חובת הצגת אישור הריון למעסיק

הנתבעת ידעה לראשונה על טענת הריון ביום 30/1/2013, אלא שאסמכתא ראשונה להריון נימצאת אך ורק בתביעה לביה"ד, שהוגשה כאמור ב- 25.8.13 וכשהתובעת ילדה ב- 22/9/2013 ולכן לעניין "התקופה המזכה" – תחילת התקופה היא במועד הגשת התביעה, משרק אז, לראשונה, הוצג אישור רפואי בדבר הריונה ורק אז המעביד "ידע או היה עליו לדעת", כשסיומה של התקופה, המועד הרלוואנטי הוא בתום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים.

העידר עילה, העידר יריבות והיעדר סמכות עניינית כלפי הנתבע 2 לטענת התובעת: הנתבע הוא הבעלים ומנהל הנתבעת, הוא שפיטר אותה בהיותה בהריון ולכן נושא באחריות אישית לפיטורים מעצם היותו נושא משרה ו/או באמצעות הרמת מסך ההיתאגדות; כמו גם בהיותו אחראי באופן אישי לעוולות ולנזקים שגרם ישירות לתובעת ו/או מחובת ת"ל שחייב המעסיק כלפי העובד שלו; הנתבע פעל בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה ובנגוד לחוק עבודת נשים ובין היתר בנגוד לס' 9; כך לא ניתן היתר ואף לא הוגשה בקשה למתן היתר ומשלא ניתן היתר, הפיטורים אינם כדין והתובעת זכאית לקבל שכר כאילו לא פוטרה וזאת עד למועד החוקי בו ניתן לסיים את עבודתה; בכך יש להקנות לתובעת פיצוי סטאטוטורי בסך 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק; פסיקת הפצוי הנתבע תשלח מסר ברור למעסיקים כי הפרת החקיקה תגרור מחיר גבוה שכן מטרת החקיקה היא לאפשר שילובן של נשים בשוק התעסוקה ופסיקת פיצוי הולם; החברה רשומה על שמו של הנתבע, שכן הוא הרוח החיה מאחורי הנתבעת בעל מניות ומשמש כדירקטור יחיד – כפי שעולה מתדפיס רשם החברות; יתרה מכך, הנתבע ידע אישית על הנסיונות להיכנס להריון ולמרות ידיעתו הברורה ולמעשה בגלל זה ובקשר להורות ולהריון הצפוי הוא פיטר אותה (ס' 6 לתצהירה).

...

בנסיבות הענין ולאחר ששקלנו את כל הנטען ואת תוצאת ההליך – ישא כל צד בהוצאותיו.

מצאנו לציין כי בסיכום ישיבת הגישור צויין על ידי המגשר: "עו"ד אטד התקשר למשרד ב"כ התובעת ונמסר לו כי בני הזוג עוה"ד שטיין סועדים את בתם החולה וחוץ מזה נטען שלא התקבל זימון כלל. גם התובעת עצמה איננה". [מעיון בנט עולה כי הומצא זימון למשרד ב"כ התובעת בדואר רשום (עוד ב-19.2.15) ].

הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים שנפסקו לעיל בתוך 30 ימים מהיום, בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

למעלה מן הצריך ועל אף העובדה שלא מצאנו כי התובעת פוטרה מעבודתה, הלכה פסוקה היא כי על מנת שלעובדת תקום ההגנה מפיטורים בעת הריונה, עליה להציג, ככל שנדרשה לכך על ידי המעסיק, מיסמך המאשר את דבר הריונה.

משסירבה התובעת להציג אישור על הריונה, ממילא לא חלה על הנתבעת 1 כל חובה לפנות לקבלת היתר לפיטוריה או קיימת מניעה לשנות את תנאי עבודתה בשל הריונה.

...

בעניין זה לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעות כי מדובר בשתי תקופות העסקה נפרדות בנות 9 חודשים או פחות מכך כל אחת, ויש לראות את עבודתה אצל הנתבעות כעבודה רציפה המזכה בזכויות ומחייבת את הנתבעות.

אחרית דבר לאור כל האמור, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובעת כדלקמן: פיצויי פיטורים בסך של 2,620 ₪.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וללא שימוע ותוך הפרת חוק שיוויון הזדמנויות וחוק עבודת נשים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי דמי לידה וזכויות בגין התקופה המוגנת - נדחות.

בית הדין הארצי קבע בע"ע 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ – שרון מור עלימה, את הדברים הבאים: "אין די באמירה של עובדת כי היא בהריון כדי להקים חובה על פי חוק עבודת נשים לקבלת היתר פיטורים. הנכון הוא כי ככל שעובדת מתבקשת להציג אישור על הריונה, עליה להציג אישור כזה, ואך אם הוצג, קמה חובה על המעסיק לפנות אל הממונה לפי החוק לקבלת היתר לפיטורים... לפיכך מעסיק זכאי לידרוש אסמכתא לקיומו של הריון, כאשר מבקשים להגביל אותו באופן שלא יתאפשר לו לפטר עובדת נוכח הריונה". במקרה דנן, לא עולה מכתב ההגנה, מתצהירי הנתבעת ואף מהמסרונים שצורפו לתצהיר התובעת כי התובעת התבקשה על ידי הנתבעת למסור לה אישור בדבר ההריון.

...

על כן, תשלם הנתבעת לתובעת עבור פיטורים ללא עריכת שימוע כדין, שווי משכורת אחת בסך 4,060 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מקבל פסק הדין, הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אובדן הכנסה בסך 22,330 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 6,000 ₪, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

בית הדין הארצי קבע בע"ע (ארצי) 18424-02-12 ניו ליין קוסמטיקס בע"מ נ' שרון מור עלימה, מיום 29.11.15, את הדברים הבאים: "אין די באמירה של עובדת כי היא בהיריון כדי להקים חובה על פי חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורים. הנכון הוא כי ככל שעובדת מתבקשת להציג אישור על היריונה, עליה להציג אישור כזה, ואך אם הוצג, קמה חובה על המעסיק לפנות אל הממונה לפי החוק לקבלת היתר לפיטורים. לטעמנו, מהוראת סעיף 10 לחוק הקובעת כי מחובת העובדת להודיע למעסיקה על היריונה אך החל מן החודש החמשי להיריון, אין כדי ללמד על פטור מהצגת אישור רפואי אודות ההיריון, במקרה שבו מעסיק מבקש לפטר עובדת הטוענת שהיא בהיריון. מדובר בשני הסדרים נורמאטיביים שתכליתם שונה. האחד עניינו חובת יידוע של המעסיק אודות הריונה של עובדת במהלך חיי העבודה הרגילים, שככלל, מטעמים שונים, אין הכרח ביידוע המעסיק במועד שהוא לפני החודש החמשי להיריון, וזאת, אלא אם תנאי העבודה מחייבים זאת (ראו ע"ע (ארצי) 363/07 שרונה ארביב - פואמיקס בע"מ (26.5.2010)). השני עניינו בהגנה על עובדת בהיריון מפני פיטורים, שקמה עוד משלבים מוקדמים ביותר של ההיריון. לפיכך, מעסיק זכאי לידרוש אסמכתא לקיומו של היריון, כאשר מבקשים להגביל אותו באופן שלא יתאפשר לו לפטר עובדת נוכח הריונה" (ראו גם סע"ש (ב"ש) 53220-05-15‏ HAILE ‏ נ' א.ב.מ.א שירותים ופרויקטים בע"מ, מיום 27.11.17).

...

במיוחד מצאנו את טענתה של התובעת כי היה על הנתבעת "לשוב ולבדוק" האם זה חוקי לפטר עובדת בהריון מול הממונה במשרד הכלכלה (סעיף 22 לתצהירה), כחסרת תום לב נוכח כך שהיא זו אשר התבקשה שוב ושוב למסור את האישור בדבר ההיריון.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

נוכח תוצאות ההליך ובהתחשב בנסיבות העניין, תשלם התובעת לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.