"
ברבות השמוש בטלפונים אגב נהיגה, שאף עלול לשאת תוצאות קטלניות בחובו, ראה המחוקק לתקן תקנה זו כהמשך לתקנה 28 (א) המחילה חובה להחזיק את ההגה בשתי ידיים, לאחר שנכח כי קיים צורך בהתייחסות ספציפית למכשיר טלפון.
...
מן האמור עלה כי אין מחלוקת בדבר העובדות אלא אך ורק לעניין השאלה האם מכשיר מירס הוא טלפון, אם לאו, והאם יש להתייחס אליו כאל מכשיר שלא ניתן להחזיקו ביד כן הוריתי כי ההגנה תעביר טיעוניה כאשר הם מגובים בפסיקה, בתוך 30 ימים, החלטתי זו ניתנה במעמד הצדדים.
מחדלי חקירה:
בסיכומיה טענה ההגנה כי עיון בהודעת תשלום הקנס מלמדת כי השוטר אשר ערך את הדו"ח לא רשם את צבע המכשיר ואת מספר הטלפון הסלולארי וזאת בניגוד לנוהל האכיפה ובניגוד להוראת בית המשפט העליון במסגרת רע"פ 6487/12 צבי דביר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 15.07.2013), לפיכך, קיימים מחדלי חקירה ועל כן ומשום שנפלו פגמים באופן רישום הדו"ח יש לקבוע כי אין המדובר בשימוש בטלפון נייד - דין הטענה להידחות.
שכן, מה לנו במחדל עורך הדו"ח, אשר לא ציין את מספר הטלפון והדגם של המכשיר אשר באמצעותו בוצעה העבירה הנאכפת, כשלפנינו הודאת הנאשם עצמו והצגת המכשיר לפני בית המשפט, אותו המכשיר אשר נטען כלפיו ע"י ההגנה כי זהו המכשיר אשר היה בחזקת הנאשם במועד אכיפת העבירה ועל כן, אני קובעת כי אף לו התקיים מחדל, הרי שלנוכח הודאת הנאשם הרי שמשקלו של מחדל זה, מועט ביותר.
לאור כל הנימוקים שמניתי לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, ואני מרשיעה את הנאשם בעבירה של נהיגה תוך שהחזיק או השתמש בטלפון הנייד, שלא באמצעות הדיבורית.
