חובת הצדק הדורשת ביטול פסק דין

כלל זה מוכר בפסיקה עוד משנותיה הראשונות של המדינה ולימים עמדה עליו גם השופטת א' חיות ב-רע"א 5448/14 חב' אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' כונס נכסים על יתרות חייבים של חברת אינובד פיתרונות בע"מ, פסקה 7 לפסק הדין (5.10.2014) (ההדגשה הוספה – י' כ')): "פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל העדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעקרו הטעון ביטול מחובת הצדק 'שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה'." וראו גם את החלטתו של השופט י' עמית ב-רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 להחלטה (8.10.2015) (הדגשה הוספה – י' כ')): "מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין 'מתוך חובת הצדק' לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט. במקרה הראשון, כאשר ההליך פגום מעקרו ולא בוצעה המצאה כדין, יבוטל פסק הדין ללא היתייחסות לשיקולים נוספים." עוד ראו בספרו של יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 736 (מהדורה שביעית, 1995) (ההדגשה הוספה – י' כ'): "הצביע המבקש על פגם בהליך, אשר בעטיו חייב היה בית המשפט להמנע ממתן ההחלטה, זכותו של המבקש היא, [כי] ההחלטה תבוטל 'מתוך חובת הצדק'... עצם הפגם בהליך משמש עילה לביטול ההחלטה, ובית המשפט אינו רשאי לשקול, אם ההחלטה נכונה, לגופו של ענין, אם לאו." וכן בספרו של אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א 916–917 (מהדורה שלוש עשרה, 2013): "כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום – ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר לפסק הדין. ביטול כזה נעשה 'מתוך חובת הצדק'... פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק אלא בדרך משפטית תקינה." וראו גם בספרו של שלמה לוין תורת הפרוצידורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 247 (מהדורה שניה, 2008), המתאר את האמור כמבטא את "דעת הרוב". בישום הכלל האמור לענייננו, סבור אני כי לא ניתן להשאיר על כנו את הסעד שפסק בית המשפט קמא נגד רוכשי הקצה, משאלו כלל לא היו צד להליך.

...

בכל הנוגע למחלוקת הנטושה בין חבריי ביחס לערעורם של מערערים 7-2 (להלן: רוכשי הקצה), דעתי כדעת חברתי השופטת י' וילנר כי גם דינו להידחות.

אלא שהם לא עשו כן (לדעה לפיה הימנעות של גורם מלבקש להצטרף להליך בנסיבות מעין אלו מביאה כשלעצמה למסקנה כי הוא מושתק מלכפור בתוצאת פסק הדין, ראו: שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 245 (מהדורה שניה, 2008); ע"א 499/79 בן דיין נ' אי.די.אס. אינטרנשיונל בע"מ, פ"ד לח(2) 99, 110 (1984); ע"א 7401/00 יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, עו"ד בתפקידו ככונס נכסים לביצוע פסק-דין, פ"ד נז(1) 289, 304 (2003)).

סיכומו של דבר, מסכים אני עם התוצאה אליה הגיעה חברתי כי גם דין ערעורם של רוכשי הקצה להידחות.

ביטול פסק דין לא נידרש מחובת הצדק וגם לא מכוח שיקול דעת בית משפט, שכן אין למבקש הגנה מפני הפרסומים.

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל הערעור לגופו באופן חלקי מהנימוקים כדלקמן: א) ניתן פסק דין ואין מועד עתידי להגשת ערעור בזכות ויש בהחלטה כדי להשפיע מהותית על זכויות הצדדים ולפיכך מצאתי לנכון לתת רשות ערעור.

דין הערעור להתקבל לגופו באופן חלקי.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

על פי ההלכה הפסוקה, מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין "מתוך חובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט (ראו רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל (19.11.01) וגם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שתים עשרה, עמ' 637).

...

מכל האמור לעיל, ובאיזון האינטרסים בין הצדדים, סבורתני כי יש לבטל את פסק הדין.

התיק נקבע לתז"פ ליום 1/1/24 למעקב אחר הגשת כל האמור לעיל.

המזכירות תמציא החלטתי זו לידי הצדדים ותשלח זימונים בהתאם.

על פי ההלכה הפסוקה מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין "מחובת הצדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט (רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל (19.11.2001)).

...

באשר לביטול בשיקול דעת בית המשפט; לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בבקשה ולאור טענות המבקשת בדבר רישום הנכס על שמה של הגב' סוליקה אוחיון, וכן לאור הטענה לקיומן של חמש משפחות נוספות המתגוררות בנכס אשר נדרשות לשאת בתשלומי הארנונה, ומבלי שהמשיבה מתייחסת בתגובתה לשאלת סיכויי ההגנה, ולמצער בצורה מפורטת דיו, דומה כי קיימות למבקשת טענות הגנה שאינן משוללת יסוד בשלב זה, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בשאלה זו. שקלתי אם אין מקום להורות על דחיית הבקשה בשל מועד הגשתה שיש בו כדי להצביע על זלזול בבית המשפט, במשיבה ובסדרי הדין (רע"א 3454/04 יעקב ורקר נ' עמי הראל (05.06.05)).

בסופו של דבר, הגם שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהתנהלות המבקשת, ולאור הקביעה הנהוגה בפסיקה שלפיה, ככלל, בבקשות לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או אי התייצבות הגישה היא ליברלית, תוך נטייה לביטול פסק הדין באמצעות ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני בפסיקת הוצאות (רע"א 5736/15 דורון עובד נ' פקיד שומה טבריה (8.10.15)), סבורתני כי משהגנתה של המבקשת אפשרית בשלב זה, יש לאפשר לה את יומה בבית המשפט, וזאת בהתחשב בזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בעלת מימד חוקתי.

אשר על כן, במכלול השיקולים האמורים, אני מקבלת את הבקשה לביטול פסק הדין בהליך שלפניי.

ראה לעניין זה רשות ערעור אזרחית 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה (פורסם בנבו ביום 8.10.2015): "מקובל להבחין בין מקרה שבו נידרש ביטול פסק דין "מתוך חובת צדק" לבין מקרה שבו הביטול נתון לשיקול דעת בית המשפט.

...

כמו כן לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע, אני קובעת כי הנתבע בחר במודע שלא להתייצב לדיון ,לאחר שיחת הטלפון שנערכה בשעה 09:07 ובכך עשה דין לעצמו, תוך זלזול בבית המשפט ובהחלטותיו.

נוכח האמור לעיל, הנתבע לא הציג כל טענה ראויה לפיה דין תביעת התובעת לחייב אותו לשלם דמי שכירות עבור הדירות מושא התביעה, בהתאם לנהלים הקיימים בתובעת, ממועד פטירתה של אימו המנוחה ועד להגשת התביעה, להידחות.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי דין הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 1/12/23 בהעדר התייצבות של הנתבע, להידחות ואני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.