מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חובת הנפקת קבלה בתביעת דמי שכירות

בהליך שכירות (ש) שהוגש בשנת 2017 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המשיבה טענה, מנגד, כי היא העבירה ומעבירה קבלות כנגד דמי השכירות המשולמים לה. המשיבה טוענת, כי גם התביעה הקודמת המוזכרת על ידי המבקשים התבררה כתביעת סרק, מאחר והוכח כי המשיבה העבירה למבקשים קבלות בגין דמי השכירות.
לאחר בחינת הטענות, כמו גם לאור תשלום דמי השכירות במהלך ההליך המשפטי, נחה דעתי כי אין מקום להעתר, בשלב זה, לדרישת המבקשים והכל מבלי לפגוע בהתנהלות מכאן ואילך באשר הוסכם כי מכאן ואילך ישלחו המבקשים את התשלומים לכתובת אשר נימסרה להם ובהתאם לדין, חלה חובה בהנפקת קבלות בגין ביצוע תשלומים.
...
הנני קובעת כי שירותים כאמור יותקנו בתוך 180 יום מהיום.
הנני דוחה תביעתם של המבקשים בכל הנוגע לשימוש בחצר הבניין וכן, בכל הנוגע להתקנת שעון מים.
הנני מורה כי המשיבה תשלם למבקשים בגין הוצאות משפט בסך 240 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ וזאת, בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו התשלומים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ההסכם עוסק בהשכרת מחסן/משרד לתקופה שמיום 1.4.11 ועד 1.4.14, תמורת דמי שכירות חודשיים בסך 1,800 ₪ וחובת מתן התראה מוקדמת לפינוי.
המערער לא חלק על כך שבשנת 2011 נכרת עם המשיב חוזה בעל פה לשכירת המושכר החל מיום 1.4.11, אולם לטענתו לא הוא שכר את המושכר אלא חברת שיגור מוניות והסעות בע"מ, שהוא בעל מניות בה (להלן: "חברת שיגור"), דמי השכירות הועמדו על סך של 1,000 ₪ בחודש, דמי השכירות שולמו למשיב מידי חודש במזומן במשך כשלוש שנים (עד לחודש אפריל 2014), והמשיב סרב להנפיק עבורם קבלות.
עוד נטען כי שגה בית משפט קמא בהתעלמו מכך שהמשיב לא הציג חשבוניות בגין אותם תשלומים בהם הודה בכתב התביעה והתעלם מכך שהמשיב סרב להנפיק חשבוניות כנגד דמי השכירות שקבל.
...
מן המקובץ לעיל עולה כי בין המערער למשיב נכרת הסכם שכירות בעל פה בשנת 2011 והסכם בכתב בשנת 2014, המתייחס לתקופת שכירות שמיום 1.4.11 ועד 1.4.14 בדמי שכירות בסך 1,800 ₪.
לפיכך, אין מדובר בהרחבת חזית, ודין טענה זו להידחות בערעור.
אשר-על-כן, הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הנתבעים כופרים בחובתם להשיב הכספים שהתובע השקיע אצלם, וטוענים כי בכל מקרה התביעה היתיישנה, וזאת משום שהכספים הועברו במספר פעימות עד לא יאוחר מחודש ינואר 2011, הנתבע הפסיק על דעת עצמו להגיע למכבסה כבר ביום 6.3.11, ואילו התביעה הוגשה ביום 7.3.18 , ולכן לטענתם התביעה הוגשה בחלוף שבע שנים וחודשיים ממועד העברת הכספים או שבע שנים ויומיים, מיום שהפסיק התובע לעבוד במכבסה.
גם העובדה שבמהלך ארבעת החודשים לא ניפתח עוסק מורשה חדש, אלא הצדדים המשיכו לנהל העסק על שם נתבעת 2 לא הופכת אותה לשותפה, כי אם לכל היותר לאחראית כלפי רשויות המס וכל צד שלישי נוסף שהוא לכל חוב, באשר שמה התנוסס מן הסתם על הקבלות שהעסק הנפיק ועל הדוחות הכספיים.
ס' 26 לפקודת השותפויות קובע: "מי שנתקבל כשותף לשותפות קיימת, לא יהיה בכך חב כלפי נושיה בשל מה שנעשה לפני היותו לשותף." היות שמדובר בשותפות קצרת מועד, ארבעה חודשים בלבד, והיות שהנתבע הודה כי הסכום שקבל למעט 12,000 ₪ ששיקפו דמי שכירות רעיוניים, הועברו לנושים, כדי להיות פטור מהשבת סכום ההשקעה כולו או חלקו, היה על הנתבע להוכיח מה הם החובות שנצברו במהלך השותפות.
...
התובע הגיע אליו והושיט לו חבל הצלה שאיש לא היה מסרב לו. הנתבע אכן היה חשוף למסכת לחצים ואיומים שהגיעה מכיוונו של התובע, הוסף לכך את מצבו הנפשי ותגיע למסקנה כי עברה עליו תקופה לא קלה.
אשר על כן אני דוחה את הטענה המקדמית אודות התיישנות התביעה או השיהוי בהגשתה.
סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 200,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה מיום 8.3.11 ועד מועד הגשת התביעה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

הנתבעת 1 טענה כי הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה חל בין התאריכים 1.614 עד 1.6.15 וכי כתב התביעה מבוסס על חיובים בגין דמי שכירות ותשלומי חובה לחודשים 1/16-7/16, תקופה בה למעשה הנתבעת 1 לא הייתה השוכרת בנכס, אך התובעת העלימה את העובדה כי במושכר קיים הסכם מאוחר בינה לבין הנתבעת 2, ולא בכדי כל הקבלות הונפקו על שם האחרונה תוך ציון מספר החברה.
...
הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה וטענה כי דין התביעה נגדה להידחות תוך חיוב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. הנתבעת 1 טענה כי לכתב התביעה צורף הסכם שכירות בינה לבין התובעת משנת 2014 במסגרתו עמדה בכל התחייבויותיה וכי כתב התביעה כולל חיובים משנת 2016 אשר אינם קשורים אליה.
סוף דבר: התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת.
התביעה נגד נתבעת 1 נדחית.
התובע ישלם לנתבעת 1 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2024 בשלום רמלה נפסק כדקלמן:

בנוסף, התובעות הן אלו שחייבות להנפיק קבלות על תשלום דמי השכירות ואם לא קיבלו דמי שכירות עליהן להוכיח זאת לפחות על ידי הגשת הנהלת החשבונות שלהן בקשר לדמי שכירות אלו.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן: מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן; מהדיון בבקשה לצוו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין; התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוואנטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה; התובעות לא צרפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים; התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תיחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
...
בכתב ההגנה טען הנתבע שיש לדחות את תביעת התובעות מהסיבות כדלקמן: הנתבעת ורעייתו המנוחה רכשו את זכויות הדיירות המוגנת בדירה מאת חב' רמלוד.
גם אם יש עילת פינוי נגד הנתבע, סבור אני שיש מלוא ההצדקה ליתן לנתבע סעד מן היושר ולא להורות על פינויו, מהסיבות כדלקמן: מההליכים השונים אותם סרנו לעיל, עולה שהתובעות עושות כל אשר לאל ידן לסלק את הנתבע מהדירה, לרבות תביעה שלא כדין לדמי שכירות העולים כמה מונים על שכר הדירה המוגן; מהדיון בבקשה לצו מניעה זמני עולה בבירור שהתובעות מנסות להאשים את הנתבע במעשים שעושים דיירים אחרים בבניין; התובעות הסתירו מבית המשפט מסמכים רלוונטיים רבים אשר מצויים בידיהן, כך שבית המשפט אינו יודע את האמת לאמיתה בשלמותה; התובעות לא צירפו אפילו קבלה אחת ששלחו לנתבע עבור תשלום דמי שכירות, למרות הודאתן שהנתבע שילם להן דמי שכירות עבור 14 חודשים; התובעות לא מילאו חובתן על פי חוק הגנת הדייר לבצע עבודות תחזוקה בבניין, עבודות אשר הנתבע נאלץ לעשותן.
מכל האמור לעיל, עולה שערך העבודות אותן ביצע הנתבע עבור התובעות או במקומן (ראה נספחים 4, 4א, ו-4ב לתצהיר הנתבע) עולה על דמי השכירות בסך 7,500 ₪ הנ"ל. לאור זאת איפוס ההתחשבנות בין הצדדים מהווה את הסעד מן הצדק בתיק זה. פיצול סעדים: לאור דחיית התביעה על כל חלקיה, אין מקום ליתן היתר לפיצול סעדים.
סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובעות נגד הנתבע, ודוחה את הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו