ההליכים שהתקיימו החל מקדם המשפט ובפרט ההחלטות בדבר הליך הגישור ומינוי מומחה
לאור טעם זה שהועלה בדיון, אסקור, בתמצית, את ההליכים הרלוואנטיים:
6.1 ביום 1/8/13 הגישה התובעת, בעלת זכויות בחלקה, תובענה המכותרת בשם: "בקשה לצוו עשה - צו מניעה". לטענתה, הנתבע, אשר רכש זכויות במחסן בלבד (ללא הצמדות) בבניין הנמצא על החלקה, פלש שלא כדין לחצר הבניין תוך פגיעה בזכויותיה הקנייניות וביצע בה, ללא היתר, עבודות בניה שונות.
6.9 ביום 22/3/15 הודיעה התובעת כי ביום 14/1/15 שלח עורך דינה בפקס לבית המשפט הודעה בעיניין כשלון הליך הגישור וההודעה אינה נימצאת בתיק בית המשפט כנראה בשל כשל טכני כלשהוא.
מעבר לכך, יודגש שניים:
האחד, הלכה היא כי על הטוען טענת פסלות להעלותה מיד לאחר היוודעה ולא להשתהות ולהשאירה נצורה לעת מצוא (לעניין זה ראו למשל: ע"א 1614/15, פלוני נ' פלוני (2015), על האסמכתאות הנקובות בו; ע"א 7858/06, ולדהורן נ' נרקיס (2007); ע"א 7349/06, בן שטרית נ' פריאל (2007)).
אם וככל שהתובעת חשבה כי יש בכך משום עילת פסילה - שומה היה עליה לטעון לכך עוד בישיבה מיום 19/10/14 או בסמוך לאחר מכן.
מכל מקום, כל החלטה שתנתן בבקשת התובעת למתן פסק דין אין בה כדי ליצור חשש למשוא פנים, אלא המדובר בהחלטה מהותית שלצדדים יש זכות ערעור או רשות ערעור עליה.
לעניין זה יש לזכור כי הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן וכי הישתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגעת באמון הציבור בשלטון הדין ובמקצועיות הדיין, כמו גם בתקינות ההליכים המשפטיים ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך ואף ליצור עומס על המערכת כולה תוך פגיעה בחובת השופט כלפי כל ציבור המתדיינים (ולעניין זה ראו למשל: ע"א 4160/965, שחר נ' מושונוב (1996), על האסמכתאות הנקובות בו; ע"א 2132/15, רימי להגנת הצומח והסביבה בע"מ נ' רז (2015); ע"פ 1478/97, מ"י נ' חן, פ"ד נא(4) 673).
...
לשיטתו, הגשת הבקשה מהווה המשך ישיר להתנהלות התובעת בתיק זה ובתיקים אחרים (שני תיקים בבית משפט זה ותיק נוסף בבית המשפט השלום בחדרה), לרבות התעמרות בנתבע והגשת תלונה אישית כנגד בא כוחו תוך עירובו בסכסוך לא לו.
לבקשה לא צורף תצהיר והתובעת הציגה, לראשונה במהלך הדיון, את נימוקיה לבקשה אשר דינם להידחות.
על כן, אין מנוס משמיעת התיק.
סוף דבר -
הבקשה נדחית.
אני קובעת ישיבה הוכחות וסיכומים בעל-פה ליום 15/7/15 שעה 11:00.