חובת המעביד למצוא תפקיד חלופי

ועוד נקבע שם, כי על המעסיק חובה אקטיבית לנקוט מאמץ סביר למציאת תפקיד חלופי וכי עליו לעשות נסיון רציני, כן ואמיתי למצוא תפקיד חלופי.

...

לסיכום, טענה הנתבעת כי התובעת פוטרה כדין ואף קיבלה זכויות כספיות לפנים משורת הדין, תוך חתימה על כתב ויתור שכנגדו לא טענה דבר בכתב התביעה.

לפיכך, יש לדחות את תביעתה לסעד האכיפה של יחסי העבודה, וכן לפיצויים כספיים בשל פיטורין שלא כדין ולפיצוי לפי חוק השוויון.

אחרית דבר לאור על האמור לעיל, דין התובענה להידחות.

בנסיבות העניין היה מקום להורות על פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת, אך לאור מצבה הרפואי של התובעת הנני קובע לפנים משורת הדין שכל צד יישא בהוצאותיו.

] הנתבעת לא ערכה בדיקות כלשהן כדי לבדוק אם יש תפקיד חלופי שהתובעת כשירה לבצעו ובעניין זה נפנה לעניין יוסף[footnoteRef:35] שם קבע בית הדין הארצי כי כאשר מוגבלותו של עובד נוצרה או הוחמרה במהלך תקופת העבודה חובה על המעסיק לבצע התאמות על מנת לאפשר את המשך עבודת העובד כאשר במסגרת חובה זו על המעסיק לעשות ניסיון רציני, כן ואמתי למצוא לעבוד תפקיד חלופי: [35: ע"ע (ארצי ) 12264-10-13 יוסף כהן - עריית תל אביב יפו, מתאריך 21.08.2017.

...

בהתאם למסמך שהציגה הנתבעת והסבריה אשר לא נסתרו, התובעת סיימה עבודתה בדרגה הגבוהה מהדרגה המקסימלית לתפקידה ולכן בהעדר כל מקור נורמטיבי לביסוס טענות התובעת, איננו מקבלים את התביעה ברכיב זה. עוד לקחנו בחשבון כי טענות התובעת ברכיב זה מתבססות על הטענה כי התובעת הייתה עובדת מדינה וכו' בעוד שהתובעת חזרה בה מטענתה בעניין זה ובכל מקרה, בוודאי לא הוכיחה כי היתה עובדת מדינה.

על כן, תביעת התובעת ברכיב זה נדחית.

מכאן שאנו דוחים התביעה ברכיב זה. סוף דבר: התביעה מתקבלת חלקית באופן כזה שעל הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ואפלייה המנוגדת לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

וראו גם ע"ע (ארצי) 12264-10-13 יוסף כהן - עריית תל אביב יפו (21.8.17), שם נפסק כי "במסגרת חובתו של המעסיק לבצע התאמות מחובתו של המעסיק לעשות ניסיון רציני, כן ואמיתי למצוא לעובד תפקיד חלופי, וזאת בהיתחשב במכלול הנסיבות - הן נסיבותיו של העובד (כישוריו, מהות המוגבלות וכשירותו של העובד לבצע תפקידים שונים, ותק וכיו"ב) והן נסיבותיו של מקום העבודה - גודלו של מקום העבודה, מספר העובדים, הרכב כוח האדם, איתנותו הכלכלית של המעסיק ויכולתו לשאת בעלות הכרוכה בבצוע התאמה זו ועוד". בית הדין הארצי, בפסק דינו פירט גם את הדרך, בת שני השלבים, בה יש לילך עת בוחנים קיומם של התאמות סבירות לרבות תפקיד חלופי כדרך של התאמה כשהכוונה לפן הדיוני-תהליכי ולפן המהותי.

...

וכך נרשם בסעיף ה"דיון והכרעה" של ההחלטה:"הסיבה בשלה מצאתי לנכון לפרט, במסגרת החלטתי זו, את טענות התובע ואת טענות הנתבעת כמעט במלואן הינה מאחר ואלו כמו אלו נטענו בצורה מפורטת וברורה.

על בסיס האמור לעיל והואיל ובזמן אמת לא קיימה הנתבעת בצורה מלאה את סעיף 8 (ה) לחוק השיוויון החלטתי גם על רקע פסיקה רלוונטית (לרבות ע"ע 61235-02-17 קופולק (1949) בע"מ - מיכאל חננשווילי, פסק דין מיום 16/10/18, אשר דחה את ערעור המעסיקה אשר חוייבה לשלם לעובד (בעל נכות צמיתה של 68%) סכום של 40,000 ₪ נזק לא ממוני ועוגמת נפש (ו - 20,000 ₪ הוצאות משפט) לאחר שפיטרה אותו אחרי שעבר אצלה תאונת עבודה ומבלי שנעשה ניסיון למצוא לו עבודה מתאימה ואף לאחר שנאמר לו שאם לא יביא אישור מרופא תעסוקתי "אין לו לאן לחזור", ולרבות סע"ש 19472-07-16 רוזיה מג'ר - ה.בונוס הפצות בע"מ, פסק דין מיום 6/7/18, אשר חייב מעסיקה לשלם לתובעת (שעבדה אצלה 8 שנים) בקשר להפרת חוק השיוויון סכום של 65,000 ₪ וזאת מאחר ובית הדין שם שוכנע כי התובעת פוטרה בשל מוגבלותה וההחמרה במצב בריאותה - מדובר למותר לציין במקרה חמור שאינו דומה לעניינו של התובע אשר ביחס אליו לא נקבע, בשום מקום, גם לא בפסק הדין הראשון שניתן כאן וגם לא בפסק דינו של בית הדין הארצי, כאילו הנתבעת פיטרה את התובע בשל מוגבלותו) החלטתי להעמיד את הפיצוי הלא ממוני שעל הנתבעת לשלם לתובע על סכום של 30,000 ₪ כאשר מסכום זה החלטתי שיש להפחית את מחצית שכר טרחת המגשר ששילמה הנתבעת (שכר טרחת המגשר עמד על 31,590 ₪ המורכב כולל מע"מ ולכן מחציתו של סכום זה הינו 15,795) ומכאן שעל הנתבעת לשלם לתובע סכום של 14,205 ₪ בלבד אשר יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

הערה לפני סיום בכל הקשור לבקשת התובע כי בית הדין יורה על השבתו לעבודה יצויין כי מעבר לעובדה שהנתבעת הוכיחה, כי הפעולות שנקטו גב' גלי וגב' שדה בזמן אמת בצירוף הפעולות שביצע מר וידרה ביחד עם נציגי הנתבעת ועם התובע מקיימים את הנדרש בסעיף 8(ה) לחוק השיוויון ולכן כבר מטעם זה אין מקום להעתר לסעד זה ולהשיב את התובע לעבודה אצל הנתבעת הרי שגם במסגרת פסק הדין של הארצי נקבע בהתייחס לטענת הנציבות כי הפניה למר וידרה במסגרת הדיון בערעור הינה בבחינת מקצה שיפורים לנתבעת ולכן אין להתייחס לתוצאותיו, כי:"אשר לסעד האכיפה המבוקש הרי שבהינתן קיומו של שינוי ארגוני חוקי שמכוחו התייתרה המשרה כמשרה עיקרית ועצמאית (להבדיל מתפקיד נילווה) הרי שאין מקום לאכיפת יחסי עבודה כפי שהיו עובד לשינוי הארגוני" - מאחר והתובע, במסגרת סיכומיו לא ביקש להשיבו לתפקידו עובר לשינוי הארגוני אלא ציין כי הוא חוזר על טענתו לפיה:"במידה וחוק השיוויון הופר וכן במידה ומתברר כי ישנה אפשרות למשרה חלופית לרבות בניית משרה חלופית עם התאמות לחוק הרי יש בה הצדקה מהותית להורות על השבה לעבודה באופן מיידי" - יובהר כי בהתאם למפורט בפסק דין משלים זה - שילוב הפעולות שעשתה הנתבעת בזמן אמת בשילוב מה שעשתה עם מינויו של מר וידרה (מינויו שגם אם מוטב היה לו היה נעשה בזמן אמת ולא בדיעבד עדיין יש להביאו בחשבון) הביאו אותי למסקנה כי חוק השיוויון לא הופר על ידי הנתבעת ובוודאי שלא הופר באופן המצדיק העתרות לבקשת התובע לאכיפה ו/או לפיצוי גבוה משפסקתי בסעיף 21 לעיל, שכן בסופו של דבר פעלה הנתבעת בהתאם לנדרש בסעיף 8(ה) לחוק זה ולכן משהתברר כי אין תפקיד חלופי מתאים לתובע וכי אין התאמות שניתן לבצע שאינן בבחינת נטל כבד מידי הרי שברור שאין להורות לה להחזיר את התובע לעבודה.

הוצאות משפט בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי וגם בשל טענות הנתבעת, בהן מצאתי ממש, אשר לדרך הדיונית בה הלך התובע, שקלתי להטיל עליו הוצאות משפט אך בסופו של דבר החלטתי ולא בלי התלבטות ובעיקר בשים לב לטענת בא כוחו שהתובע עדיין לא מצא עבודה מאז פוטר, שכל צד יישא בהוצאותיו.

כפי שפורט לעיל, בפרשת רוזנברג נקבע כי על המעסיק חובה אקטיבית לנקוט מאמץ סביר למציאת תפקיד חלופי, וכי עליו לעשות נסיון רציני, כן ואמיתי למצוא תפקיד חלופי.

...

לאור כל האמור לעיל, התובעים עתרו לקבוע כי הליך הפיטורים מבוטל, להשיב את התובעים לעבודתם, ולשלם להם את השכר לתקופת הביניים.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את תביעתו של תובע 1.

מכל האמור לעיל, עולה כי אין להחיל על התובע 2 את חוק השוויון באשר לתקופת עבודתו בנתבעת.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעות להדחות.

] האם הנתבעת הפרה את ההסכם הקבוצי ואת חוק שויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות? טענות הצדדים התובע טען כי הנתבעת הפרה את חובתה למצוא לו תפקיד מתאים ונמנעה משיבוצו במשך תקופה ארוכה מבלי ששילמה את שכרו, ובכך הפלתה אותו על רקע מוגבלותו.

] בעיניין רוזנברג[footnoteRef:59] קבע בית הדין הארצי כי חובת המעסיק לבצוע ההתאמות הנדרשות אינה מוגבלת רק להתאמת התפקיד של העובד למגבלותיו אלא שניתן לערוך התאמה גם על ידי איתור תפקיד אחר.

מן המקובץ עולה כי הנתבעת פעלה כדין לאחר שהתובע ביקש לחזור לעבודה, הפניתה אותו לבדיקת רופא מטעמה, כינסה את הועדה בנוכחות התובע ונציגי ועד העובדים לצורך ניהול משא ומתן בנוגע למציאת מקום עבודה חלופי ובצעה בחינה של התפקידים המצויים אצלה ומידת התאמתו של התובע לתפקידים אלה, אולם לא הצליחה לאתר עבורו תפקיד חלופי מתאים.

...

] הכרעה לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וראיותיהם מצאנו כי התובע פוטר כדין ומסיבות ענייניות, כפי שיפורט להלן.

אי לכך, תביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.