חובת המעסיק להסעות בימי מזג אוויר קיצוני

דיון והכרעה נסיבות התאונה בדיון שהתקיים ביום 17.5.2023 העיד התובע כך (עמ' 3, שו' 19-6): "עליתי על המדרגה הראשונה, השנייה, רגלי החליקה, ניסיתי לשים את הרגל על המדרגה השלישית ונפלתי... לא היה גומי על המדריגות, אין מעקה, והמדרגות מחליקות כי היה שקוף. מהגשם, כן... מעקה לא היה... אני הייתי זהיר מאוד, בגלל שאין מעקה, ואין גומי. המפעל מלא בפועלים. המדריגות היו שטופות במים... היו חלקות". עדותו של התובע נתמכה בעדות העובד באסם סולימאן שהעיד כי ראה את ארוע הנפילה, וכך אמר (עמ' 7, שו' 9-7, 21-20), (עמ' 8, שו' 16-8): "מזג האויר היה גשום. הייתה שעת אוכל, אני יצאתי מחדר האוכל כדי לעשן סיגריה. ראיתי את הבן האדם הזה שנפל (מצביע על התובע באולם בית המשפט). הוא היה כאוב, משרדי המנהלים היו בקירבת מקום, הם הביאו חבל וקשרו לו את היד... כשראיתי שהוא נפל, היה גשום. אני עמדתי בצד ועישנתי סיגריה ליד הקיר... הגג לא היה מכוסה ולא היה מקורה. לאחר כמה ימים ביקשנו מהבוסים שישימו מעקה למדרגות. המנהל אמר שאני אדבר עם מנהל הבטיחות במפעל, עד היום אין מעקה... אני זוכר בדיוק מה שהיה... בעלייה... אתה יוצא מהמפעל ישר למדרגות. הריצפה לא ישרה, יש מקומות שבהם המים עומדים... בגלל זה המים עוצרים כי הריצפה לא ישרה, בגלל שאין שפוע שם המים עומדים. המקום ללא גג, הוא חשוף, איפה שהמדרגות אני מתכוון והמים תמיד נמצאים שם". בסיכומיהן ניסו הנתבעות להצביע על סתירות ופערים בין הגרסאות בדבר נסיבות הארוע.

עוד הלינו הנתבעות על כך שמנהל העבודה יוסי פרינס, שהתובע העיד כי הסיע אותו עד למעבר מכבים מיד לאחר התאונה, לא זומן לעדות, והדגישו כי עולה מדברי התובע כי יוסי כלל לא נכח בארוע הנפילה, וכי ממילא מדובר בעדות שמועה שאינה קבילה, וכן, כי התובע בחר שלא לזמן לעדות את העד דראר עאסי ששמו מופיע בטופס ב.ל. 211, ובמקומו זימן דוקא את העד בסאם, שאין לו כל זכר בטופס.

קיימת חובת זהירות מושגית על הנתבעת, לנקוט אמצעים לשמירת בטיחותם של עובדיה, ולמנוע מפגעים העלולים לסכנם: "על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה ..." (ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (27.10.2004)).

...

תחשיב כולל על יסוד כל האמור לעיל, להלן תחשיב כולל של הנזקים והניכויים: נזק שנפסק הפסדי שכר לעבר: 1,833 ₪.

סיכום והוראות לסיכום אני מורה כדלקמן: הנתבעות ישלמו לתובע סך של 55,750 ₪.

כן ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪, יחד עם הוצאות ההליך הכוללות אגרה ששולמה, עלויות שכר מומחים שבהן נשא התובע וכן שכר עדים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

בנוסף, הוא לא עבד באופן קבוע משך ששה ימים ובשל מזג האויר הקשה באיזור, בחודשי הקיץ לא עבד כלל.

בהתאם לאמור בסעיף 5א לחוק הודעה לעובד, בהליכים בהם תנאי העבודה (לרבות מועד התחלת ההעסקה) שנוי במחלוקת בין הצדדים, ולא נימסרה הודעה לעובד, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר אותו עניין השנוי במחלוקת.

בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בחלק מהימים היה מגיע בהסעה עם אחיו כשלטענתו היה משלם לו 20 ₪ עבור נסיעה (עמ' 7 ש' 12-13).

...

(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור; (2) מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת; (3) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי [.

משכך אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע פיצויים לדוגמה, מכוח האמור בסעיף 26א(ב) לחוק הגנת השכר, בסך של 5,000 ₪.

סיכום הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר מינימום בסך 61,416 ₪.

לטענת יוסי, כחלק מהעסקתו דאג צחי להעמיד לרשותו רכב, אשר שימש אותו לצרכי העבודה, ובכלל זה לשם הסעת עובדים נוספים.

בפסיקה נקבע כי, פניית פרסה מחייבת משנה זהירות מהנהג, גם כאשר מדובר בנסיבות רגילות בהן הפניה מותרת, וכי מוטלת על המבצע אותה, החובה שלא לבצע את פניית הפרסה כאשר יש בכך סיכון הנוהגים בדרך.

גם העד הנוסף מטעם התובעת, ג'ובאני, העיד שהבחינו ביוסי רק כאשר היה כבר בנתיב נסיעתם: ספר מה היה בתאונה? אני ישבתי ליד הנהג ונסענו בכביש, מזג אוויר טוב ולא ראינו שום כלי רכב לפנינו.

סעיף 16 לפקודת הנזיקין, קובע: "האמור בסעיף 13 אינו גורע מחבותו של העובד על מעשה שעשה". מסעיף זה עולה, כי עובד חייב איפוא, כאחראי ישיר לעוולה, וחבות המעביד מכח אחריותו השילוחית, היא בנוסף לחבות זו של העובד ולא במקומה.

...

לפיכך, אני מקבלת את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת.

סוף דבר א. אני מחייבת את יוסי לשלם לתובעת את הסך של 61,182 ₪, וכן את הוצאות המשפט (אגרות, מסירות ושכר עדים), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

התביעה של התובעת כנגד צחי נדחית.

בתת סעיף לסעיף התמורה בהסכם נאמר, כי במקרה של פעולת טירור איבה ומלחמה כהאי לישנא: "בבטול הזמנת עבודה ע"י המזמין כתוצאה מכוח עליון לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל מוות מקירבה ראשונה ו/או פגעי מזג האויר ו/או מפעולות טירור איבה ומלחמה שיפורסמו על ידי הגופים הרלוואנטיים, לא תכול [כך במקור] חובת תשלום". החל מספטמבר 2015 החלה סדרת ארועי טירור, אשר היתמקדה בעיקר באיזור ירושלים.

עוד טוענים התובעים, כי לא הייתה כל מחלוקת מצד הנתבעת על כך שבתקופה האמורה אכן היתרחשו פעולות טירור ואיבה, אך השיבה הנתבעת למכתבם ביום 30.12.2015 כי היא מעסיקה חברת אבטחה ברמה גבוהה ביותר בישראל, וכי אירועים נוספים נחגגו בסמוך לאותו מועד.

...

בהתחשב באמור בפסקה הקודמת, בהיעדר תגובה מצד הנתבעת בעניין זה, מלבד הטענה שהנזק צריך להיות מלוא הסכום המוסכם, וכן בהתחשב באיחור הרב בהודעה מצד התובעים ובטרחה הרבה שנגרמה לנתבעת עקב הביטול, אני סבור שהפיצוי המוסכם צריך לעמוד על סך של 17,000 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום.

דין התביעה שכנגד – להידחות.