חובת הקטנת הנזק בפיצויים מוסכמים בחוזה במקרים של הפרה

International Television Distribution נ' רו"ח צבי יוכמן נאמן ומנהל מיוחד של תבל, גוונים וגוונים קריות, (1.8.10), פיסקה 10 כי: "על פי סעיף 2 לחוק, זכות הנפגע לפיצויים עשויה לבוא בנוסף לזכותו לבטל את החוזה או לתבוע את אכיפתו. ביטול חוזה עקב הפרה מצמיח חובת השבה הדדית של הצדדים לחוזה (סעיף 9 לחוק התרופות). העובדה שחוזה בוטל על ידי הנפגע, ועקב כך צמחה חובת השבה, אינה גורעת מזכותו של הנפגע לתבוע פיצויים בגין הפרת החוזה, כולל פצויי קיום. פצויי קיום נועדו להציב את הנפגע בנקודה בה הוא היה אילמלא הופר החוזה. בכך באה לידי ביטוי ההגנה שפורש המשפט על אינטרס הציפייה של צדדים לחוזה (ראו, ע"א 1846/92 לוי נ' מבט בניה בע"מ, פ"ד מז(4) 49, 57-54 (1993)). ביטול החוזה ובצוע השבה אינם שוללים את זכותו של הנפגע לקבל פיצוי על הרווח שנימנע ממנו בשל כך שהחוזה לא קוים. מובן, כי בקביעת שיעור הפצוי יש להיתחשב בכך שהייתה השבה. אינטרס הקיום מתייחס לפער שבין מצבו של הנפגע לאחר ההפרה לבין המצב שהוא היה אמור להיות בו אילו לא ארעה הפרה. מצבו של הנפגע לאחר ההפרה מכיל גם את העובדה שבוצעה השבה. אי היתחשבות בנתון זה עלולה להביא לכפל פיצוי. אולם, בחירתו של הנפגע לבטל את החוזה, ועמידתו על זכות ההשבה הצומחת מכך, אינה פוגעת בעצם זכותו לתבוע גם פיצוי שיגן על האנטרס שלו כי מלכתחילה היה החוזה מקוים (ראו, ע"א 1846/92 הנ"ל שם; ע"א 156/82 ליפקין נ' דור הזהב בע"מ, פ"ד לט(3) 85, 96-95 (השופטת ש' נתניהו) (1985); ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עריית נתניה, פ"ד מו(4) 45, 74 (השופט מ' חשין) (1992))". העקרון המנחה הוא סעיף 10 לחוק החוזים תרופות הקובע כי: "10. הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שניגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה". בעוד עניינו של סעד ההשבה הוא השבה בעין שנועדה בעיקרה למנוע התעשרות שלא כדין, יכול נפגע לתבוע גם פיצויים.

באשר לחיובים שמועד ביצועם כבר הגיע, כבמקרה שלפנינו, נקבע בעא 674/83 ****סה ס.א. חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין ולהשקעות, (6.10.87), פיסקה 10ה, כי: "מכאן ניתן אולי להבין, שכאשר המדובר בחיובים שאינם עתידיים, אלא שמועד ביצועם כבר הגיע, הרי שגם במקרים כאלה דרושה, לצורך זכייה בתביעה, לפחות הבעת נכונות מהצד הנוגע בדבר לקיים את התחייבותו הוא, חרף ההפרה מאת הצד השני. ...כשלעצמי, נראה לי, כי אין מקום לעשות הבחנה נוקשה לעניין זה בין החיובים המותנים השונים לסוגיהם. נראה לי, כי השאלה, באיזו מידה חיובי הצדדים על-פי חוזה הנם תלויים זה בזה, ומהי הפעולה הנדרשת מאת צד, שניפגע מהפרת חיוב מותנה על-ידי הצד השני, כדי שלא ייחשב מצידו למפר החוזה, קשורה היא בנסיבות המיוחדות האופפות את החוזה העומד לדיון ובכללי ההיגיון והשכל הישר...

בנוסף לחובה להקטין את הנזק, גם היתנהגות בת אשמה של הניזוק שתרמה לנזק שסבל היא עילה להפחתת הפיצויים שיפסקו לו בגין מעשה העוולה.

במכלול השיקולים, לאור היתנהלות התובע כמפורט לעיל, ומאחר ופסקתי לתובע את הפיצויים מוסכמים, לא מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק ללא ממוני לפי סעיף 13 לחוק החוזים תרופות.

...

לאור קביעת בית המשפט בפסק הדין כי טענותיהם הכספיות ההדדיות של הצדדים לא נדונו במסגרתו, אינני מקבלת את טענת הנתבעים כי פסק הדין בתובענה הראשונה מקים השתק עילה.

אינני מקבלת את הטענה כי עצם העובדה שנתגלו ליקויים תכנוניים בדירה, אין משמעה שהנתבעים הפרו את ההסכם, שהרי, חובתם הראשונית והיסודית של צדדים היא כריתת הסכם בתום לב, וקביעה לפיה צד להסכם לא נהג בתום לב, מהווה הפרה כשלעצמה.

סופו של יום, הנתבעים ישלמו לתובע סך של 1,223,506.34 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין ממועד פסק הדין (שהם שווי הדירה נכון למועד פסק הדין, בתוספת הפיצוי המוסכם ובקיזוז דמי השימוש עד למועד מתן פסק הדין).

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ (לתובע ניתן פטור מאגרה).

גישתה של התובעת, לפיה הושטת סיוע ללקוח שנקלע למצוקה תזרימית יכולה להביא תועלת לשני הצדדים, היא גישה נכונה ואף אם לא תמיד מוכיחה את עצמה (כמו במקרה שבפני), היא ראויה להערכה, ולמצער, אינה מעידה על חוסר תום לב. המסקנה היחידה העולה ממארג הראיות שהוגשו, ובעיקר מאלו שלא הוגשו, כמפורט לעיל, היא שיש לדחות את עדות הנתבע כאילו היו תקלות חמורות במשאיות, אשר התגלו ימים ספורים לאחר שהושלמה העסקה, ולקבל את עדות מנהל התובעת, לפיה התובעת קיימה חיוביה על פי ההסכם, ומכרה לנתבעת משאיות תקינות.

מבלי להכנס לשאלה אם חברה יכולה לתבוע על עגמת נפש (ר' ע"א 345/89 נאות דברת בע"מ נ' מעליות ישראליפט י.מ.ש אילן ניהול והשקעות בע"מ, פ"ד מו(3) 350 (1992)), ס' 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 קובע שהנפגע מהפרה רשאי לתבוע פיצויים מוסכמים במקום פיצוי בגין נזקיו עקב ההפרה.

כיוון שהתובעת כימתה נזקיה עקב עוגמת נפש כנזקים נמוכים מהפיצויים המוסכמים, וכיוון שכאמור לעיל הנתבעים חויבו בפיצויים מוסכמים, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף ברכיב זה. חובת הקטנת הנזק הנתבעת טענה שהיה על התובעת להקטין את ניזקה על ידי מימוש השיעבוד ומכירת המשאיות, לכל הפחות מאז שהם חזרו לרשותה.

...

בנסיבות אלה איני סבורה שיש לקבוע שעל התובעת הייתה מוטלת חובה להקטין את הנזק שהיא לא עמדה בה. לסיכום התובעת מכרה לנתבעת 1 שתי משאיות, עמדה בכל חיוביה על פי ההסכם, ומסרה לנתבעת את המשאיות, כשהן תקינות.

לפיכך אני דוחה את ההתנגדות שהגישו הנתבעים לביצוע השטרות שהוגשו לביצוע בלשכות ההוצאה לפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, לתובעת סך של 32,000 ₪ עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את סכום התביעה, את התנהלות הנתבעים במהלך ההליך, את הבקשות שהגישו הנתבעים לסעד זמני, ואשר נדחו, ואת אגרות המשפט ששולמו.

נוכח האמור, עותרים התובעים לפצות אותם בגין הנזקים הבאים: תשלום דמי שכירות עבור 7 חודשים, בגין העיכוב בכניסתם לדירה החזר עבור תשלום מיסי ועד בית לתקופה של 7 חודשים בהם לא התגוררו התובעים בדירה הוצאות עודפות לתקופה של 7 חודשים, בגין נסיעות ובטול זמן הפרשים בגין שיעור עליית מע"מ והפרשי הצמדה תיקונים שונים שבוצעו בדירה עגמת נפש פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם.

התובעים פעלו במסגרת החובה המוטלת עליהם להקטין את נזקיהם, ולאחר ביטול ההסכם על ידי הנתבעת - פנו לחברה אחרת לייצור מטבחים (אשר גם היא סיפקה מטבחים לדיירים בפרוייקט).

סעיף 8 לתנאים המיוחדים להסכם בין הצדדים (נספח 1.1 לתצהיר התובע) קובע כי: "ביטול ההזמנה ע"י הקונה, מחייבת את הקונה בתשלום שלא יהיה פחות מ- 20% מערך ההזמנה, וזאת בתנאי שתכנית המטבח לא עברה את הייצור". כאמור – ההסכם אינו קובע פיצוי מוסכם הדדי, אלא רק לטובת הנתבעת, במקרה של ביטול ההסכם על ידי הקונה (תנאי אשר היגיון כלכלי בצדו, נוכח העובדה כי עם ביצוע ההזמנה – נגרמות לנתבעת הוצאות שונות הנוגעות לתיכנון המטבח, אף בטרם תחילת הייצור).

...

אשר לטענת התובעים כי על הנתבעת לפצות אותם בגין "עגמת נפש" – סבורני כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם והוכיחו כי הנתבעת הפרה את ההסכם עימם, עת הודיעה להם שלא כדין על ביטול ההסכם להזמנת מטבח לדירתם.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת בפיצוי התובעים, לפי הפירוט שלהלן: הפרשים הנובעים משינויים בשיעור המע"מ: 243 ₪ הפרשים הנובעים משינויים במדד המחירים לצרכן: 172 ₪ נזק לא ממוני (עגמת נפש): 3,500 ₪ סה"כ: 3,915 ₪ נוכח האמור בסעיף 41 לפסק הדין, אני מחייב את הנתבעת, בנוסף, בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד (ומע"מ) בסכום כולל של 1,500 ₪ בלבד.

סעיף 5ז. להסכם קובע: "המוכר מסכים ומצהיר כי הובהר לו כי הקונה מקדם פרויקט הדורש תיכנון מול הרשויות, ועל כן מייפה את כוחו של הקונה באמצעות בא כוחו, להתחיל בהליכי תיכנון החל במועד חתימת הסכם זה, ולשם כך יחתום על ייפוי כח תיכנוני בלתי חוזר בהתאמה. כל ההוצאות.. הכרוכים ושיהיו כרוכים בהליכי התיכנון הנ"ל יחולו, במלואם על הקונה ולמוכר ו/או לנציגיו לא יהיה כל קשר או חבות כלשהם בענין זה. בכל מקרה של ביטולו של הסכם זה, על פי הוראותיו ו/או על פי הדין לא יהיו לקונה טענות ו/או תביעות כלשהן כלפי המוכר בקשר להוצאות...". סעיף 6 להסכם קובע: "הקונה מצהיר בזאת כי בדק את הדירה, את מיקומה, את גודלה ואת מצבה הפיזי, הרישומי, המשפטי והתכנוני, וכן את אפשרויות הניצול שלה מבחינה תכנונית ומכל בחינה אחרת בכל הרשויות הנוגעות לענין, לרבות עפ"י נסח רישום ומצאה טובה ומתאימה למטרותיו והוא מוותר על כל טענת מום או אי התאמה, או טעות או הטעה, או מצג שווא מכל מין וסוג שהוא". בהסכם פורטו ההפרות היסודיות שמזכות בפצוי מוסכם כדלקמן: סעיף 2 להסכם העוסק בהתחייבות הנתבעים למכור את הדירה כשהיא נקיה וחופשית מכל חוב, מישכון וכיו"ב. סעיף 3 להסכם העוסק בתשלום התמורה ומועדי התשלומים.

טענת הקטנת הנזק ע"י היתקשרות עם שוהם התובעת טוענת כי הנתבעים אינם זכאים לפצוי המוסכם החוזי בשל כך שלא קיימו חובתם להקטנת הנזק בכך שלא הסכימו להיתקשר עם שוהם.

...

משכך נדחית הטענה כי הנתבעים אינם זכאים לפיצוי המוסכם, כולו או חלקו, בשל כך שלא התקשרו עם שוהם, וודאי בנסיבות שפורטו לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור זאת נטען כי בגין הפרה זו זכאי התובע לפצוי בגין כל יום איחור בסך כולל העומד על 4,630,000 ש"ח וכן לתוספת הפצוי המוסכם בסך של 500,000 ש"ח. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעים טענו בעלמא כי הסכם הפשרה שונה בהסכמה וכי הוארכו המועדים שנקבעו בו. אשר לטענותיהם אלו של הנתבעים נטען כי מדובר בטענות מסוג הודאה והדחה, אשר על הנתבעים הנטל להוכיחן ואולם, אלו לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

נטען כי טענה זו יש לדחות גם הואיל ולא נימסרו לתובע יפויי כוח כדבעי וגם משום שלא חלה בתביעה לפצוי מוסכם חובת הקטנת נזק.

במילים אחרות, השאלה האם מעשה (או מחדל) מסוים עולה כדי הפרת חוזה אף פעם אינה שאלה כללית ועקרונית שיש עליה תשובה "נכונה" באופן קטגורי, אלא היא תמיד שאלה הנטועה בתשתית העובדתית הקונקרטית של המקרה המסוים – ראשית, בתוכנו של החוזה המסוים, ולאחר מכן בהתנהגותם של הצדדים בשלב קיום החוזה.

...

לאור כל האמור, אינני סבורה כי ההפקדה הראשונה אשר בוצעה על ידי הנתבעים, בוצעה כלאחר יד ותוך שהיו כשלים בהפקדה ומשכך, אינני סבורה כי האופן בו הפקידו הנתבעים את הבקשה לרישום זיקת ההנאה ביום 27/1/21 מהווה הפרת הסכם הפשרה.

בנסיבות אלו, אינני סבורה כי יש ממש בתביעה אשר הוגשה על ידי התובע לפיצוי בגין הפרת ההסכם על ידי הנתבעים ובהתאמה לכך, הנני סבורה כי דין התביעה – דחייה.

סוף דבר; התביעה נדחית.