוד לטענת התובע, חובת הראיה אינה עוברת מלכתחילה אל כתפי הנתבעות, בהתאם לאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואין הדבר מעיד על עצמו בהכרח כי הנזק ארע ברשלנות הנתבעת 1, אלא שנטל ההוכחה נותר על כתפי התובע להוכיח את תביעתו מכח עוולת הרשלנות הקבועה בסעיף 35 לפקודה.

אין ספק, כי התובע פעל להקטנת נזקיו עת ביצע את החלפת המנוע במוסך אולימפיה בתשלום נמוך באופן משמעותי להצעת הנתבעת 1 בעצמה.

...

לפיכך, לא מצאתי כל ממש בחוות דעת שמאי הנתבעות, והיא נדחית מפני חוות דעתו המפורטת והמנומקת היטב מבחינה מקצועית של שמאי התובע.

סוף דבר במצב דברים זה, משמצאתי לקבל את חוות דעת שמאי התובע, הרי שזה עמד בנטל הוכחת הקשר הסיבתי שבין רשלנות הנתבעת 1, בפעולתה הלקויה במסגרת הטיפול התקופתי מיום 30/5/12, ובין הנזק שנגרם למנוע הרכב בשל דליפת שמן מן המנוע נוכח התקנה לקויה זו של מסנן השמן.

לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 34,572 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22/10/12, שכ"ט עו"ד בסך של 7000 ₪, אגרת בית משפט ושכר עדים כפי שנפסק בפרוטוקול הדיון.

רקע המבקשת, חברת ביטוח בעלת רישיון "מבטח ישראלי" בהתאם לסעיף 150א)(1) לחוק חוזה ביטוח הביטוח, התשמ"א - 1981(להלן: חוק חוזה ביטוח) הגישה תביעת תיחלוף לבית משפט קמא, במסגרתה תבעה את המשיבים, תושב הרשות הפלסטינאית וחברת ביטוח פלסטינאית, לתשלום סך של 24,666 ₪ בגין תגמולי ביטוח ששלמה למבוטח, עקב ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו בתאונה דרכים שארעה בשטחי הרשות הפלסטינאית.

מנגד עומדות לצד השלישי כל טענות ההגנה שהיו לו כלפי הניזוק כגון אשם תורם, חובת הקטנת הנזק וריחוק הנזק.

משקבעתי כי הדין הזר חל רק לגבי הארוע הנזיקי, לא ברור כלל האם המשיבים יעמדו על בקשתם להוכחתו באמצעות חוות דעת או שמא הם מסכימים להחלת חזקת שויון דינים (שכן ייתכן והדין הישראלי בקשר לניזקי רכוש עקב תאונת דרכים אינו שונה מהותית מהדין הפלסטינאי).

...

כן טענו המשיבים כי הנטל להוכיח את הדין הזר הוא על המבקשת והיא לא הגישה חוות דעת להוכחת הדין הזר ולכן דין התביעה להידחות על הסף.

אשר למטרה הנוספת של עיקרון התחלוף - מניעת עשיית עושר ולא במשפט מן המזיק - אף בה לטעמי יש כדי להוביל למסקנה כי הדין החל על תביעת התחלוף הוא הדין הישראלי.

בשים לב לציפיות הצדדים ולרציונלים שבבסיס תביעת התחלוף, אני סבורה כי יש להעדיף בעניינה את הדין החל ביחסים בין המבטח והמבוטח על פני דין מקום ביצוע העוולה או דין מקום הזכייה.

לנוכח האמור, הערעור מתקבל במובן זה שעל תביעת התחלוף חל הדין הישראלי ועל אירוע הנזיקין שבבסיס תביעת התחלוף חל הדין הפלסטיני.

העובדות הרלוואנטיות לבקשות שבפניי נפרסו בהרחבה בהליכים קודמים בפני בית משפט זה ועל כן במסגרת פסק דין זה יובאו העובדות בקיצור הנידרש: הגב' פנקר הגישה תביעה נזיקית כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בעילות שונות, בטענה כי נהג שלא כראוי בעת שמימש נכס שהיא ירשה את עיקרו (75% בו) שהיה משועבד לטובת חשבון של הוריה המנוחים, עוד בהיותם בחיים.

יש לציין שאין מחלוקת כי את עיקר רכושם של ההורים המנוחים ירש האח מכוח צוואה.

גב' פנקר היתנגדה וטענה כי בהיעדר טענה לאשם תורם, הפרת חובת הקטנת הנזק והתנהלות שלא בתום לב, מדובר בטענות שמהוות הרחבת חזית והבנק מנוע מלהעלותן.

...

גם אין בידי לקבל את טענת הבנק כי רק לאחר שמיעת חקירת הגב' פנקר במסגרת הדיון בשאלת החבות הסתבר לה כי יש בידה טענה לאשם תורם.

מכאן שבקשת רשות הערעור שהגיש הבנק נדחית.

בעניין זה שגה בית משפט קמא לטעמי ועל כן מצאתי להתערב בקביעה זו ולהורות כי הבנק לא יכול להעלות טענות לעניין חוסר תום ליבה של גב' פנקר ומכאן שגם אינו יכול לחקור אותה בעניין זה. סוף דבר בקשת הבנק נדחית.

לא ייתכן שהמניות יינתנו סתם כך ושסבי יעזוב העסק, וממילא על גיא הייתה מוטלת החובה להקטין את הנזק ולחדשו, אך הוא לא ניסה כי רצה להפרע מהנתבע.

אין להחיל פה דוקטרינת קביעת פיצוי על דרך האומדנה כי הנזק לא הוכח בצורה מספקת וזו חובה שמוטלת על התובעת במיוחד שמדובר ברכוש.

סעיף 8 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971 (להלן-"חוק המיטלטלין") קובע כי: "סעיפים 15 עד 20 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, יחולו גם על הגנת הבעלות וההחזקה במיטלטלין". להוראות חוק המקרקעין יש להוסיף את הוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן-"פקודת הנזיקין") בסימן ג' בפרק ג' שכותרתו "הסגת גבול" כדלקמן: 29) הסגת גבול במקרקעין: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר" 30) חובת הראיה: "בעלות וזכויות אחרות במקרקעין, אין בהן כשלעצמן כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר". 31) הסגת גבול במיטלטלין: "הסגת גבול במיטלטלין היא לקיחת טובין שלא כדין מהחזקתו של אדם אחר, או הפרעה אלימה בהם בהיותם בהחזקתו של אדם אחר; אך אין תובע יכול להפרע פיצויים על הסגת גבול במיטלטלין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון." 32) חובת הראיה: "בתובענה שהוגשה על הסגת גבול במיטלטלין – על הנתבע הראיה שהמעשה שעליו מתלוננים לא היה שלא כדין." 33) טעות בנוגע לזכות בעלות או החזקה: "טעות בנוגע לבעלות או לזכות החזקה, ואפילו טעות בתום לב, וכן כוונה לפעול לטובת הבעל האמתי, אינן הצדק להפרעה בנכסיו של אחר; אולם ..." 34) תביעת זכות אינה הסגת גבול: "טענת זכות לטפל בנכס או למנוע אדם אחר מטפל בו, היא בלבד איננה הסגת גבול." ב- רע"א 5518/98 יצחק יוסף נ. אביגדור עוקשי, פד"י נה(3), 294 דן ביהמ"ש העליון בהוראות סעיפים 15 עד 20 לחוק המקרקעין.

...

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההודעה לצד ג' שהגישו הנתבעים נגד סבי.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתביעה העיקרית: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: את הסך 466,026 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (14.5.2017) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט במלואה על הסך 600,000 ₪, שכר העדים כפי שנפסק, ככל שנפסק, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

בהודעה לצד ג': ההודעה לצד ג' נדחית.