מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חובת היושר והשוויון המוטלת על חברי וועדת הבוחנים

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2015 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

בכותרת השגתו מציין המבקש "לפי סעיף 11.49(א) בתקשי"ר, מקום בו המבקש לטעון טענת פסלות נגד חבר ועדה חייב לעשות זאת לפני הדיון בועדת הבוחנים. מעורבות חריגה של המנכ"ל , מנע ממנהל האגף להישתתף במיכרז לאיוש משרה רגישה בתקופה של ערב בחירות. פוגעת במעמד הבקורת הפנימית ובסכוי להליך בחירה והגן שבו נשמרים עקרונות המיכרז הקפדה על שוויון הגינות שקיפות והיעדר משוא פנים. לאור נסיון העבר קיים חשש שהמגמה לפסילת עובדי משרד ומינוי מקורבים תמשך מגמה עליה התרעתי כיו"ר ועד המחר כבר בעבר" (ההשגה מהוה חלק מנספח 10 לבקשה).
ההסבר לכך הוא שהועדה פעלה על פי מדיניותו של המנכ"ל לבצוע מינויים פוליטיים במקום מינויים מתוך המערכת; יותר מכך, המשיב 3 כלל אינו עומד בתנאי הסף; אף שהמנכ"ל לא הישתתף בסופו של דבר בוועדת הבוחנים הרי שהאירוע של השגתו של המבקש בפני הוועדה על הישתתפותו של המנכ"ל והדברים שהוחלפו בועדה בקשר לכך הם עצמם גרמו לכך ששיקול דעתה של הועדה היה בלתי עניני ומוטה; כפי שניתן לראות על פי הציונים שנתן היועץ המשפטי לשני המועמדים, מתברר כי גם הוא, כ"מינוי של המנכ"ל" חש מחויבות להיענות לרצונו של המנכ"ל למנוע את זכיתו של המבקש במיכרז.
הכל בשקיפות וגילוי מלאים תוך הקפדה על כללי השויון, ההגינות, היושר והיעדר משוא הפנים.
לא מצאנו כל טעם של ממש להטיל ספק בכך ששיקול דעתם היה עצמאי ומקצועי, לפחות לא בשלב לכאורי זה. סיכומם של דברים בראש פרק זה הוא כי המבקש לא עשה די כדי להצביע כי בידו עילת תביעה רצינית בכל הנוגע לבקשתו לביטול המיכרז ותוצאותיו בשל פגמים בזהותם של חברי הוועדה או בשקול דעתם.
אין זה רצוי כלל להטיל על משתתפים במיכרז חובת "פקוח" הדדית על כשירותם ועל מסוגלותם של המשתתפים האחרים (ע"א 4683/97 ידע מחשבים ותוכנה בע"מ - מדינת ישראל – משרד הבטחון ואח' פ"ד נא(5) 643, 646 ג – ד).
...
כמו כן מבקש לקבוע כי החלטת ועדת הבוחנים במכרז (כמו גם במכרז הקודם) אינה סבירה וכי מעורבותו של מנכ"ל המשרד (דאז) מנעה החלטה על פי הכלל של בחירת הכשיר בין הכשירים לתפקיד; כי כישוריו מתאימים יותר ועולים על אלו של המועמד שנבחר במכרז (המשיב 3) וכי הוא לכן ראוי לתפקיד זה. בטרם נפרט השתלשלות הענינים הרלבנטיים , נבהיר כבר בשלב זה כי לא מצאנו מקום לדון בכל טענותיו של המבקש לנזקים שנגרמו לו וכן להתנכלות לה טוען- כל אלה דינם להדון במסגרת התיק העיקרי.
ולהפך! ואולם, נוכח מסקנותינו דלעיל, הרי שלגופו של ענין לא מצאנו מקום להענות לבקשה למתן סעד זמני בענין דנן.
משכך, הבקשה נדחית.
בנסיבות הענין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2016 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לעניין זה כבר נקבע כי פרוטוקול ועדת הבוחנים, "אינו בבחינת סטנוגרמה ואין למרכז הועדה חובה להעלות על הכתב את כל השאלות שנשאל כל אחד מן המועמדים ואת תשובותיו" (ע"ע (ארצי) 621/07 גונן – זוארץ (21.9.08)) וכי פרוטוקול דיוני וועדת בחינה אמור לשקף את עקרי עבודת הועדה ולא בהכרח את כל פרטי דיוניה.
על הועדה המתכנסת לצורך בחינת המועמדים במיכרז ליתן דעתה למידת התאמתו של מועמד לתפקיד ולשקול את השיקולים הרלוואנטיים העולים מכלל הנתונים שהוצגו בפניה "להעריך את התאמתו של מועמד לכהן במשרה, לאור מומחיותם וניסיונם המקצועי... תוך שמירה על כללי יושר והגינות, שקולים עינייניים והמנעות מניגוד עניינים... ולבחור את המועמד המתאים ביותר למישרה..."( ע"ע (ארצי) 1070/01 גילה שנער - נציב שירות המדינה ואח', (25.04.01)).
על פי הפסיקה, רק סטיה ממשית היורדת לשורשו של הליך הבחירה במיכרז, או החלטה שניתנה חוסר סמכות, יביאו לפסילת פעולת הועדה (דב"ע תשן-3/149 פרופ' יעקב וולוך – פרופ' אליהו ענתבי ואח' תקדין ארצי 90(3) 229), ויפים לעניין זה דברי השופטת ארד בעיניין גילה שנער: "ביטולו של מיכרז לא ייעשה אלא בהתקיים שיקולים כבדי משקל, מקום בו נמצא כי פגם מהותי בהליכי המיכרז או בהמלצת הווועדה, ממין אותם פגמים היורדים לשורשו של עניין והפוסלים מיניה וביה את החלטתה של רשות ציבורית; כגון שיקולים זרים שאינם ממין העניין, כאלה הנגועים בהפליה, או בנגיעה אישית, או בהפרת זכות יסודית, כזכות לשויון להגינות, או זכות הטיעון, או שנהגו כלפי משתתפים במיכרז בנגוד לכללי הצדק הטבעי שלא בתום לב ובמיוחד כמתחייב מיחסי עבודה." במקרה דנן, חברי הועדה בחרו כאמור בגב' אסא כמועמדת המועדפת.
בעיניין בג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל – משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, נפסק כי לא תשמע טענת מתמודד במיכרז כנגד תקינות ההליך ככל שלא השיג על כך בזמן אמת : " כלל הוא, שאין אדם יכול מצד אחד להישתתף במיכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו, משנתברר שלא זכה בו: בג"צ 252/71; בג"צ 249/72; בג"צ 57/76; בג"צ 509/78. הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במיכרז ובתנאיו. מפרסם המיכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח, שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר, וכן כי מציע הצעה זאת הוא שיזכה במיכרז. (ראה: בג"צ 292/61[5]). כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים. על-כן לא יהא זה הוגן, אם מישתתף במיכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים." גם בפיסקה 11.490 לתקשי"ר נקבע: "מועמד המבקש לטעון טענת פסלות נגד חבר וועדה, חייב לעשות זאת לפני הדיון בוועדת הבוחנים. לא תישמע טענת פסלות לאחר החלטת הועדה, אלא אם לא ידע המועמד בשעתו על העילה לפסלות". התובע פנה לנציבות עוד טרם כנוס ועדת הבוחנים והעלה טענות שונות בנוגע למכרז, אולם לא העלה כל טענה בעיניין ניגוד עניינים ו/או דעה קדומה של ד"ר ברלוביץ.
...
נוכח מסקנתנו בדבר עמידתה של הגב' אסא בתנאי הסף של המכרז ולאור הנתונים שהוצגו לפנינו באשר לגב' אסא, נסיונה ויכולותיה, מדובר בהחלטה סבירה בנסיבות העניין ולא מצאנו כי נפל פגם בהחלטתו, אשר מצדיק התערבות בשיקול דעתו.
לסיכום נוכח כל האמור לעיל, התובע לא הוכיח כי נפלו בהליכי המכרז פגמים כלשהם, וודאי שלא פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין והמחייבים את ביטול תוצאותיו.
סוף דבר התביעה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2019 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

"הלכה פסוקה היא כי על הליכי המיכרז הפומבי והפנימי בשירות המדינה חלים עקרונות היסוד של המשפט הצבורי וערכי היסוד של משפט העבודה ויחסי העבודה (עע 1070/01 גילה שנער – נציב שירות המדינה ואח', [פורסם בנבו], מיום 25.04.2001; דב"ע שנ/27-3 כרמי הראל – האוניברסיטה העברית, פד"ע כא 315, 324; אלישבע ברק, יחודם של דיני מכרזים לקבלה לעבודה, שנתון משפט העבודה ו 145, 149) ... על חברי ועדת הבוחנים למלא תפקידם זה "תוך שמירה על כללי יושר והגינות, שיקולים עינייניים והמנעות מניגוד עניינים" (עע 1238/01 ראמז לובאני – מדינת ישראל, נציבות שירות המדינה, [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.03.02; ראו גם דב"ע נה/ 3-112 יואב אלון – המוסד לביטוח לאומי ([פורסם בנבו], ניתן ביום 9.2.1995)).
" וראו גם דבריה כב' השופטת חני גנדלר אופק בפסק הדין בענין חברת נמל אשדוד: "על חובת המיכרז כבר נכתב כי היא נאמנה לרעיון הא-פוליטיזציה של השרות הצבורי. היא מתוה את דרך המלך למינויים לשירות הצבורי, שהיא בחירת הטובים ביותר לכל משרה, תוך שמירה על שויון ההזדמנויות, על העדר שרירות ומשוא פנים ותוך נתוק הליך הבחירה משיקולים בלתי עינייניים ומהקשרים פוליטיים (בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111, 123((1998). הליכי איתור, הננקטים חלף הליכי מיכרז, אף הם מיוסדים על עקרונות אלה, היינו בחירת המועמד הטוב ביותר תוך שמירה על עיקרון שיויון ההזדמנויות...". (עע (ארצי) 50588-05-17 חברת נמל אשדוד בע"מ - עו"ד ענבר טור שלום (2017)) לא נעלם מעיננו, כי דוקא מר סקופ נתן למבקש ציונים שמיקמו אותו כשני מבין המועמדים ויתכן והחלטת וועדת המכרזים אף אם היה המשיבה מורה על שינוי הרכבה, היתה נותרת על כנה ומר גילת היה נבחר לתפקיד מנהל המרחב.
כפי שהבהיר כבוד השופט חשין בעיניין אילן, על חברי וועדת המכרזים לראות עצמם כשופטים ולאמץ מנהגיהם בהתאם, ועל כן אל לחברי הועדה לגבש דיעה נחרצת מראש, טרם קיום הועדה, שהרי היתנהגות כזו סותרת באופן נחרץ את עיקרון השויון: "לענייננו-שלנו אין צורך כי נרחיק לכת. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי עיקר לענייננו הוא בצורך ובהכרח כי חבר ועדת מכרזים ישקול ויבחן את ההצעות ואת המועמדויות שהוא מתבקש לשקול ולבחון בלב פתוח ובנפש חפצה. כי יעשה עצמו כשדה שטרם נחרשה, ויניח לכל אחד מן המועמדים לחרוש בו ולשכנעו כי הוא, דוקא הוא, האיש המתאים לאיוש המשרה שהוכרז עליה במיכרז. כי יגבש עמדה ויחליט בדעתו רק לאחר שישמע כל אשר יש לשמוע ויעיין בכל חומר בכתב שלעניין. כי ייתן דעתו על כך שכל אחד מן המועמדים זכה להזדמנות שווה להציג את עניינו. כי יראה עצמו, ככל הניתן (ובכפיפות לאמור להלן), כשופט זוטא המנוער מכל זיקה לעניין הנדון לפניו, וגם אם נימנה הוא עם חברים רבים בועדת מכרזים, ינהג כמי שההכרעה במיכרז תלויה אך ורק בו. ועל דרך השלילה: אסור הוא חבר ועדת מכרזים שישב למכרז, ודעתו מגובשת ונחרצת מראש מה אומר הוא להחליט. אסור לו לחבר ועדת מכרזים שיחליט במיכרז, והוא לא פתח את לבו להשתכנע, או בטרם שמע כל אשר ניתן לשמוע וקרא כל אשר יש לקרוא. אם אחרת ינהג ימעל חבר הועדה בתפקידו, שלא זו דרכו של שופט ולו שופט-זוטא הוא. אסור הוא חבר ועדת מכרזים שתהא לו דיעה קדומה; שאם ישב לדין – ואכן לדין הוא יושב – וייתן לדיעה קדומה להוליך אותו כי אז לא ימלא באמונה תפקיד שהוטל עליו למלאו, קרא ליתן היזדמנות שווה לכל ההצעות שתעלינה לפניו להכרעה ביניהן. זה המעט שניתן לידרוש מחבר ועדת מכרזים". ועל כן, אף שהכלל הוא שבית הדין אינו נוטה להתערב בהחלטות וועדת בוחנים מקצועית, משמצאנו כי נפל פגם שיש בו כדי לפסול את שיקול הדעת המנהלי, אנו מורות על ביטול זכייתו של מר גילת בתפקיד מנהל המרחב, כך שחזור למלא את התפקיד – עד לכינונה של וועדה חדשה אשר תיתכנס בעקבות מיכרז למילוי התפקיד ותודיע בחירתה – על דרך של ממלא מקום.
...
בתצהירו ציין המבקש, כי מר שומרון היה כל כך נחוש בדעתו למנות את מר גילת לתפקיד מנהל המרחב שלא טרח להסתיר עמדתו זו והצהיר עליה בהרמת כוסית לראש השנה ובעודו מברך את מר גילת עם בחירתו על ידי ועדת הבוחנים ציין, בפני כל הנוכחים, כי "גם במידה ויהיה סיבוב שלישי – מר גילת יזכה בו". המשיבה טענה בתגובתה, כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הבוחנים ובהרכב הוועדה אשר בחרה במר גילת כזוכה "לאחר שהתרשמה מיכולותיו ומכישוריו בחנה היטב את הכשרתו ונסיונו הרלבנטי, וחבריה הגיעו למסקנה כי הוא המועמד המתאים ביותר למילוי התפקיד". בפני ועדת הבוחנים שהתכנסה ביום 2.9.2019 עמדו שבעה מועמדים לאחר שמועמד שמיני הסיר את מועמדותו.
לא מצאנו כי וועדת הבוחנים נתנה דעתה לכך, וחבל.
מצאנו, בהתאם לראיות לכאורה שהוצגו בפנינו, כי נפל פגם בשיקול הדעת המינהלי אשר הוכתם, כך על פני הדברים, בשיקולים זרים, שזרע להם מצאנו בתלונת המבקש על התעמרות ממנה בחרה המשיבה להתעלם, מטעמיה, מקביעתו החלוטה של בית הדין לעבודה (כב' השופט שביון), כי מר גילת ומר סקופ הענישו את המבקש עת שללו ממנו גמול שעות נוספות, התנהגות אותה כינה בית הדין חסרת תום לב, ועת מר שומרון הכריז קבל עם ועדה, כי יהא אשר יהא וגם אם ידרש להליך בחירה נוסף של מועמד לתפקיד מנהל המרחב, בחירתו של מר גילת מובטחת לו. על היחס שבין שוויון למשוא פנים, או שמא נאמר את הניגוד ביניהם, תיאר השופט חשין בעניין בג"ץ 3751/03 אילן - עיריית תל-אביב-יפו (2004) (להלן "עניין אילן"): "אנו ענייננו עתה הוא בהטמעתו של עקרון השוויון בנושא של מכרז לאיוש משרה ובשיקול-דעתה של ועדת מכרזים לעת שמחליטה היא לבחור במועמד פלוני ושלא לבחור במועמד פלמוני למשרה שהוכרז עליה. ענייננו הוא אפוא בדרכי ההליכים של הוועדה ובשיקול-דעתם של חבריה. בהקשר זה מתייצבים לפנינו צמד המושגים שוויון (מהותי) ומשוא פנים, שהם מושגים צהובים זה-לזה ולא יגורו יחדיו, שכן שוויון, על-פי עצם הגדרתו, אוסר משוא פנים ומשוא פנים משמיע אי-שוויון". מר שומרון ומר סקופ נדרשו, בעקבות תלונות וההליכים המשפטיים בהם נקט המבקש, לבחון את ענינם של המועמדים לתפקיד מנהל המרחב פעמיים, לדרג, לנמק ולקבוע מיהו הזוכה במכרז.
כפי שהבהיר כבוד השופט חשין בעניין אילן, על חברי וועדת המכרזים לראות עצמם כשופטים ולאמץ מנהגיהם בהתאם, ועל כן אל לחברי הוועדה לגבש דעה נחרצת מראש, טרם קיום הוועדה, שהרי התנהגות כזו סותרת באופן נחרץ את עקרון השוויון: "לענייננו-שלנו אין צורך כי נרחיק לכת. בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי עיקר לענייננו הוא בצורך ובהכרח כי חבר ועדת מכרזים ישקול ויבחן את ההצעות ואת המועמדויות שהוא מתבקש לשקול ולבחון בלב פתוח ובנפש חפצה. כי יעשה עצמו כשדה שטרם נחרשה, ויניח לכל אחד מן המועמדים לחרוש בו ולשכנעו כי הוא, דווקא הוא, האיש המתאים לאיוש המשרה שהוכרז עליה במכרז. כי יגבש עמדה ויחליט בדעתו רק לאחר שישמע כל אשר יש לשמוע ויעיין בכל חומר בכתב שלעניין. כי ייתן דעתו על כך שכל אחד מן המועמדים זכה להזדמנות שווה להציג את עניינו. כי יראה עצמו, ככל הניתן (ובכפיפות לאמור להלן), כשופט זוטא המנוער מכל זיקה לעניין הנידון לפניו, וגם אם נמנה הוא עם חברים רבים בוועדת מכרזים, ינהג כמי שההכרעה במכרז תלויה אך ורק בו. ועל דרך השלילה: אסור הוא חבר ועדת מכרזים שישב למכרז, ודעתו מגובשת ונחרצת מראש מה אומר הוא להחליט. אסור לו לחבר ועדת מכרזים שיחליט במכרז, והוא לא פתח את לבו להשתכנע, או בטרם שמע כל אשר ניתן לשמוע וקרא כל אשר יש לקרוא. אם אחרת ינהג ימעל חבר הוועדה בתפקידו, שלא זו דרכו של שופט ולו שופט-זוטא הוא. אסור הוא חבר ועדת מכרזים שתהא לו דעה קדומה; שאם ישב לדין – ואכן לדין הוא יושב – וייתן לדעה קדומה להוליך אותו כי אז לא ימלא באמונה תפקיד שהוטל עליו למלאו, קרא ליתן הזדמנות שווה לכל ההצעות שתעלינה לפניו להכרעה ביניהן. זה המעט שניתן לדרוש מחבר ועדת מכרזים". ועל כן, אף שהכלל הוא שבית הדין אינו נוטה להתערב בהחלטות וועדת בוחנים מקצועית, משמצאנו כי נפל פגם שיש בו כדי לפסול את שיקול הדעת המינהלי, אנו מורות על ביטול זכייתו של מר גילת בתפקיד מנהל המרחב, כך שיחזור למלא את התפקיד – עד לכינונה של וועדה חדשה אשר תתכנס בעקבות מכרז למילוי התפקיד ותודיע בחירתה – על דרך של ממלא מקום.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2016 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

מסקנתנו הנה איפוא זו כי חובה היא המוטלת על ועדת המכרזים לנהל פרוטוקול של דיוניה והחלטותיה, לרבות מידע הנמסר לה כנדרש בידי חברי הועדה.
לימים, בעעמ 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (16.01.2007) נפסק ע"י כב' השופט א' רובינשטיין ביחס לתחולת המשפט המינהלי על מיכרזי חברות ממשלתיות: "ח. מערכת העקרונות והכללים של המשפט המנהלי חלה על מכרזיהן של רשויות השילטון, ובתוך כך חברות ממשלתיות והמשיבה 1 בתוכן (ראו: ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת החשמל לישראל, פ"ד מח(3), 749...). נורמות המיכרז הצבורי, שנקבעו בחקיקה ועוצבו בפסיקה, שואבות את חיותן מעקרונות המשפט המנהלי. על ועדת המכרזים, כגוף המנהל את המיכרז בנאמנות בעבור הציבור כולו, לפעול בהגינות (מהותית ודיונית), ביושר, בשוויון, בסבירות, ללא שיקולים זרים או שרירות... דיני המכרזים מהווים ענף משפטי סובסטנטיבי, שהפרת כלליו או עקרונותיו מצדיקה היתערבות בגדרי ביקורת שיפוטית, לא רק בהתאם לעילות המסורתיות של המשפט המנהלי, אלא אף על יסוד עילות אזרחיות. אך בית המשפט אינו שם עצמו במקום ועדת המכרזים. הוא בוחן האם עולה היתנהלות הוועדה בקנה אחד עם עקרונות המיכרז הצבורי, והאם החלטותיה ניתנו על-פי דין ובתוך מיתחם הסבירות...". הגב' שמול נישאלה על היתנהלות ועדת המכרזים ובתוך כך על אופן כתיבת הפרוטוקול ועל כך השיבה (עמ' 96-100 לפרוטוקול) והעידה: "ש. את יושבת בוועדה הזו?
...
עיקר המחלוקת בהקשר זה הינו ביחס לכך ששלד הפרוטוקול הוכן מבעוד מועד וטרם שנערכה ישיבת הוועדה, משכך, מתבקשת, כביכול, המסקנה לפיה, נפל פגם בפעילות הוועדה הנחזית כמי שמשמשת חותמת גומי להחלטה שנקבעה מראש.
עיון בנסיבות העניין, בראיות ובעדויות מביא למסקנה כי אין הדבר כך בענייננו.
פסיקתא הנתבעת תשלם לתובעת סך של 58,259.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.2006 ועד למועד התשלום בפועל.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על מעמדה של הרשות כנאמנת הציבור עמד גם אייל פלג במאמריו "ההליך המינהלי בצלו של שיקול הדעת", עיוני משפט מב, עמ' 136 (2019 להלן: פלג, ההליך המינהלי), כדלקמן: "מעמדה של הרשות כנאמן הציבור כרוך בחובות. הנאמן חייב לפעול לטובת הנהנה, ובמשפט המינהלי הנהנה הוא הציבור. מעיקרון הנאמנות נלמדה חובת הגינות כללית, שפותחה באופן מובהק כדי להגן על הפרט מפני כוחה הרב של הרשות המטפלת בו, כלומר, כדי למנוע שרירות, עוול ופגיעה בזכויותיו." גם בבג"ץ 840/79 מרכז הקבלנים והבונים בישראל, ואח' נ' ממשלת ישראל, פ"ד לד(3) 729 (1980), היתייחס השופט (כתוארו אז) אהרון ברק למעמדה של המדינה כנאמן הציבור, ממנו נגזרת חובת ההגינות (בפס' 7 לפסק דינו): "מעמד מיוחד זה הוא המטיל על המדינה את החובה לפעול בסבירות, ביושר, בטוהר לב ובתום לב, אסור לה למדינה להפלות, לפעול מתוך שרירות או חוסר תום לב או להמצא במצב של ניגוד ענינים. עליה לקיים את כללי הצדק הטבעי. קיצורו של דבר, עליה לפעול בהגינות. חובות אלו מוטלות על הרשות השלטונית שעה שהיא מפעילה סמכות סטאטוטורית, וניתן לראות בהן עקרונות המגבילים – על-פי כוונתה המשוערת של החקיקה – את הסמכות עצמה." ובעניין קונטרם, היתייחס כב' השופט יצחק זמיר לכך שהחובה לנהוג בהגינות חלה כלפי הציבור, וכלפי כל אדם (ראו בעמ' 319 לפסק הדין): "אבן פינה היא בדיני המינהל הצבורי שהרשות המינהלית, בהיותה נאמן של הציבור, חייבת לנהוג בהגינות... חובת ההגינות חלה על הרשות, בראש ובראשונה, כלפי הציבור. זוהי חובה של נאמן כלפי הנהנה. אך בפועל, כיוון שהציבור מורכב מבני-אדם, החובה אינה חלה רק כלפי הציבור, כגוף ערטילאי, אלא היא חלה גם כלפי כל אדם." כן יפים לעניין זה דברי כב' המשנה לנשיא, השופט מישאל חשין בעיניין קונטרם (שם, בעמ' 367): "יתר-על-כן: היחיד והשלטון אין הם שווי-זכויות, אין הם שווי-כוחות ואין הם שווי-מעמד. הם גם אינם ידידים זה לזה. השילטון מחזיק בידו רוב כוח, רוב עוצמה ורוב עושר, עד שהיחיד – יהיו כוחו, עוצמתו ועושרו רבים ככל שיהיו – לא ישוה לו ולא ידמה לו.... התופעה שאנו עדים לה יום-יום, שעה-שעה, שהיחיד עומד בתור לפני דלפק-השילטון, והתור משתרך ומתפתל עוד ועוד. יש המכנים תופעה זו "ביורוקראטיה" ויש המכנים אותה אחרת.
אולם, החובות הספציפיות הללו אינן ממצות את חובת ההגינות הכללית, וגם לאחריהן נותר מיתחם שיורי שבו על הרשות לפעול ב"הגינות", כפי שמציין פלג, ההליך המינהלי, בעמ' 137: "מיתחם זה הוא מיתחם מובהק של שיקול־דעת מינהלי, שבו מוטלת על הרשות חובה לשאול את עצמה אם במקרה הנוכחי שבו היא מטפלת ההגינות מחייבת אותה להתנהל באופן מסוים". בעיניין מסימי עמדתי בהקשר זה על היתרונות המובנים ביישומן של עקרונות מדיניות באמצעות נהלים והנחיות מוסדרים של הרשות, כגון הפעלתם בשויון, קביעת קריטריונים לבקורת עליה ויעילות הפעלת מומחיותה המקצועית.
החובה להפעיל שיקול דעת במסגרת ההנחיות, משתרעת גם על החובה לשקול מקרים חריגים, ואפילו לשקול שיקולים שעניינם הקלות, שבסיסן טפול לפנים משורת הדין (ראו: ע"א 6291/95 בן יקר גת חברה להנדסה ובנין בע"מ נ' הועדה המיוחדת לתיכנון ולבנייה מודיעין, פ"ד נא(2) 825 (1997).
הדברים יפים גם לענייננו, ואחזור רק בקצרה (שם, בפיסקה 10.1): כידוע, אף מקום בו קיים נוהל, אין משמעות הדבר כי אין עוד צורך להפעיל שיקול דעת ולבחון את המקרה על נסיבותיו הפרטניות, וכפי שצויין לאמור בבג"ץ 4382/98 ד"ר וילמה גבאי נ' שר הבריאות – יהושע מצא, פ"ד נב(3) 418 (1998), בפיסקה 5 לפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה דאז), לימים הנשיאה דורית בייניש: "הלכה מושרשת היא בפסיקתנו כי אל לה לרשות לדחות בקשה המונחת לפניה בהסתמכה על מדיניותה הכללית ועל ההנחיות הכלליות שקבעה לעצמה ועל אלה בלבד. על הרשות לבדוק כל בקשה לגופה, תוך שהיא בוחנת את נסיבותיה המיוחדות, בהיתחשב במדיניות הכללית, ושוקלת אם יש בבקשה הצדקה לסטות מהמדיניות שקבעה לעצמה. מדיניות כללית אינה יכולה לפטור את הרשות מבחינה עצמאית ועניינית של העניין הקונקרטי שבא בפניה. ראו דברי חברי השופט חשין בבג"ץ 5537/91 אפרתי נ' אוסטפלד ואח' [פורסם בנבו] [1], בעמ' 515, שבו נאמר: "ועל כל אלה: הלכה שנתקבלה ומסורה היא: רשות אשר קנתה שיקול-דעת אסור לה לדחות בקשה המונחת לפניה אך בהסתמכה על הנחיות פנימיות שקבעה לעצמה, ושומה עליה לבדוק כל בקשה ובקשה לגופה, תוך שהיא בוחנת אותה לאור אותן הנחיות"."
...
הערר נדחה על הסף בנימוק שהוגש טרם מיצוי ההליכים על דרך הגשת ערר פנימי על החלטת הרשות.
עם זאת, אני סבורה כי במקרה שלפניי, בנסיבות המקרה החריגות, בהן מתנהל ההליך במהלך עשר שנים מאז נישאו המערערים, בהם היו המערערים במשך שלוש שנים בהליך המדורג ללא שנדרשו להציג מסמכים נוספים ניתן להניח כי כלל המסמכים כבר הוגשו, ואין זה סביר לחזור ולדרוש מהמבקשים מסמכים נוספים.
זאת לאור החלטתי מיום 30.09.21 שקבעה, בין היתר, לגבי החלטה זו של הרשות: "יובהר כי החלטה זו תינתן במסגרת הצעת הפשרה של בית המשפט, במסגרת ההליך דנן". יתרה מכך, מעת שהרשות לא נעתרה לטענות המערערים לגבי רשימת המסמכים המבוקשת, שהיא מוקד הערעור שלפניי, וגם לא הושגה הסכמה בין הצדדים בעניין זה, ממילא לא ניתן לומר שהחלטת הרשות מייתרת את הערעור.
סוף דבר לאור כל האמור לעיל הערעור מתקבל במובן זה שעל הרשות לדון בבקשת המערערים למתן מעמד למערערת מכח נישואיה למערער לגופו של עניין, מבלי לעמוד על הצגת מסמכים נוספים על אלה שנמצאים בתיק לעת הנוכחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו