חובת הנמקת נאמן בבחינת תביעות חוב

לפיכך, לטענת המערער, הנאמן בחן את תביעת החוב באופן רשלני ולא נימק כדבעי את החלטתו, ומפנה בין היתר לרע"א 5388/97 יוסי ינוב נ' דן אחיעזר, בש"א 23935/06, פש"ר 1700/05 דפלומט מפיצים (1968) בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ, בש"א 1214/09 איזוטופ בע"מ נ' רו"ח יצחק קרמין, הנאמן הלסדר הנושים של חב'א. גוברין.

הנאמן הפנה גם ל-בש"א 15089/08 כדורי האור נ' עו"ד עומר גדיש, שם נאמר: "אין לי אלא להזכיר בקצרה, את אשר נאמר בהרחבה רבה, בפסק הדין בעיניין פש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 מוריאנו נ' מס, [פורסם בנבו]: נטל ההוכחה בכל האמור בהגשת תביעת חוב, הנו תמיד על הנושה, שהוא בבחינת "המוציא מחברו". חלק אינטגראלי מכך, הנו החובה לספק, בזמן אמת ובאורח מלא, את כל האסמכתאות התומכות בתביעת החוב.

...

כך נאמר בסעיף 41 לפסק הדין: "ברם, להבדיל מעניין אבו ג'האלין, בענייננו לא סופקה כל ראיה ואף לא ראשית ראיה בסוגיית השעות הנוספות. המערערים לא סיפקו דבר מלבד תצהירים בהם הם מעמידים את שכרם לפי חישוב של ארבעים שעות חודשיות במכפלת 125% ועשרים שעות חודשיות במכפלת 150%, בהתאם למתווה הכללי המצוי בסעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר. שבתי ובחנתי את המסמכים והאסמכתאות שהגישו המערערים לבית משפט זה, ולא היה בנמצא בדל ראיה התומך בעמדתם. אפילו תחשיב כללי והשערתי של מספר השעות הנוספות שעבדו בחודש – ולו כזה הנסמך על הזיכרון בלבד – לא היה בנמצא. כשכך הם פני הדברים, סבורני כי דין הערעורים לגבי סוגיית השעות הנוספות להידחות". ראו גם האמור בסעיף 45 שם: "הראיה החפצית היחידה שהוצגה למנהלת המיוחדת היא תלושי השכר של המערערים. לעומת זאת, חזקה על המערערים שהם יכולים היו לנהל לעצמם בזמן אמת רישום של השעות הנוספות בהן הועסקו, ולמצער, להציג השערה מנומקת בעניין מספר השעות הנוספות, במקום להיתלות בחזקה הכללית המצוייה בחוק. בסופו של יום, כדי לדרוש שכר על העובד לדעת מהו הסכום האמיתי שמגיע לו עבור השעות שעבד ואפילו בנטל זה המערערים לא עמדו. כלומר, בשונה מהנחיתות האינפורמטיבית בה מצוי העובד אל מול מעבידו, אשר מצדיקה את היפוך נטל הראיה וקביעת חזקות המיטיבות עם העובד, הרי שכאשר עסקינן בחברה חדלת פירעון ובבעל תפקיד, הנחיתות האינפורמטיבית היא דווקא של בעל התפקיד ביחס לעובד, ואין איפוא כל הצדקה להחיל לגבי בעל התפקיד את חזקת השעות הנוספות בבואו להכריע בתביעות חוב של עובדים, המצויים במצב של יתרון אינפורמטיבי ביחס אליו". דברים אלו יפים גם לענייננו.

מכל הטעמים הללו, הערעור נדחה.

בעניין ההוצאות אזכיר כי אפשרתי למערער להגיש ראיות נוספות; התקיים דיון פרונטלי; באותו דיון הזכרתי את כל השיקולים אותם מניתי לעיל גם בהחלטתי מיום 18.10.21; המערער ציין כי ישקול צעדיו לאחר עיון בעמדת המל"ל. משעמד על קבלת הכרעה וערעורו נדחה, הנני מחייבת את המערער בתשלום סך של 3,000 ₪ לנאמן, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

חובת ההנמקה והפירוט של הכרעת חוב הנו בבחינת מושכלות יסוד.

דברי כבוד השופט עאטף עיילבוני בהחלטה שניתנה במסגרת פש"ר 62/08 (מחוזי נצרת) איזוטופ בע"מ נ' רו"ח יצחק קרמין, הנאמן להסדר הנושים של חברת א. גוברין (ניתנה ביום 14.12.2009, פורסמה בנבו (  : "חובת ההנמקה החלה על נאמן המכריע בתביעת חוב אינה דרישה טכנית גרידא, אלא דרישה מהותית ועקרונית הנובעת ממעמדו המיוחד של הנאמן וממהות החלטתו, שהנה מעצם טבעה בגדר החלטה שיפוטית הקובעת תשתית עובדתית )ראה בש"א 23935/06 פש"ר 1700/05 דפלומט מפיצים בע"מ נ' רו"ח גבי טרבלסי ועו"ד שלמה נס בתפקידם כנאמנים של חברת קלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (פורסם בנבו)". דברי כבוד השופט חגי ברנר בתיק פש"ר (מחוזי תל אביב ) 11906-02-11, בנק לאומי לישראל בע"מ ואח' נ' דודיאן ואח' (ניתנה ביום 15.9.2016, פורסמה בנבו): "לבסוף, ההכרעה בתביעת החוב אינה מנומקת, וגם מטעם זה יש לבטלה:

...

לטענת החייב, הקנסות ניתנו לעסק גם בתקופה בה היה סגור עקב פיגוע שהיה בסמוך, גרם לנזקים משמעותיים ובסופו של דבר לקריסת העסק.

לאחר שעיינתי בתביעת החוב אשר הוגשה על ידי עיריית תל אביב (להלן – הנושה), על צרופותיה, הריני לקבוע, כי הנושה הינו בחזקת נושה בדין רגיל בידו להוכיח את תביעתו בסך 196,029 ₪.

סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבל הערעור.

אני מורה למנהל המיוחד לבצע בדיקה מחודשת של תביעת החוב על מכלול רכיביה.

בית-המשפט אינו מעורב באופן ישיר בביצועו של התפקיד, אלא עניינו בבחינת תקינותן וסבירותן של הפעולות המתבצעות על-ידי נושא התפקיד.

הוא עשוי להתערב מקום שמצא כי הנאמן סטה באופן קצוני מחובתו למצות את התמורה הראויה ממימוש נכסי פושט הרגל (ההדגשות הוספו; ראו גם ע"א 8765-07 פז חברת נפט בע"מ נ' שושני, פס' 16-15 (27.12.2010), שם נקבע כי דברים אלה בנוגע להקף הבקורת השיפוטית על החלטות הנאמן, יפים גם כשמדובר בהכרעת נאמן בתביעת חוב).

בעניינינו, בשים לב לכך שתביעת החוב נסמכת על פסק דין חלוט; משעה שאף היחיד עצמו הודה בקיומו של רוב רובו של החוב לזכאית למזונות במסגרת צו פתיחת ההליכים (לפני שכפר בו); ובנסיבות בהן היחיד לא טרח ליידע את הנאמן על הגשת התביעה קודם להכרעת הנאמן בתביעת החוב; לא מצאתי כי הקף הנמקתו של הנאמן את החלטתו בהכרעת החוב היה בלתי סביר.

...

דין הטענה להידחות.

טענתו של היחיד כי היה על הנאמן לפנות לבית המשפט ולהתריע על היעדר שיתוף הפעולה מצדו בכל הנוגע לתביעת החוב, וכי משלא עשה כן – האחריות על היעדר שיתוף הפעולה מוטלת על כתפי הנאמן, דינה להידחות.

הערעור נדחה, אפוא.

לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון (כב' השופט מינץ) בפש"ר (מחוזי י-ם) 4040/07 האוצר – אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק (פורסם בנבו, 21.11.2010): "... על המערער חלה חובה לנמק מדוע לא המציא את אותן ראיות לפני המפרק, ולכל הפחות עליו לבקש מבית המשפט לקבל את הראיות החדשות שגילה. ברם, במקרה זה, לא זו בלבד שבקשה מעין זו לא נתבקשה, אלא שהמערער לא טען מאומה בעיניין זה ולא הסביר מדוע נבצר ממנו להמציא את הראיה לפני המפרק". בשלב זה אף לא הוברר מדוע נידרשת חקירה של רו"ח איתן עזר ומר חאלד זועבי, מה הקף החקירה הנידרש, באילו נושאים נידרש הבירור העובדתי וביחס לאילו קביעות בהכרעת החוב קיים חוסר בתמונה העובדתית, הטעון בירור בדרך של שמיעת עדים.

במקרה שלפנינו, חמודה לא זו בלבד שלא עשתה את שהיה עליה לעשות בעת הגשת תביעת החוב, אלא היא מבקשת כעת, בשלב הדיון בעירעור, להביא ראיות ועדים שלכאורה לא היו לפני הנאמנים בעת ההכרעה, דבר המהוה ניסיון לבצע "מקצה שיפורים" ואולי אף הרחבת חזית אסורה – דבר שאין לתת לו יד. במקרים חריגים, אמנם נתון לבית המשפט שיקול דעת לאפשר חריגה מהכלל, ברם לא מצאתי בבקשה זו כל צידוק לסטייה מהכלל, משלא נטען ולא הוכח כי חמודה הודיעה לנאמנים על הצורך בשמיעת אותם עדים בטרם הכרעה בתביעת החוב.

...

על יסוד כל המוסבר לעיל, אני דוחה את הבקשה להתיר זימון עדים לדיון הקבוע בערעור שהגישה חמודה על הכרעת הנאמנים בתביעת חובה.

בתאריך 29.5.2023 קבע הנאמן, עוה"ד כהנא, בהחלטתו כי גובה החוב המאושר הנו 663,489 ₪ (במעמד של חוב כללי) מתוך 698,741 ₪, שאותם תבעה רשות המיסים, בנוסף לסך של 35,252 ₪ (רכיב קנסות) בשל הנימוקים הבאים : "8. לגופו של עניין, לאחר שעיינתי בתביעת החוב, בשים לב להליכים שפורטו לעיל, בהיתחשב בהודאת היחיד במעילה, וכן בהיתחשב בהנחיות הממונה "בדיקת תביעות חוב המוגשות מטעם רשות המסים" מיום 24.1.19, החלטתי לאשר את תביעת החוב במלואה, אם כי לא בסווג הנשייה הנטען, שכן רכיב הקנסות שנתבע, בסך 35,252 ₪ מאושר במעמד של חוב נדחה בהתאם לסעיף 237 לחוק חידלות פרעון, ולא במעמד של חוב רגיל כפי שנתבע.

שומה לפי מיטב השפיטה כוללת שני חלקים, כאשר החלק הראשון כולל בחובו את ההחלטה האופרטיבית לדחות את השומה העצמית ולחייב במס בשיעור שנקבע על ידי פקיד השומה לפי מיטב השפיטה, בעוד שהחלק השני קובע את נימוקי ואת נימוקי השומה כחלק מחובת ההנמקה המוטלת על רשויות מנהליות.

...

זכות ערעור על החלטתי במועד הקבוע בתקנות".

מן המקובץ לעיל עולה שאין מקום להתערב בהחלטת הנאמן, מאחר ואין מדובר במקרה חריג אשר מצדיק התערבות שיפוטית בהחלטתו ובפרט משהנאמן אשר בחן את תביעת החוב באופן מעמיק ובחן לגופם של דברים את מכלול השיקולים הרלוונטיים הנדרשים במקרה זה – על אחת כמה וכמה כאשר עיקר הטענות מופנה כלפי אופן הוצאת השומה ולא תוכנה, כאשר אופן הוצאת השומה פורט במדויק ע"י ב"כ רשות המסים, ממנו ניתן להבין שאכן – השומה הוצאה כדין.

סוף דבר : הערעור נדחה.