חובת המדינה בתשלום אגרת פינוי אשפה

לטענתה, פסק דין זה, יחד עם חוזר משרד הפנים, יצר סדר משפטי חדש אשר מחייב את הרשויות המקומיות לוותר על האבחנה בין "פסולת בית" ל"פסולת מיפעל" ולהעמיד תחתיה אמת מידה כמותית לפינוי "אשפה בסיסית", אשר תכוסה על ידי תשלומי הארנונה הכללית והחובה לפנותה תחול על הרשות המקומית.

לחלופין, יכולה המערערת לשלם למשיבה אגרת פינוי אשפה מיוחדת כדי שהמשיבה תפנה את אשפת מפעלה במקומה.

למצער מבקשת המערערת כי נתעלם מסעיפים אלו כאילו אינם קיימים, חרף העובדה שמדובר בחיקוקים אשר חוקקו על ידי מועצה אזורית, כדת וכדין, מכוח סמכויות שניתנו לה בפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] (להלן: פקודת המועצות המקומיות או הפקודה), אשר אושרו על ידי שר הפנים מתוקף סמכותו לפי סעיף 22 לפקודה ואשר נהנים בשל כך מחזקת התקינות (ראו בג"ץ 25/82 רוסיניק נ' עריית רעננה, פ"ד לו(4) 766, 774-772 (1982) (להלן: עניין רוסיניק); וכן ע"פ 390/69 אריה רוזנבלום נ' מדינת ישראל, פ"ד כג(2) 330, 333 (1969)).

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי המערערת מבקשת מאתנו ארבעה דברים בלתי אפשריים.

מכאן עולה המסקנה המתבקשת כי חוקי העזר אשר קובעים כיצד יש לפנות אשפה בתחום השיפוט של המשיבה הם בגדר חקיקת משנה תקפה ומחייבת.

סוף דבר: דין הערעור להידחות.

המשיבה, לטענתה, החלה בהליכי חקיקה של חוק עזר אשפה חדש האמור להחליף את חוק העזר משנת 1984 "וזאת בהתאם לעקרונות שנקבעו בבג"ץ חולון, ועפ"י אמות המידה שיפורסמו בעיניין זה על ידי המדינה" (סעיף 41 לכתב התשובה בעתירת ביג), חוק העזר אושר בישיבת מועצת העיר.

כבוד השופט ר. שפירא פסק בעת"מ 7784-04-09 (חיפה) קריון- מרכז קניות בע"מ נ. עריית קרית ביאליק, לאחר שציין כי חובת הערייה היא לפנות אשפה, כאשר "עם זאת, המדובר בפנוי אשפה של תושב רגיל ולא בפנוי אשפה בהקף חריג" פסק כי "כאשר נוסחו הקיים של חוק העזר שבנידון אינו מבהיר וקובע די הצורך את הקף החובה לשלם אגרה בגין פינוי אשפה חריגה... לא ניתן לחייב את העותרת באגרת פינוי אשפת מיפעל וזאת על פי חוק העזר של המשיבה". כבוד השופטת ו. מרוז ס.נ. בעת"מ (מרכז) 31264-10-14 פסקה, לאחר שציטטה מפסק דינו של כבוד השופט ר. שפירא ומפסק הדין בת"צ 35601-07-14 סופר אבי נ. עריית נצרת עלית, כי "הדברים יפים לענייננו. המשיבה אינה רשאית להשית את חובת פינוי האשפה על העותרת מבלי שקבעה קריטריונים ברורים בחוק העזר לאבחנה בין אשפה רגילה ל'חריגה', לא די בקביעת המפקח אשר לא נסמכת על קריטריונים כפי שנקבעו בחוק העזר". אין לי אלא להוסיף כי הדברים גם יפים לענייננו.

...

טענות המשיבה דינן להידחות.

לכן אף טענה זו נדחית.

המשיבה תשלם לעותרות הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסכום כולל של 20,000 ₪.

מכל מקום כבר אבד הכלח על אותו חוק עזר: אגרות והיטלים מסוימים כבר גובים גופים שאינם המשיבה; חלק מהאגרות שוב אינן נגבות כלל; ההצמדה בתשלומי חובה למיניהם בוטלה לפני שנים, ויש כאלה שהמדינה קובעת ומעדכנת.

אם מדובר באגרות היתר לילה, באגרות פינוי אשפה או באגרות היתר הצבת שולחנות וכסאות או פרגודים ובאגרות לפי סעיף 41 לחוק העזר שמירת הניקיון – ייבחן סכום ההשבה של כל האגרות מאותו סוג שהוטלו על בית העסק בתקופת התביעה, בכל עסק לחוד.

...

אני מאשרת את הגדרת הקבוצה כפי שנוסחה בבקשה דנן.

הואיל ומשך הזמן בין משלוח המכתבים לבין המועד האחרון לקבלת הפניות אינו עולה על 45 יום, אני קובעת כי שיהוי של 21 יום לא ייחשב איחור.

נוכח השיקולים האמורים לעיל, השבת מחצית מהסכום שלו זכאי כל חבר בקבוצה היא סבירה והוגנת, ומקובלת עליי עמדת הצדדים כי סבירה ההחלטה שלא להשיב סכומים הנופלים מעשרה שקלים, כשהסכום נשקל מול ההוצאות הכרוכות בתשלום.

הגם שהצדדים לא פירטו הסכמה באשר לדיווח על יתרת הכספים, אני מורה למשיבה להגיש גם דוח כזה בתוך אותו פרק זמן.

ברע"א 1816/97 מדינת ישראל נ' עריית חיפה, פ"ד נד(2) 16 (2000), שבו דן בית המשפט העליון בהטלת אגרת פינוי אשפה על מדינת ישראל הפטורה מתדלום ארנונה בעמ' 25, נאמר: דומה, כי רשימת השירותים, שפורטה על ידי העיריה (ובהם שירותי פינוי אשפה- ר'.ס' ) כשירותים שבגינם משולמת אגרת פינוי אשפה, כוללת חלק נכבד מן השירותים, שהעיריה מעניקה לתושביה כנגד תשלום הארנונה הכללית, ועל כן, צודקת המדינה בטענתה, כי למעשה יש לראות בחיוב לשלם אגרת פינוי אשפה לפי סעיף 27(ב) לחוק העזר, עקיפת הפטור מארנונה כללית וחיוב בארנונה כללית, שהוכתרה בשם אחר (וראו: ע' שפיר, אגרות והיטלי פיתוח ברשויות מקומיות (1998, כרך א) 455).

זאת ועוד, קביעת שעורי האגרה ותנאי תשלום האגרה או הטלת חובת פינוי עצמי חלף התשלום חייבים להעשות תוך היתחשבות בכך כי המלון מייצר גם אשפה בסיסית, משלם ארנונה עירונית הכוללת בחובה תשלום עבור פינוי בסיסי ועל כן נידרש שהוראות חוק העזר יקבעו את הקריטריונים להבחנה בין פינוי האשפה הבסיסית לבין פינוי פסולת המפעל.

...

לפיכך, נראה לי נכון ליתן למועצה שהות מספקת לתקן את חוק העזר, בין בדרך של קביעת שיעורי אגרה סבירים ועדכניים, שיביאו בחשבון את העלויות לפינוי פסולת חריגה של מפעל, תוך התחשבות בחובתה לפינוי פסולת בסיסית, או לחליפין, לתקן את חוק העזר כך שיכלול הוראות מתאימות בדבר הטלת חובת פינוי עצמי של פסולת מפעלים.

על כן, אני מורה כי על המועצה לפעול להסדרת חוק העזר בהתאם לאמור לעיל, תוך 6 חודשים.

לאור האמור אני מורה כי המועצה תשלם לעותרת הוצאות העתירה בסך של 7,500 ₪.

בבקשת האישור טענה המבקשת שהמועצה גובה שלא כדין מכלל המפעלים בתחומה אגרת פינוי אשפה, ללא הבחנה בין כמויות האשפה המפונות, ומחייבת באגרה זו גם בעבור פינוי אשפה "בסיסי". לטענת המבקשת, המועצה מחויבת לספק שירותי פינוי אשפה בכמות "נורמאטיבית" ללא תוספת תשלום, שכן תשלומי הארנונה המשולמים למועצה כוללים שירות זה. לטענתה, כמות אשפה "נורמאטיבית" הוגדרה בפסיקה ככמות השווה, לכל הפחות, לכמות האשפה המפונה בנכס המשמש למגורים.

העילות שבגינן הוגשה בקשת האישור הן השבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט–1979 וההלכה הפסוקה; הפרת חובה חקוקה ורשלנות לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש); הפרת סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה; ופקודת העיריות.

...

עוד נטען כי יש לדחות את בקשת האישור בשל חוסר תום לבה של המבקשת, אשר הציגה עובדות חלקיות בפני בית המשפט ולא מיצתה הליכים בטרם הגשת התובענה, שכן לא פנתה למועצה עובר להגשת התובענה.

אני דוחה את טענת המועצה שהיה על המבקשת להקדים ולפנות אליה כתנאי לאישור התובענה כייצוגית.

סיכומו של דבר, אני מקבל את הבקשה ומאשר את הגשת התביעה הייצוגית.

בהתאם לסעיף 25(א)(1) לחוק אני מורה על פרסום החלטה זו בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, שאחד מהם הוא עיתון כלכלי.