חובת הסבר למבוטח על טופס קרן פנסיה לפני שהוא חותם עליו

לטענת הנתבעת, "סעיף 49(ב) עליו מבססות התובעות את זכאותן לקבלת כספים, עוסק בנוסחת חישוב אותה יש להחיל על מי שהיה מבוטח לשעבר במועד הקובע וזכאי לקבל סכום חד פעמי מהקרן." (סעיף 15 לכתב ההגנה המתוקן).

(2) המבוטח לא היה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר במועד בו נפטר, ולגבי כל שאיריו חל האמור בסעיף 26(ד1), או לגבי חלקם חל האמור בסעיף 26(ד1) וחלקם אינם זכאים לקבלת קצבת שאיר מבוטח מהקרן או מקרן ותיקה אחרת שבהסדר, ובילבד שכל השאירים שחל לגביהם האמור בסעיף 26(ד1) הגישו לקרן בקשה למשיכת כספים שנצברו בחשבונו של המבוטח בטרם החלו לקבל קצבה מהקרן וצרפו לה כתב ויתור, בטופס שהכינה לכך הנהלת הקרן, בו הם מוותרים על זכאותם לקבלת קצבה כלשהיא מהקרן.

כל סטייה של קרן הפנסיה מהתקנון פוגעת פגיעה אסורה בכלל עמיתי הקרן, שכן תוביל להפליה אסורה בין העמיתים ולהפרת חובת הנאמנות של קרן הפנסיה כלפי עמיתיה (בג"צ 6460/052 משה אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, דינים עליון, כרך עו, 474, סעיף 16 לחוק קופות גמל).

סעיף 49(ד) קובע כי "האמור בסעיף קטן (ב) יחול גם לגבי יורשיו של מבוטח על פי כל דין, שבמועד בו נפטר היה מבוטח בקרן בתכנית יסוד". מעיון בהעתק דו"ח לחבר משנת 2006 שנשלח למנוח ביום 8.7.2007, המהוה חלק בלתי נפרד מתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, עולה כי המנוח היה מבוטח "עצמאי" במעמד "פעיל" בקרן בתוכנית פנסיה "מקיפה" ולא "בתכנית יסוד". במחלוקת שבין הצדדים ביחס לפרשנות סעיף 49(ד), אנו סבורים כי הדין עם הנתבעת.

עיון בטופס התביעה לתשלום קצבת נכות מלמד, כי המנוח מילא אחר הפרטים הרלוואנטיים לעניינו תוך שהוא חותם על כל עמוד בנפרד.

יתרה מכך, המנוח חתם על טופס תביעה לקיצבת נכות בידיעה כי הוא נתון למחלה ריאות כרונית אשר עלולה לפגוע בתוחלת החיים שלו ועדיין בחר לקבל קצבת נכות על פני משיכה חד פעמית של כספים שנצברו על חשבונו בקרן.

בסעיף 4 זה משתמע מזה שאם הוא לא יהיה זכאי בחייו לזכויות כי מממש אותם לנכות לקיצבה אז הכספים גם לא עומדים לזכות היורשים, אם הוא בחייו לא יכל לזכות לזה אז גם היורשים לא, זה לא כתוב מפורשות אבל זה משתמע מכך מה שכתוב בסעיף 4,5 זה העתקה של תוכן שמצוי בתקנון? סעיף 48, ומסעיף 49ה' נפטר מבוטח למעט נכה שהיה זכאי לקבלת קצבת נכות מהקרן אין לו לשאירים או ליורשיו כל זכות לכספים, אני הקראתי מהתקנון תסבירי איפה מה שכתוב ב- 49 ה' כתוב בטופס התביעה נספח 1 לתצהיר? אם המבוטח לא זכאי למשוך כספים הוא היה נכה, זה לא כתוב מפורשות, אין את המילה יורשים .

...

לאור כל האמור, מבקשות התובעות, כי על בית הדין להצהיר כי התובעות כיורשות של המנוח, קמה להן הזכות לכספים הן בהתאם לסעיף 49(ד) והן בהתאם לסעיף 49(ב) לתקנון.

בהתאם לאמור, אין אנו מקבלים את טענת התובעות כי הופרה על ידי הנתבעת החובה לגלות למנוח, כי יורשיו לא יהיו זכאים להחזר כספים מהקרן.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

מאחר שקבענו כי דין התביעה להידחות אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לסוגיית השיהוי בהגשת תובענה זו. בנסיבות המצערות של העניין, החלטנו שלא לחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט.

בסעיף 8(1) להסכם מצוין כך: "פצויי פיטורים והפרשה לפנסיה – סעיף 14: החברה תפריש לעובד לקרן פנסיה / ביטוח מנהלים (להלן – "הקרן) וזאת בהתאם לשיעורים הקבועים באישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה ולקופת ביטוח במקום פצויי פיטורים". התובע טוען כי ההסכם יוצר לו זכאות אישית לתשלום התגמולים.

מנגד, הנתבעת טוענת כי מדובר בהסכם סטנדרטי שעליו היא חותמת עם כל עובדיה, וכי הוראות ההסכם 'נצמדו' להוראות החוק וצו ההרחבה הכללי במשק לפנסיה חובה.

בעיניין זה יש לציין, כי סעיף 4(א)(6) לצוו ההרחבה לפנסיה חובה משנת 2008 מחריג מתחולתו את "מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה". בשנת 2011 ניכנס לתוקפו צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה ובו הוספה הגדרה למילה "קצבה" – ""קצבה" בסעיף זה – למעט קיצבאות וגימלאות מהמוסד לביטוח לאומי".

עוד הוא ציין, כי הוא התחיל לעבוד בנתבעת רק לאחר שבירר – ובנגוד להצעות עבודה אחרות שהיו לו – כי הוא יקבל הפרשות פנסיוניות (סעיף 8 לתצהיר), וכי הוא חתם על ההסכם רק לאחר שקרא אותו בביתו בסיוע ילדיו, והוא הבין מנוסח ההסכם שהוא יקבל פנסיה (סעיף 6 לתצהיר).

באופן ספציפי, ההסכם גם אינו מסביר – לא במרומז ובודאי שלא במפורש – כי התובע לא יהיה זכאי להפרשות על חשבון תגמולים, לאור העובדה שהוא כבר מקבל גמלה.

מכל מקום, גם כאן היתה עדות ירון היתה מהוססת, והוא לא ממש זכר את קרות האירועים אחרי מספר שנים ("אני לא זוכר מה היה אחרי שנתיים, כנראה היא שאלה ואני לא זוכר"); שנית, טענת הנתבעת שבנידון סותרת טענה אחרת שלה, שהועלתה אף היא בתצהיר ירון, והיא הטענה שרק לאחר שהתובע התחיל לעבוד ומילא טופס 101, היא הבינה שהוא כבר מקבל קצבה, וכי אם הנתבעת היתה יודעת על כך לפני כן, היא היתה מתקנת את ההסכם עם התובע.

כלומר, בעוד שמטענת ירון שצוטטה דלעיל, ניתן להבין שסעיף 'החרגת הפנסיה' הובהר לתובע במפורש טרם החתימה על ההסכם (כלומר, שהנתבעת ידעה שהתובע מקבל פנסיה), הרי שמהטענה הנוכחית ניתן להבין שהנתבעת לא ידעה שהתובע מקבל פנסיה.

...

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים, ולאחר ששמענו היום את התובע ואת העד מטעם הנתבעת, מר ירון עזרן – מנהל הכספים בנתבעת (להלן: "ירון"), אנו מקבלים את התביעה.

במחלוקת בין הצדדים אנו מקבלים את עמדת התובע, ודוחים את עמדת הנתבעת.

דין הטענה להידחות בשל מספר טעמים – ראשית, בתצהיר ירון לא מצוין מי הבהיר לתובע את הדברים, ומעדותו היום עלה כי הוא לא ראיין את התובע, ולא הסדיר עימו עם תנאי העבודה ("בעניין קבלתו לעבודה ספציפית, כמו עם כולם, אני לא הייתי נוכח").

לסיכום – הנתבעת תשלם לתובע סך של 14,660 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

"אני מסביר לעמית על כל התהליך איך הוא מתבצע ששולחים את זה לת"א לועדה, ואני גם מסביר לו שאם הועדה תאשר את הנכות הוא יקבל נכות מעל 11 חודש ואם הוא לפני גיל פרישה ב-5 שנים, תדע לך שאתה והיורשים שלך לא זכאים למשוך את הכסף.". נציין כי התובעת 1 העלתה טענות עובדתיות שונות לגבי פגישה זו הגם שאין מחלוקת שהיא לא נכחה בפגישה.

המנוח חתם על הטופס לבקשה לקבלת קצבת נכות במסגרתו הצהיר כי ידוע לו שהיה ויקבל קצבת נכות במשך חודש או יותר במהלך חמש השנים לפני הגיעו לגיל פרישה הוא לא יהיה זכאי למשיכת כספים מהקרן בסכום חד פעמי וכי ידוע לו שבמקרה של פטירה במהלך תקופת הזכאות לקיצבת נכות לא יהיו זכאים יורשיו למשיכת כספים בסכום חד פעמי.

החוק מגדיר ייעוץ פנסיוני כ- "מתן ייעוץ ליחיד בנוגע לכדאיות החסכון, שלו או של קרובו, כעמית-שכיר, כעמית-עצמאי או כמבוטח, באמצעות מוצר פנסיוני שאין לנותן הייעוץ זיקה אליו". ס' 2(א) לחוק קובע: "לא יעסוק אדם בייעוץ פנסיוני, אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ פנסיוני, ובהתאם לתנאי הרישיון". במקרה שלפנינו משלא הוכח ואף לא נטען כי הנתבעת ונציגיה היו מוסמכים בהתאם לחוק הפיקוח במתן ייעוץ פנסיוני למנוח, לא השתכנענו כי חלה עליה החובה להסביר למנוח את האפשרויות שלפניו והשלכותיהן על המנוח ויורשיו שכן אנו סבורים כי יש בכך משום היתערבות בשיקולי המבוטח באיזו מהדרכים עליו לבחור, היתערבות שהינה אסורה בהתאם לדין.

"כפי שצוין בעיניין גולדשטיין, אין די בעצם אי משלוח ההודעה הסטאטוטורית כדי להחיל את דיני ההשתק והמניעות (פסקה 16). באופן דומה, אין בהתנהלות הקרן שאינה מיידעת מיוזמתה את המבוטחים טרם פרישתם על זכותם למשוך כספים כדי להוות הפרה של חובות תום לב והנאמנות שחבה הקרן למבוטחיה (פסקה 3).". די בכך כדי לדחות את טענת התובעים בעיניין זה. טענה נוספת של התובעים היא שמבטחים הפרה את חובת הגילוי כלפי המנוח גם בכך שטופס הבקשה עליה חתם המנוח מנוסח באופן כזה שהסעיפים שהינם לרעת המבוטח (כך לטענת התובעים) אינם מובלטים ומודגשים.

...

עוד נציין בהקשר זה כי איננו מקבלים אף את טענתם הכללית של התובעים אשר לא פורטה כנדרש, לפיה מבטחים הפרה את חובת תום הלב החוזית כלפי המנוח בכך שלא הסבירה לו על האפשריות שלפניו והשלכותיהן.

עיינו בטופס ולא מצאנו כי החלקים בטופס בהן הצהיר המנוח בין היתר כי ידוע לו כי קבלת קצבת נכות מהקרן תשלול את הזכות למשיכתה של הכספים וכי במקרה של פטירה בתקופת הזכאות לקצבה לא יהיה היורשים זכאים למשיכת הכספים, אינם ברורים או שנכתבו באופן כזה שנועד להסתיר את קיומם בפני המנוח, כאשר מהעדות של נציגת רפאל אנו מבינים שהמנוח הקדיש תשומת לב יתרה לסעיף זה שכן נציגת רפאל מתחה שני קווים תחת ס"ק ה' (כפי שצולם לעיל) וזאת כדי המנוח יוכל דרוש הסברים לגבי סעיף זה. בכל מקרה לא ניתן ללמוד על כך שנעשה ניסיון כלשהו מצד מבטחים להסתיר מהמנוח סעיפים בטופס.

סוף דבר, מכל המפורט לעיל, דין התביעה להדחות.

הנתבעת גם לא טירחה להעיד אף איש חיתום כי הוסבר למנוחה בעת חתימתה על בקשת ההעברה כי יש בכך להביא את ביטול הכיסויים בפוליסה ואף לא טירחה להעיד את אנשי פסגות בעיניין זה. בהתאם לסעיף 45ב לחוק היה על הנתבעת גם ליידע את המוטב של ביטוח החיים על ביטולו, כאשר הנתבעת אינה מציגה מכתב כלשהוא שנשלח למנוחה או לתובע בכתובתם באגוז 10, אלא המסמכים נשלחו לכתובת שגויה – אגוז 12.

כן היא מפנה לחוזר המפקח על הביטוח מס' 9-11-2008, אשר לפיהן לקופה המעבירה אין כל שיקול דעת והיא חייבת לבצע את בקשת המבוטח וכי לא חלה חובה להציע למבוטח להמשיך לנהל את המוצר הפנסיוני אצלה, ו/או להוזיל את עלות המוצר הפנסיוני.

לאור האמור, אנו שוכנענו כי לאחר שהמנוחה ביקשה להעביר את פוליסת ביטוח המנהלים וקרן הפנסיה שלה מכלל לפסגות, היא חתמה על טופס ביטול אך ורק בקשר לבקשתה להעביר את קרן פנסיה לפסגות.

[8: ע"א (ת"א) 59020-06-20 אלמונית נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ ואח' פסק דינו של בית משפט מחוזי תל אביב מיום 29.3.22] בספרו של מר ירון אליאס- דיני ביטוח, מהדורה שלישית, תשע"ו 2016 (כרך א)- מתייחס המחבר לביטול חוזה לביטוח חיים, ולסעיף 45 (א) לחוק, ושם נרשם כדלקמן: 17.61 סעיף 45(א) לחוק חוזה הביטוח מקנה למבוטח זכות קוגנטית לבטל את חוזה הביטוח בכל עת שהיא לפני תום תקופת הביטוח, לפי שיקול דעתו.

] [12: שם] על מנת להשלים נקודה זו נציין, כי בסעיף 4 למסמך ההעברה של ביטוח המנהלים עליו חתמה המנוחה נרשם "ידוע לי כי החל במועד הקובע תהיו פטורים מלשלם כל תשלום שהוא לרבות בשל חבות ביטוחית הנובע מהכספים שהועברו לקרן הפנסיה המקבלת" וגם בכך יש ללמד כי התובעת ביטלה במפורש בכתב לא רק את החיסכון אלא גם את החלק המתייחס לריסק של ביטוח החיים.

...

באשר לטענה החלופית (או למעשה הטענה הסותרת) של התובע כי חל סעיף 8ג לתקנות הפיקוח נציין כי סעיף זה מתייחס לעמית אשר העביר חלק מהכספים בחשבונו בלבד, כאשר במקרה דנן המנוחה העבירה את כל הכספים בחשבון, ועל כן איננו מקבלים את טענת התובע כי לנתבעת יש אחריות מתוקף סעיף 8ג' לתקנות הפיקוח.

איננו סבורים שעלינו להכריע על מי היה מוטל הנטל להביא את העדים השונים, כאשר אנו סבורים שלאור המסמכים שהוגשו, הגם שהיה בעדים אלה להקל עלינו את ההכרעה בתיק, הרי שלא היה צורך בעדותם שכן המסמכים שהוגשו מדברים בעד עצמם.

מכל המפורט לעיל – התביעה נדחית.

בתאריך 13.2.19 ולאחר סיום עבודתו של התובע בחברה, הגיע המנוח למשרדי הנתבעת וחתם על טופס בקשה לתשלום פנסיית זקנה במסגרתה הומרה מלוא היתרה הצבורה בקרן הפנסיה (תגמולים ופיצויי פיטורים) לפנסיית זקנה וכן התבקשה הותרת פנסיית שאירים בשיעור של 30% ללא חודשי הבטחה (להלן – הטופס).

לטענת הנתבעת: א. חזקה על התובע שהוא חתם על הטופס לאור הסכמתו לאמור בו. על המנוח לא הופעל לחץ לחתום על הטופס.

בשיחה הטלפונית עם גב' אינה בטרם הפגישה גב' אינה לא טענה שהמנוח אינו דובר עברית, גב' אינה ביקשה לתאם פגישה עם המנוח על מנת להסדיר את פנסיית הזיקנה שלו, גב' אינה מסרה לנציג הנתבעת שהמנוח מבקש לקבל פנסיית זקנה חודשית ונציג הנתבעת מסר שלצורך כך אין צורך בטופס 161 וגב' אינה תאמה את הפגישה בין המנוח לנציג הנתבעת.

לא הייתה מוטלת על הנתבעת חובה לוודא פוזיטיבית שהמנוח הבין כיצד עליו לפעול והנתבעת לא הייתה צריכה לייעץ למנוח בעיניין בקשתו להמיר את מלוא היתרה הצבורה בקרן הפנסיה לפנסיית זקנה ולהותיר לתובעת פנסיית שאירים בשיעור של 30% ללא חודשי הבטחה.

כאלו הם חוזים בין חברות שתפקידן הוא לספק שרות פינאנסי לאדם, דוגמאת בנקים, חברות ביטוח, קרנות פנסיה.

במועד חתימת הטופס המנוח התגורר בארץ 28 שנים ועבד שנים רבות ועל כן הגיוני כי הבין את השפה העברית בודאי באופן כזה המאפשר להבין את משמעות חתימתו על הטופס לאחר שהאמור הוסבר לו. שלישית, הטענה לפיה המנוח ביקש למשוך את כספי הפיצויים לא הוכחה.

...

לא מצאנו לקבל את טענת התובעת לפיה לא היה כל הגיון כלכלי בקבלת קצבה הכוללת את רכיב הפיצויים חלף שחרור כספי הפיצויים נוכח מצבם הכלכלי באותה עת שהיה בכי רע (סעיפים 7-8 לתצהיר התובעת).

לא נעלמה מעינינו הטענה לפיה קיט בשפה הרוסית הוצא לראשונה ע"י הנתבעת לאחר מועד חתימת הטופס וכי לטענת התובעת מכתב הנתבעת משנת 2017 נשלח לכתובת לא מעודכנת ואולם אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו לפיה הנתבעת עמדה בחובת הגילוי המוגבר המוטלת עליה, המנוח הבין את משמעות חתימתו על גבי הטופס, הסכים לאמור בו והבין את ההשלכות הנובעות מכך.

סוף דבר: בנסיבות שפורטו לעיל ולנוכח הוראות סעיף 43.6 לתקנון הקרן לפיהן לא ניתן לשנות את הבחירה לאחר קבלת קצבת הזקנה הראשונה, מצאנו לדחות את התביעה.