חובת העלאת טענות בהזדמנות הראשונה כלפי חברת ביטוח

ביהמ"ש קבע: "לא מכבר נזדמן לי להדרש לשאלה מהו השלב בו יש להכריע בטענות היתיישנות. בפסק הדין שניתן ברע"א 6552/20 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ א.לוי השקעות ובניין בע"מ [פורסם בנבו] (2.12.2020), נקבע כי ככלל, הנחת המוצא היא כי טענת היתיישנות תדון כטענה מקדמית. זאת, למעט במקרים שבהם ההכרעה בטענת ההתיישנות מחייבת בירור עובדתי אשר חופף, או שעשוי להיות חופף, לבירור העובדתי שייעשה ממילא במסגרת הדיון בתביעה לגופה, שאז קיימים אינטרסים המצדיקים את דחיית ההכרעה בסוגיית ההתיישנות עד לבירור התביעה. בתוך כך, הוספתי והדגשתי כי ככל שההכרעה בשאלת ההתיישנות מחייבת בירור של סוגיה משפטית, אזי רצוי להכריע בה כבר בפתח ההליך, אף אם מדובר בסוגיה מורכבת, שכן ככלל, הבירורים העובדתיים והמשפטיים הכרוכים בתביעה גופה לא צפויים להשליך על ההכרעה בשאלה משפטית המתעוררת בסוגיית ההתיישנות. עוד הערתי בהקשר זה כי אומנם בנסיבות חריגות, שקולי יעילות עשויים להצדיק דחייה של הדיון בשאלה משפטית הנוגעת להתיישנות התביעה כאמור (ראו: שם, בפיסקה 20). " ברע"א 1101/20 שירותי בריאות כללית נ' פלוני, קבע ביהמ"ש מהו מועד התחלת ההתיישנות בתביעה נזיקית בדברים הבאים: "במילים אחרות, לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות של תובענה תחל במועד בו התעוררו בפועל אצל התובע חשד או סברה בדבר קיומן של העובדות המהוות את עילת התביעה, או במועד בו אדם סביר בנסיבות העניין היה צריך לחשוד בקיומן של העובדות האמורות (ראו: ע"א 4114/96 המאירי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח, פ"ד נב(1), 857, 866 (1998); עניין גיא-ליפל, פסקות 47-45)." בע"א 1254/99 אבידור המאירי נ' הכשרת היישוב- חברה לביטוח בע"מ, היתייחס ביהמ"ש לטעמים שבטענת ההתיישנות בדברים הבאים: "ההתיישנות הדיונית המהוה מחסום המונע מן התובע לממש זכות מהותית, מצריכה טעמים טובים וחזקים כדי להצדיקה. ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מוסד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו ולהבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהערך כלכלית לסכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי נעוץ בהנחה שלפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו (ראו: דברי ההסבר להצעת חוק ההתיישנות, תשי"ז-1957 וכן ז' יהודאי דיני היתיישנות בישראל תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקני (כרך א) [23], בעמ' 5-10).

בבואו של ביהמ"ש להכריע בשאלה אם מילא הנתבע אחר חובתו בדבר העלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה, עליו להדרש לבדיקת המקרה על פי נסיבותיו המיוחדות, ובין היתר בדיקת מהות הדיון והשלב אשר במהלכו לא העלה עדיין הנתבע את טענת ההתיישנות והאם נקט עמדה כלשהיא ביחס לאותו דיון ושלב.

במסגרת תגובה נוספת מצד הנתבעת 3 זו טענה שהמסמכים אשר תומכים בטענת ההתיישנות בנוגע לדו"ח הועדה במוסד לביטוח לאומי והליך פשיטת הרגל לא היו בידיה ועל כן לא העלתה טענה זו באופן מפורש בכתב ההגנה.

...

משכך, תביעתו של התובע כלפי הנתבעות 2-3 התיישנה ודינה להידחות.

לאור זאת, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 גם להידחות מפאת התיישנות.

סוף דבר: לסיכומם של דברים, דין תביעתו של התובע להידחות מפאת התיישנות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 24988-04-22 עריית תל-אביב-יפו ואח' נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקשים: 1. עריית תל-אביב-יפו 2. מי אביבים 2010 בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יובל ראובינוף המשיבים: 1. הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ברק אלימלך 2. נת"ע - נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים בע"מ 3. כלל חברה לביטוח בע"מ החלטה

טענה כי יש להעלות טענת מעשה בית דין בהזדמנות הראשונה וכך לא נעשה.

לאחר עיון בטענות המבקשות הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות העירעור להדחות אף ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן: באשר להחלטה ולפיה לא ניתנה רשות להגיש תגובה לתשובה: תקנה 50 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מאפשרת להכריע בבקשה על בסיס בקשה ותשובה ואין חובה לאפשר הגשת תגובה לתשובה.

...

לאחר עיון בטענות המבקשות הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה מהנימוקים כדלקמן: באשר להחלטה ולפיה לא ניתנה רשות להגיש תגובה לתשובה: תקנה 50 (4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מאפשרת להכריע בבקשה על בסיס בקשה ותשובה ואין חובה לאפשר הגשת תגובה לתשובה.

כפי שכבר ציינתי לעיל, גם כאשר קיים חשש כי בסופו של דבר דחיית בקשה לסילוק על הסף תוביל לניהול הליך מיותר, אין זה מצדיק לכשעצמו סטייה מהעיקרון ולפיו ערעור על החלטת ביניים יתאפשר רק במסגרת ערעור על פסק דין וסטייה תיעשה רק במקרים יוצאי דופן.

לפיכך, אינני סבורה כי זהו המקרה שבו בימ"ש יתיר השגה ערעורית על החלטת הביניים עוד בטרם ניתן פסק דין, ולפיכך יש לדחות את בקשת רשות הערעור.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 43340-04-19 נגיה עלאוי נ' ק.ש חתמים בינלאומים-סוכנות לביטוח כללי (2010 בע"מ ואח' מספר בקשה:40 לפני כבוד השופטת רבקה ארד תובעת עלאוי נגיה עלאוי נתבעות 1. ק.ש חתמים בינלאומים-סוכנות לביטוח כללי (2010 בע"מ 2. לוידס חברה לביטוח בע"מ(חברת חוץ) פסק דין

התובעת טענה בתגובתה כי הנתבעות מנועות מלטעון טענת היתיישנות בשלב זה שכן לא העלו טענה זו בהזדמנות הראשונה ואף בשים לב לכך כי הצדדים כבר הגישו תיקי מוצגים.

ההסדר הקבוע בסעיף 15 לחוק ההתיישנות נותן משקל נכבד לזכות הגישה לערכאות מחד גיסא ולצורך והחובה של תובע לקדם עניינו מאידך גיסא, מקום שלא ישן על זכויותיו אלא הפעילן אך מסיבות שונות שאינן בשליטתו לא עלה בידו למצות את זכויותיו הדיוניות.

האחת, לא נעלמה מעיני העובדה כי מדובר בהליכים בהם נקטה התובעת כנגד חברות ביטוח בגין ארוע בטוחי אשר לטענתה מכוסה בפוליסה ולטענת הנתבעות כי לא קיים כסוי בטוחי.

...

מעבר לכך, חישוב התקופות השונות מאז האירוע הביטוחי (27.3.2012) עובר למועד הגשת ההליך הראשון (פברואר 2013), עובר למועד שנקבע להגשת הראיות בשאלת הכיסוי הביטוחי (1.12.2015), עובר למועד מחיקת ההליך הראשון (12.6.2017), עובר למועד הגשת ההליך השני (נובמבר 2018) ומחיקתו (29.4.2019) והגשת תביעה זו (18.4.2019), מלמד כי גם פרשנות מיטיבה עם התובעת אשר זוקפת לחובתה רק את התקופה מהמועד שנקבע להגשת הראיות מובילה למסקנה כי תביעתה התיישנה וכי חלפו הרבה מעל 3 שנים מאז ועד הגשת התביעה השניה, אשר משך כל התקופה שהיתה תלויה ועומדת נזקפת לחובת התובעת, שלא לדבר על תביעה זו. שתי הערות לקראת סיום.

" כפי שתואר לעיל, לא ניתן להתחמק מהמסקנה כי פעולותיה של התובעת, וליתר דיוק – מחדליה, בהליכים הקודמים (כמו גם בהליך זה) הובילו להשהיית ההליכים ולהטרדת הנתבעות באופן העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

אכן, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון "מעצם מהותה הדיונית של טענת מעשה-בית-דין, הרי שעל בעל-דין מוטלת החובה להעלותה בכתב-ההגנה או בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעו לו העובדות המקימות אותה" [ר' ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפרוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, נו(6) 493 פס' 21 לפסק הדין (2002)].

ההזדמנות הראשונה, על פי הפסיקה והספרות, משמע "... בטרם היה סיפק בידי בית המשפט להכנס לעובי הדיון." [ר' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, הוצאת רמות (1991), עמ' 105; ר' גם: ע"א 9542/04 רותם חברה לביטוח בע"מ בניהול מורשה נ' דורי נחום (2.1.06) (להלן – עניין רותם)].

אשר לנפקות אי העלאת הטענה בהזדמנות הראשונה – "בהיות כלל המניעות כלל דיוני – ראייתי, אם לא ניצל הנתבע את המועד הראוי, רואים אותו כמי שוויתר על כלי הגנה זה, והתביעה תיכנס למסלול הבירור השפוטי המקובל לסוג זה של תביעות." [זלצמן, עמ' 33; עניין רותם, שם].

...

על כן, בהתאם לסמכותנו מכוח סעיף 18 לחוק הגנת השכר אנו דוחים את התביעה ברכיב זה. טרם נעילה בשולי הדברים ועל מנת שלא תצא פסיקתנו חסרה, נבקש לייחד מספר מילים לטענתה החוזרת של שופרסל לפיה העבירה כבר לסופר שירות את מלוא הסכומים בהם היא חבה כלפיה על פי הסכם ההתקשרות ביניהן, כך שחיובה עתה בתשלום כזה או אחר כלפי התובע, יהווה משום חיוב בכפל.

מה גם, שסבורים אנו כי קבלת טענה מעין זו תיטול את עוקצו של החוק להגברת האכיפה, שבבסיסו השאיפה להטלת אחריות על מזמיני שירות בתנאים הנקובים בו. סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בשים לב לכלל נסיבות העניין, לרבות הסכום הנפסק לעומת הסכום שנתבע ובעיקר האופן בו נוהל ההליך על-ידי התובע, תוך אי גילוי עצם הגשת תביעת חוב בגין רכיבי התביעה – התנהלות שאינה ראויה לטעמנו - שופרסל תישא בהוצאות התובע בסך 500 ₪ ובשכר טרחת ב"כ התובע בסך 1,500 ₪ בלבד, אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

כך בת"א (מחוזי-ים) 15208-10-19 פלונית נ' קופת חולים לאומית (26.2.2023): "סתירת החזקה שלפיה מומחה ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה מחייבת קיומן של אינדיקאציות ברורות לניגוד עניינים שמעלה חשש כי זכויותיו של בעל דין תפגענה עקב אותה קרבה בין המומחה לבעל הדין שכנגד". לא זו אף זו- גם כאשר קיימות זיקות בין המומחה לבין מי מבעלי הדין לא ייפסל המינוי בכל מקרה (רע"א 7590/22 הראל חברה לביטוח נ' טל הל יסכה בע"מ (9.3.2023), שכן המומחה נהנה גם מחזקת תקינות מקצועית.

הזיקה הנטענת היא איפוא זיקה רחוקה עד מאוד, ואינני רואה כיצד ובאיזה אופן עשויה להשפיע הזמנת החברה ע"י המומחה ליטול חלק בקורס מקצועי, על חובתו של המומחה כלפי בית המשפט.

מעבר לכך, כי כמו בטענות פסלות של מותב, יש להעלות טענה זו "בהזדמנות הראשונה", הרי שאין בטענה כדי לקדם את טענות גב' שרף, שכן מסתבר, כי המומחה לא נשכר על ידה מעולם והקשר בין הצדדים היתמצה כפי הנראה בקבלת הצעת מחיר.

...

בשים לב לכך, כי עד לשלב דיוני זה לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, ובהינתן שהמחלוקת שבין הצדדים הינה בבסיסה מחלוקת שבמומחיות (ראו החלטתי מיום 22 ביוני 2022) הועלתה האפשרות למינוי מומחה מטעם בית המשפט.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סברתי, כי דין הבקשה להידחות, זאת נוכח הטעמים אשר יפורטו להלן.

תוצאת הדברים: הבקשה נדחית בזאת.