חובת המעסיק לשמור על מקום עבודה בטוח

על כן, כך נטען, לא היה על תנובה לצפות שהתאונה תתרחש, ובודאי שלא היה עליה לצפות ששופרסל תתרשל בשמירה על מקום עבודה בטוח ובטיחותי.

לעניין אחריותה של תנובה, מדגישה שופרסל כי התובע נפגע עת ביצע עבודה עבור מעבידתו, וכי חובתה של תנובה היתה לספק לעובדיה מקום עבודה בטוח, להנהיג שיטת עבודה מתאימה ופקוח מתאים.

...

סוף דבר התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2 וההודעה לצדדי ג' 1 ו-2 מתקבלות ואילו ההודעה לצדדי ג' 3 ו-4 נדחית.

בהתאם להסכמת הצדדים ובהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה לעיל, ישלמו הנתבעות 1 ו-2 וצדדי ג' 1 ו-2 לתובע סך של 31,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 29.9.13 ועד ליום התשלום המלא בפועל, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 24% ובצירוף הוצאות משפט.

ההודעה לצדדי ד' נדחית ללא צו להוצאות.

הנתבע לא שמר על בטיחותו, ביטחונו ושלמות גופו של התובע.

בע"א 655/80 מפעלי קרור צפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2), 603, 604-592 (1982), נפסק כי: "מגמה שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית-המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר נפגע בה עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או תרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הנו זה המופקד על המפעל ועל העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטת העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו". (וראו גם – ע"א 449/81 בן לב בע"מ נ' מגד, פ"ד לח(4) 70, 74 (1984); ע"א 16/85 עזרא נ' ועקנין, פ"ד מא(1), 649, 656 (1987); ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1), 72, 81 (1984) השוו – Gila Valley G&N.RY. Co. v. Hall, 232 U.S, 94, 101-102 (1914) זאת ועוד, בע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי (פרחן), פ"ד מא(4) 524, 528 (1987) נפסק, כי: "רק אם יצליח המעביד להראות שהעובד הפעיל שיקול דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל תוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו היתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית-המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק". בחלוקת האחריות לתאונת עבודה בין עובד לבין מעביד שהפר חובה חקוקה לקיום הבטיחות במקום העבודה, נפסק, כי: "אמת נכון הדבר, לא בנקל ימצא בית-המשפט עובד הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדות להבטיח את העובד גם בפני רשלנותו הוא ולכן ייקבע בית-המשפט רק במקרים נדירים שגם העובד אשם ברשלנות לתוצאה המזיקה". (ע"א 453/72 ג'רבי (קטין) ואח' נ' רשות הגנים הלאומיים, פ"ד כח(1), 199, 197 (1974); וראו ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5), 588, 581 (1999)).

...

שאר ראשי הנזק הנתבעים התובע לא הוכיח כדין את שאר ראשי הנזק הנתבעים ודין טענותיו, לעניין זה, להידחות.

שאר טענות בעלי-הדין מסקנתי דלעיל, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של בעלי-הדין, שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות.

התוצאה התוצאה היא, אפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע כדלקמן: סך של 178,826 ₪; וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 44,800 ₪.

נקבע כי: "מעבידים, חייבים לספק לעובדיהם מקום עבודה בטוח, שיבטיח כי שלומם לא יפגע במהלך העבודה. חובה זו מתבטאת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים, שימנעו בנסיבות העניין היפגעות מכל אותן סכנות הכרוכות מטבע הדברים בעבודה ושהמעביד צריך היה להיות ער להן...המעביד צריך היה לצפות סכנה זו, להעיר את תשומת ליבו של העובד באשר לקיומה של סכנה זו ולהנחותו כיצד לבצע את העבודה כך שיצומצם ככל האפשר הסיכון" (ע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברין, לא פורסם).

הנתבעת אינה יכולה לשמור על איזור עבודה נקי מלכלוך כלשהוא בנסיבות המתוארות על ידי התובע.

...

בנוגע לאובדן כושר השתכרות לעתיד, טען התובע, כי לאור נכותו הרפואית והתפקודית בשיעור 28% יש לחשבה: 10,500 ש"ח * מקדם היוון 209.45 * 28% נכות המשקפת גריעה מכושר ההשתכרות בסך 615,783 ש"ח. לעומתו, טענה הנתבעת, כי בשים לב לשיעור נכותו של התובע והעובדה שבפועל, נכותו חסרת כל משמעות תפקודית, יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי להפסדי שכר בעתיד ופנסיה בסך 50,000 ש"ח. בהתאם להכרעתי בנוגע לנכות התפקודית, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חוות דעת המומחה ושמעתי את העדויות בפני, מצאתי כי יש ליתן משמעות לעדותו בדבר הקושי שתיאר ביחס לכאבים וההגבלות שמשפיעים גם על תפקודו בעבודה וקושי בביצוע חלק מהמטלות בעבודתו ויכול לגרוע במידת מה מכושר השתכרותו אף אם הדבר לא בא לידי ביטוי כעת.

בהתחשב בכך שמחד, לא הוצג תיעוד מלא למכלול ההוצאות ומאידך טיב הפגיעה וההנחה כי התובע נדרש להוצאות נלוות לפחות בחלקן לטיפולים רפואיים והביקורים אצל רופאים לצורך טיפול ומעקב רפואי כלולים בסל שירותי הבריאות, החלטתי לפסוק לעבר בדרך האומדן סך 5,000 ש"ח. הפגיעה בברכו של התובע, מצדיקה מתן פיצוי בגין הוצאות ניידות עודפות, מעבר לאלה שהיה התובע מוציא לולא פגיעתו.

בנסיבות העניין הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסכום של 30,000 ש"ח בגין הוצאות ניידות מוגברות, לעבר ולעתיד וכולל הפרשי הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין.

סיכום מהאמור עולה, כי דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת לשלם לתובע את הפיצוי בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ כדין (על כל הסכום כולל תגמולי המל"ל) והוצאות המשפט בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

על פי גרסת מולסה התובע לא שמר על כללי הבטיחות, חתך כמה יחידות ויצר עומס על היחידה (עמוד 23 שורה 18 ועמוד 23 שורה 34-35).

במובן זה, עליו ליצור מקום עבודה בטוח ולהנהיג שיטות עבודת בטוחות, וכן לספק חומרים, ציוד וכלי עבודה מתאימים ובטוחים.

. הינה כי כן, בהתאם לדין, לנתבעת, כמעבידתו של התובע, קמה לנתבעת חובת זהירות מושגית ואף קונקרטית בנסיבות העניין כלפי התובע למנוע סיכון של פגיעה בגופו הנובע מעבודתו.

...

בנסיבות אלו דינה של התביעה להידחות.

סיכום לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח תביעתו - לא באשר לנסיבות התרחשות התאונה ולא באשר לרשלנותה הנטענת של הנתבעת.

בנסיבות אלו דינה של התביעה להידחות.

נטען, כי תאונה זו מקורה בהתנהלות רשלנית של הנתבעת 1 ששמשה כאחראית וכמפקחת על העסקתה של התובעת, ואשר לא השכילה לספק לתובעת מקום עבודה בטוח שיהא בו כדי לשמור על שלומה ורווחתה; התובעת לא הוזהרה בדבר הסכנה הטמונה בערימת כסאות הפלסטיק שנערמה, לא הדריכה את התובעת בהדרכת בטיחות, ולא הבהירה לה נוהלי בטיחות; אילו עשתה כן יכלה התאונה להמנע בקלות.

ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות למכביר של מקרים בהם נקבע כי אין על המעביד החובה לנקוט אמצעים מיוחדים או לתת הדרכה מקום שהעובד מבצע עבודה שגרתית ופשוטה שאינה טומנת בחובה סיכונים מיוחדים ובלתי סבירים.

...

כמפורט לעיל, לאחר שבחנתי את עדות התובעת ומכלול נסיבות העניין באתי לידי מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת כשלה והפרה את חובותיה.

לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת בנסיבות תיק זה היא כי לא עלה בידי התובעת להצביע על קיומה של רשלנות והפרה של החובות המוטלות על הנתבעת כלפי התובעת, לרבות לא בעניין חובתה בפיקוח ובהדרכה.

נפילה של כיסא ופגיעה ממנו יכולה לקרות גם בלא כל אחריות של המעביד, בשל מקרים מסוג זה קיים המוסד לביטוח לאומי, והתובעת אכן מיצתה את זכויותיה במסגרת זו. סוף דבר בנסיבות אלה, דינה של התביעה להידחות וכך אני מורה.