חובת העובד למסור למעסיק אישורי מחלה

עוד יוזכר, כי לפי תקנה 1 לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976, על העובד חלה החובה למסור אישור מחלה למעסיק בפרק זמן סמוך ובילבד שהמעסיק הביא לידיעת העובד את חובתו זו. מנגד, קובעת תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה כי, ככל שהתעורר ספק אצל המעסיק לגבי תוכן של תעודת מחלה הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית.

...

משכך, איננו מקבלים את תביעתו של התובע לפיצויים מכוח חוק הודעה לעובד, והתביעה בגין רכיב זה – נדחית.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת מתקבלת ביחס לרכיב אחד בלבד, ועליה לשלם לתובע בגין דמי מחלה 33,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1/10/16.

לאחר שקבענו כי יש טעם נפגם בדרך הילוכו ואופן התנהלותו של התובע ביחס למסמכים הרפואיים ואי הצגת חוות הדעת של הרופא התעסוקתי, התנהלות שאינה תואמת את כללי הפרוצדורה הנהוגים בבתי המשפט ובבית הדין, כל זה מוביל אותנו למסקנה כי האיזון המתחייב הינו על דרך שלא לפסוק הוצאות לטובתו ובנסיבות דנן, אין אנו עושים צו להוצאות.

כך עולה מעדותו של לוינסון, לפיה התובעת נעדרה מהעבודה לפרקי זמן קצרים (עמוד 31, שורות 30 – 33): "בקצב הגרפיקה שהיה לי, אם היא נעדרה 6, 7 או 5 פעמים, חייתי עם זה. לא ידעתי לאן היא הולכת 'אני הולכת לבדיקות', אני לא ידעתי, אתה מבין שבכלל היא הולכת לבדיקות רפואיות, 'אני היום מאחרת איזה שעה.' אין בעיה, תבואי עוד שעה. דרך אגב אישורי המחלה האלה באו בכלל אחרי זה" התובעת המציאה שישה אישורי ביקור במרפאה, חתומים על ידי המרכז לבריאות האשה (נספח ג לכתב התביעה).

על פי הוראות סעיפים 1 ו- 3 לחוק הודעה לעובד מוטלת על מעסיק חובה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי העבודה בתוך 30 ימים מיום שהעובד החל לעבוד אצלו או בתוך 30 יום מיום שהשתנו תנאי העבודה.

...

בנסיבות אלה, מצאנו שעל הנתבעת לפצות את התובעת בסך 5,000 ₪.

יתרה מזו, תלושי השכר כוללים תשלום בגין 4 ימי חג (ר' תלוש שכר לחודש 9/2018), תשלום זה מתיישב עם חגי תשרי שחלו בשנה זו. על כן יש לדחות את התביעה ברכיב זה. פיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה לטענת התובעת, לא נמסרה לה הודעה לעובד בדבר תנאי עבודה, ועל כן נתבע פיצוי בסך 15,000 ₪, בהתאם לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד).

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: תמורת הודעה מוקדמת בסך 1,890 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; שכר בגין היעדרות לשם פיקוח רפואי במשך חודשי ההיריון לפי סעיף 7(ה) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, בסך 280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 419 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פיצויים בגין פיטורים שלא כדין  בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד  ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.10.2018 ועד התשלום בפועל; לאור הפער בין סכום התביעה (80,356 ₪) ובין תוצאת פסק הדין, אין צו להוצאות.

בנוסף, התובעת אישרה שביום 19.4.20 שולמו לה 4,831 ₪ (עמוד 10 לפרוטוקול המתומלל, שורות 23 – 27).

ראשית, לפי כרטיס הנוכחות לחודש אפריל 2020, התובעת עבדה עד יום 16.4.20 (ר' גם סעיף 3 לכתב התביעה), בעוד שלטענתה היא זכאית לדמי מחלה בגין התאריכים 20-23.4.20.

אין חובה בדין שחוזה עבודה יהיה בכתב, אך מוטלת חובה על המעסיק למסור לעובד בתוך 30 ימים מיום שהחל לעבוד אצלו, הודעה בכתב על תנאי עבודה.

...

גם התביעה לפיצויי פיטורים נדחית, מאחר שאין חולק כי התובעת עבדה רק כשלושה חודשים.

בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת בחלקה והתובעת זכאית לפיצויים לפי סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, בסך 1,000 ₪.

בנסיבות אלה, כאשר מטלון הוא זה שקיבל את התובעת לעבודה וסיכם איתה את תנאי העבודה והשכר, ומצד שני - חורי השתתף במימון שכרה של התובעת (נ/1), הנפיק לה את תלוש השכר בחודש יוני 2020 (ת/3) והחתים את התובעת על טופס 101 (נספח א' לכתב ההגנה מטעם מטלון), בשים לב לתקופת העבודה הקצרה, על רקע חילופי הבעלות בפרקטיקה ואי הבהירות לגבי נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת, אנו סבורים כי יש לחייב את שני הנתבעים לשאת בתשלום הסכומים שנפסקו לזכות התובעת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בגין החודשים מרץ ואפריל 2020 בסך 3,657 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2020 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 742 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2020 ועד התשלום בפועל; החזר הוצאות נסיעה בסך 396 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2020 ועד התשלום בפועל; תמורת הודעה מוקדמת בסך 903 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2020 ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002, בסך 1,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2020 ועד התשלום בפועל; הוצאות התובעת בסך 1,500 ש"ח שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

נזכיר שעל פי סעיף 10 לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976: "עובד שבתקופת מחלתו עבד למעשה בשכר או בתמורה אחרת לא יהיה זכאי לדמי מחלה עקב אותה מחלה, ואם כבר שולמו, רשאי המעסיק או קופת הגמל, לפי הענין, לתבוע החזרתם או לנכותם מכל סכום שהם חבים לעובד". מעיון בכרטיס העבודה של חודש 2/2015 (נספח א' לתצהיר הנתבע), עולה כי בחלק מהימים בגינם ניתן אישור המחלה, התובע עבד בפועל בנתבעת.

על פי הוראות סעיפים 1 ו-3 לחוק הודעה לעובד מוטלת על מעסיק חובה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי העבודה בתוך 30 ימים מיום שהעובד החל לעבוד אצלו.

...

כפי שיפורט להלן, דין התביעה נגד הנתבע – להידחות.

לא שוכנענו כי זהו המקרה המתאים לשימוש בצעד קיצוני כהרמת מסך.

סוף דבר – התביעה כנגד הנתבע, נדחית.

אכן הוכח שמיום 1.2.18 התובעת נעדרה מבלי שהודיעה דבר (ראו עדות לייבוביץ' בעמ' 26 לפרוטוקול, שו' 33-32) וכי לנתבעת לא נימסרו אישורי מחלה על העדרותה בזמן אמת, אלא במסגרת התביעה כאן (ראו עדות לייבוביץ, בעמ' 26 לפרוטוקול, שו' 34-20).

במצב של חילופי מעסיקים, חובת השימוע תמוצה לאחר שהמעסיק ימסור לעובד מידע בנוגע לחילוף המעסיקים, להשלכותיו ולמשמעויות השונות הנובעות ממנו, לרבות זכותו של התובע להמשך העסקה תחת המעסיק החדש תוך שימור ותק העסקה (השוו לסע"ש (ת"א) 41148-11-18 ויקי פלח נ' סאן דיזיין גולד (2006) בע"מ (נבו 25.01.2022).

...

נעיר שמסקנה זו עולה גם מטופס הגשת בקשה לקבלת היתר וכן מהוראות סעיף 4.6 ל"נוהל הגשת בקשות לקבלת היתר לפיטורים או לפגיעה בהיקף משרה או הכנסה של עובדים מוגנים מכוח חוק עבודת נשים" (מחודש מרץ 2021, פורסם באתר משרד העבודה).

סיכום : לאור כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום ממועד פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי מכח חוק עבודת נשים בסך 8,000 ₪.

לצד זה אנו סבורים שלא היה מקום לגרור את שופרסל להליך זה במסגרתו שופרסל נדרשה להגיש כתבי טענות, להתייצב לדיונים ואף להגיש סיכומים מטעמה.

אנו סבורים שבנסיבות העניין יש להעמיד את סכום ההוצאות לטובת שופרסל בגובה הערובה שנקבעה בהחלטת הרשמת אייד בזיני מיום 30.10.20, בסך 1,500 ₪.