חובת המעביד לתשלום ביטוח לאומי

בסעיף 14 נקבע כי: "14. על אף האמור ב- 13 לעיל, תקופת השבתון תהיה מוכרת כתקופת שירות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום ההפרשות כמעסיק לביטוח לאומי ולמס מקביל כולל הפרשה לקרן הישתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקיצבת הבראה ונופש, פרט לכך שתקופה זו לא תזכה את העובד בימי חופשה בתשלום וכן צבירת מענק שבתון." ביום 14/6/1992 פירסם הממונה על השכר והסכמי עבודה "נוהל יציאה לשבתון של עובדי המחקר", שחל על עובדי מחקר בכל משרדי הממשלה (להלן: "נוהל השבתון"), בו נקבע, בין היתר, כי בזמן שבתון אין צבירה של ימי חופשה רגילה, חופשת מחלה וצבירת שבתון.

...

דא עקא, בהתבסס על קביעת בית הדין הארצי בעניין וינצ'ה ובהתאם למכלול העובדות בתיקים העומדים לפנינו ומששוכנענו כי עילת התביעה נולדה והתגבשה כבר בשלהי שנת 2000 ובשים לב למועד הגשת התביעות שלפנינו; תביעות המשיבים התיישנו זה מכבר ומשכך ואף מטעם זה יש לדחותן על הסף כבר בשלב זה. סוף דבר לסיכום, לאור כל המבואר לעיל במצטבר בפסק הדין, שוכנענו כי יש לדחות את התביעות הן לגופן והן מחמת התיישנות עילת התביעה.

במישור הדיוני, שוכנענו כי עילת התביעות התיישנה זה מכבר וזאת בשים לב למועד התגבשות העילה בשלהי שנת 2000 ולמועד בו הוגשו התביעות לבית הדין החל משנת 2015.

לאור האמור לעיל, דין התביעות להידחות והן נדחות בזאת.

סעיף 14 להסכם השבתון קובע: "על אף האמור ב- 13 לעיל, תקופת השבתון תהיה מוכרת כתקופת שירות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום ההפרשות כמעסיק לביטוח לאומי ולמס מקביל כולל הפרשה לקרן הישתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקצובת הבראה ונופש, פרט לכך שתקופה זו לא תזכה את העובד בימי חופשה בתשלום וכן צבירת מענק שבתון." המדינה, במשך שנים ארוכות, לא צברה ימי מחלה עבור העובדים בעת שהותם בשבתון.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

סעיף 14 להסכם זה קובע כך: "על אף האמור ב[סעיף]-13 לעיל, תקופת שבתון תהיה מוכרת כתקופת שרות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום ההפרשות כמעסיק לביטוח לאומי ולמס מקביל כולל הפרשה לקרן הישתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקצובת הבראה ונופש. פרט לכך שתקופה זו לא תזכה את העובד בימי חופשה בתשלום וכן צבירת מענק שבתון". המדינה, משך שנים רבות, לא צברה ימי מחלה עבור עובדי המחקר בתקופות שבהן שהו בשבתון ובעקבות זאת התנהלו הליכים משפטיים שונים.

...

ולפיכך טענות המדינה הנוגעות לפרשנות שגויה של סעיף 8 לחוק דינן להידחות.

לעניין מאזן הנוחות – אנו סבורים כי זה נוטה לטובת המדינה.

שקלול האמור לעיל, הן לעניין סיכויי הערעור והן לעניין מאזן הנוחות, מוביל למסקנה כי יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין האזורי עד להכרעה בערעור, וכך אנו מורים.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

על אף האמור ב[סעיף]-13 לעיל, תקופת השבתון תהיה מוכרת כתקופת שרות לכל דבר, לרבות חובת המעסיק לתשלום ההפרשות כמעסיק לביטוח לאומי ולמס מקביל כולל הפרשה לקרן הישתלמות, תשלום עבור ספרות מקצועית וקצובת הבראה ונופש, פרט לכך שתקופה זו לא תזכה את העובד בימי חופשה בתשלום וכן צבירת מענק שבתון.

...

סיכומם של דברים: בשים לב למכלול הנסיבות - היות המשיבים "עובדים סבירים"; האירוע (פרישה לגמלאות); אופי המידע הרלוונטי (העובדה שהמדינה לא לקחה בחשבון את ימי המחלה בשבתון, כלומר מדובר במידע גלוי ופשוט, נתונים גולמיים); אופי הבירור (מדובר בבירור פשוט מאד); היות המשיבים מלווים על ידי ארגון עובדים יציג (כך שגם יכולים היו להיעזר בו, במיוחד לבירור תשלום מלוא זכויותיהם עם הפרישה); פועלה של המדינה בכובעה כמעסיקה ולא כרשות שלטונית; העדר פעולה מכוונת של המדינה - כל הנסיבות הללו יחד מביאות למסקנה כי המשיבים יכולים היו, במישור האובייקטיבי, לברר את העובדות החיוניות לתביעתם כבר במועד פרישתם, וכי במישור הנורמטיבי ראוי לדרוש מהם לעשות כן. מאחר שתביעות המשיבים הוגשו בחלוף יותר מ-7 שנים ממועד פרישתם, ומשלא הוכיחו כי יש להשעות את מירוץ ההתיישנות עד למועד הגילוי המאוחר, על פי סעיף 8, יש לקבוע כי תביעותיהם התיישנו.

כך אנו קובעים.

סוף דבר ערעור המדינה מתקבל.

לטענתה לא הייתה מודעת לחובה של המעסיק לשלם עבורה ביטוח לאומי , ענין זה התברר לה רק לאחר התאונה והיום היא מקפידה לעבוד רק אצל מי שמדווח עליה כחוק.

...

התובעת לא הצליחה להוכיח מה סכום השתכרותה העולה על זה המדווח, ואיני מקבלת את הטענה כי הסכום המדווח כיום משקף את מלוא הכנסתה, אולם בעבר הוא שיקף רק מחצית.

בכל הנוגע לעבר החודשים בהם נפסקה לה נכות זמנית של 100% ו-50% ועל אף שהתובעת לא הוכיחה כדבעי שקיבלה עזרה, נוכח העובדה שהיה לה גבס למשך חודש וחצי, כאביה והטיפולים שעברה, אני מקבלת את הטענה שנזקקה לעזרה ושעזרה מסוימת אף ניתנה לה על ידי חלק מחברותיה או בני משפחתה, מבלי שביקשו תשלום על כך, ולכן אומדת עזרה זו בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: כאב וסבל 27,700 ₪.