חובת הזהירות של מרכול סופר בגין בטיחות לקוחות

הנתבעות מפנות בכתב ההגנה גם לכך, שהמרכול בכלל והמעברים שבו ושטח הקופות בפרט, "מתוכננים ובנויים באופן תיקני ובטוח, ולא היה בהם פגם בטיחותי", וכי הנתבעת 1 "נקטה בכל אמצעי הבטיחות והזהירות הדרושים בנסיבות הענין ולא היה בידיה אמצעי נוסף שיכלה לנקוט בו, או שהיה עליה לנקוט בו, כדי למנוע את האירועים נשוא התביעה". בהתאם, מכחישות הנתבעות כי בנסיבות אלה ארגז יכול להוות "מפגע", וטוענות כי, בנסיבות, לא היתה מצד הנתבעת 1 כל התרשלות, כאשר התובעת לבדה יכולה היתה למנוע את התאונה [סעיפים 14.5 עד 14.8 לכתב ההגנה].

המנהל הנוכחי של המרכול נישאל בחקירתו, האם הוא אישית בפועל עובר ובודק שהארגזים המונחים מתחת לקופו הונחו שם בצורה מסודרת וישרה, והוא משיב: "במסגרת העבודה שלי, לא באופן סדיר"; וכשהוא נישאל לגבי מי אחראי לוודא שהארגזים מסודרים: "יש אזשהו עובד אצלכם שהתפקיד שלו לוודא שהארגזים מתחת לקופות מסודרים?", הוא משיב: "כל הקופות שעושות משלוחים מונחות בדבר הזה והן נימצאות כל הזמן בקופות ורואות את זה"; אבל מתברר כי עצם ההורדה של הארגזים המלאים למשלוח מהדלפק למטה, היא לא עבודתן (להבדיל - מפיקוח שהארגזים אינם בולטים): "זה לא התפקיד שלהן, הם צריכות לוודא שהמעבר פתוח והארגזים לא בולטים, הן לא אמורות להוריד את הארגזים כי זה כבד"; הוא גם מאשר בחקירתו, שיש לעתים שלקוח, לאחר שארז בעצמו, מעדיף להוריד בעצמו את הארגז למטה [ש'1-25 בעמ' 13 לפרו' מיום 14.10.18].

גם אם אופן סידור ארגזי המשלוחים בסניף היה בגדר סיכון צפוי ומוכר ללקוחותיו, חלה על הנתבעת 1 חובת זהירות מוגברת לנקוט בפעולות ובאמצעים המתאימים למנוע זאת [עמ' 4 ב-ת"א (כ"ס) 4161/05 מליוצ'קוב נ' תוצרת חקלאית מובחרת בע"מ, (פורסם 1.5.2008)].

במקרה בו נתקלה קונה בארגז ירקות באגף הירקות ונפלה ונפגעה, מצא בית המשפט בשלום בחיפה לייחס לה אשם תורם בשיעור של 10%, והבהיר [ת"א (חי') 23270-06-14 א' נ' שופרסל בע"מ (פורסם; 25.6.17) (להלן ענין "א' נ. שופרסל"]: "ביהמ"ש יושב בתוך עמו, ואין זה סוד כי לא אחת ולא שניים בסניפי רשתות מרכולים יימצאו על הריצפה ארגזים, או סלי פלסטיק קשיח יעודיים העומדים לשירות לקוחות הסופר כמעין סל קניות קטן, חלף עגלה. עניין זה נמצא בידיעתו של ציבור הלקוחות, והתובעת אף הודתה כי הכירה את הסניף בו מדובר והייתה בו מספר פעמים לפני התאונה". בענין א' נ. שופרסל מבקר בית המשפט את היתנהלות שופרסל בשמירת נתיבי ההליכה בסופר פנויים מסיכונים, אך מוצא להבהיר: "עם זאת, לקוח ההולך בסופר אמור לצפות ממילא לכך שלעיתים יתגלגל פרי או אובייקט מן המדפים, לעיתים ישמוט לקוח אחר פרי או ירק מידו, לעיתים יישבר בקבוק עם נוזל וכו'. עניין זה יכול להתרחש כחלק משגרת החיים השבועית בסופר – ולו בסופר המסודר ביותר. משכך, מחד, צריך הלקוח לשים לב ביתר למדרך רגלו וסביבתו – יותר מאשר לעת לכתו במדרכה רחבה עם שדה ראייה פתוח. אומנם הלקוח אינו אמור לצפות לסביבה רווית מכשולים, אך עליו להתאים מידת זהירותו לסיכונים הטבעיים הידועים לכל אדם סביר ונובעים מכך שמדובר על מרכול עם מעברים, כאשר לעיתים יכול להווצר מרגע לרגע מיכשול מחליק בדמות ירק רך שנפל או נוזל שנשפך. ממילא איפוא עליו לשים לב לסביבתו, וענין זה הינו בידיעתו של כל אדם סביר". כאמור, בעניינינו הוצג לתובעת סוג של תמרור אזהרה, שלא פירשה אותו כנוגע ישירות אליה באותו שלב בו פנתה לפסוע ולצאת מנתיב התשלום, אך אני מוצא כי בנסיבות כאלה בחירתה שלא להסתכל כלל לאן רגליה מוליכות אותה היא גילוי של רשלנות מצידה, שתוצאתה אשם תורם בגרימת הנזק שניגרם לה. התובעת מודעת לגילה, ומודעת לכך שנפלה בעבר, ושומעת על מיכשול אפשרי בתוואי שהיא עומדת להיכנס אליו, ועל כן - לנוכח ההתרעות שהושמעו גם באוזניה, היה עליה לנקוט בזהירות הנדרשת כבר בעת שפסעה בנתיב התשלום.

...

בנסיבות אלה, אינני מקבל – הדדית – את טענות הצדדים זה לזה בהקשר של הגמישות שהיה ראוי לגלות הצד שכנגד לצורך הגעה לסילוק התביעה בפשרה.

סוף דבר לאור כל האמור בפסק דין זה לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת חלקית, כך שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 216,000 ש"ח. בהתאם, הנתבעות ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 216,000 ש"ח. כמו כן, הנתבעות יישאו בהחזר תשלום האגרה ששולמה מטעם התובעת בנדון ובשכר טרחת ב"כ התובעת - בסך כולל של 52,000 ₪.

ההודעות לצדדים שלישיים בנדון - נדחות.

עדי התביעה התובעת הגישה תצהיר נסיבות (מיום 5.6.2013), ובסעיף 2 הצהירה על נסיבות התאונה: "ביום 1.5.08 הוטל עלי על ידי המעסיק שלי, רשת הסופרים הריבוע הכחול ו/או מגה, להוציא ולנייד בחנות בה עבדתי, הנמצאת ברח' המפעל 4 באור יהודה, משטח כבד של סחורה באמצעות ג'ק ידני-הדראולי. בעת ביצוע המשימה, לפתע, החלקת עקב עבודות שטיפה שבוצעו במקום, ללא כל שלוט מזהיר. מעוצמת ההחלקה נכנסתי מתחת למשטח הסחורה. בקושי הצלחתי לקום מהנפילה והרגשתי, בין היתר, שכל הגוף שלי רטוב." בהמשך הצהירה כי לאחר התאונה פנתה למוקד חרום של קופת חולים מכבי לקבלת טפול רפואי דחוף.

האחריות אחריות הנתבעות: יש להטיל על נתבעת 1 אחריות לתאונה מכח חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, וזאת בהיותה מעסיקה של התובעת.

מתי עברת הדרכה, שנה או כמה לפני? אנחנו עוברים כל הזמן ויש פעמיים בשנה בטיחות שמגיע ומסביר איך לעבוד עם זה. מה לימדו אותך להזהר מהג'ק? להזהר מאחורה שאתה הולך שלא יהיה אף אחד, להסתכל שלא יהיה מסביב רטיבות ודברים כאלה.

ערכנו על שם חברת הניקיון את הביטוחים המפורטים להלן, בקשר עם השירותים: ביטוח אחריות כלפי צד שלישי ביטוח אחריות כלפי צד שלישי המבטח את חבות חברת הניקיון על פי דין, בגין פגיעה גופנית ו/או נזק לרכוש העלול להגרם לגופו ו/או לרכושו של אדם או גוף כלשהוא, בכל הקשור לשירותים; מבלי לגרוע מכלליות האמור במפורש לרבות לריבוע; ללקוחות החברה ומבקריה וכן לבעלי הזכויות האחרים במרכולים.

...

אשר על כן, התביעה בראש זה – נדחית.

לענין זה, אני דוחה את טענת הנתבעות לפיה סכום הניכוי צריך לעמוד על 41,898 ₪, שכן בפועל אושר ושולם סך 26,524 ₪.

התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה כמפורט לעיל.

אחריות הנתבעות התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת 1 הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית המוטלות עליה והיה עליה לצפות כי המצאות שמנת שפוכה על ריצפת החנות הנה סיכון בלתי רגיל העשוי לגרום לפגיעה במבקרי החנות.

בתצהיר עדות ראשית הצהיר מר ארגס כי "תפקידה של חברת הניקיון – הצד השלישי מס' 2 הוא לדאוג לניקיון שוטף של רחבת הסופר. על פי היתחייבותה, על לפחות עובד אחד מטעמה, להיות נוכח בשטחי הסופר, לעבור בין האגפים השונים ולבדוק כי האיזור נקי." (סעיפים 4-5).

עוד הוסיפו הנתבעות וטענו שעם כל המאמצים מצדן לשמור על סביבה נקייה ויבשה על הריצפה שליד מקרר מוצרי החלב, ללקוח יש מודעות לכך שמוצרים יכולים להישפך ולהפוך למכשול, ויש לנהוג במקום כזה בזהירות המינימאלית הכוללת היסתכלות לכיוון ההליכה.

לקוח העושה את דרכו במרכול רשאי לצפות לכך שהריצפה תהיה נקייה מכל מיכשול, מטעמי בטיחות ומטעמי הגיינה וסניטציה.

...

יחד עם זאת, נראה לי סביר לפסוק פיצוי נוסף בסכום של 2,000 ₪, בהנחה שהתובעת נזקקה לתקופת הסתגלות למצבה ולחיפוש עבודה חליפית.

סיכום בהתאם לאמור תשלמנה הנתבעות לתובע סכום כמפורט להלן- נזק לא ממוני- 35,000 ₪; הפסד הכנסות בעבר- 11,450 ₪; גריעה מכושר השתכרות- 12,500 ₪; עזרת הזולת – 5,000 ₪; הוצאות- 2,000 ₪; סה"כ- 65,950 ₪.

הנתבעות תשלמנה לתובעת את הוצאותיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור של 23.6%.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 25483-01-20 19 בדצמבר 2022 לפני כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור התובעת פלונית ע"י ב"כ עו"ד א. שטיינר ועו"ד ד. יקירי הנתבעות 1-2 (שולחות ההודעה לצ"ג) (הנתבעות 3-4 צ"ג 1-2) 1. קניון שבעת הכוכבים בע"מ 2. כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד ח. ברכה ועו"ד ז. טרופר-סופר 3. טי. אנד. אם. אור אורלי שחקים בע"מ 4. הראל חברה לביטוח בע"מ ע"כ ב"כ עו"ד ר. ברג פסק דין

לטענת הנתבעות 1-2, חברת הניקיון חבה מכוח כל דין ומכוח התחייבות חוזית מפורשת או מכללא לדאוג לבטיחות העוברים ושבים במקום בו היא עוסקת בניקיון ובסמוך לו ולהמנע מהותרת סכנת החלקה.

עוד הוסיפו הנתבעות 3 ו- 4, כי הנוזל על הריצפה בגינו נפלה התובעת לא נגרם כתוצאה מפעולת ניקיון יזומה של חברת הניקיון, חברת הניקיון לא קיבלה כל הודעה או דיווח אודות קיומו של נוזל מחליק או מפגע ניקיון על הריצפה, הקניון מפעיל צוות סיירים וברשותו מצלמות אבטחה ברם לא דווח על קיומו של מפגע, וחברת הניקיון אינה נידרשת לעקוב אחר כל לקוח של המרכול ולוודא שאינו שופך דבר מה על הריצפה.

למעשה הקניון לא הציג כל ראיה או אסמכתה לכך שפעל ככל קניון המחזיק במקרקעין לשמירה נאותה על ניקיון הריצפה שבשטחיו, לא הראה כל נוהל לעניין תדירות הניקיון במסדרון, לא הציג כל נוהל לפיקוח על חברת הניקיון המועסקת, לא הראה כל פעילות למתן הנחיות ודגשים מיוחדים באזורים הסמוכים לחנויות לממכר מזון כבעניינינו, לטפול באירועים חריגים ולביקור בשטח לאחר מילוי דו"ח תאונה - ולמעשה בכך הפר את חובת הזהירות האמורה (השוו לעניין שופרסל לעיל).

...

סיכום כפי שפורט לעיל בהרחבה, אני סבורה כי עלה בידי התובעת להוכיח אחריותו של הקניון (הנתבעת 1) לנזקיה, ולפיכך הנתבעות 1-2 תשלמנה לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סכום של 35,910 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 8,500 ₪ ובתוספת אגרת המשפט.

התביעה כנגד הנתבעות 3-4 נדחית בזאת.

ההודעה לצ"ג נדחית אף היא.

אין חולק כי בין הצדדים קיימת חובת זהירות מושגית, ומשמעותה במקרה דנן הוא שבעל חנות או סופרמרקט אחראי לבטיחותם של לקוחותיו.

הנתבעת הנה המחזיקה ובעלת השליטה באותם מקרקעין המהווים את המרכול בו ביקשה המנוחה לרכוש את מצרכיה וכן הנם בעלים של הדלת שנטען כי פגעה בתובעת.

אין ספק כי במקרה דנן קיימת חובת זהירות מושגית על הסופר כלפי המבקרים בו. חובת הזהירות הקונקרטית משיבה לשאלה, האם בנסיבות המקרה הקונקרטי וביחס לניזוק מסוים קיימת חובת זהירות ובמילים אחרות-האם מפעיל הסופר חב חובת זהירות כלפי התובעת בגין הנזק שהתרחש.

...

לסיכום: הנתבעים לא הביאו את תוצאות הבדיקה לפיה הדלת תקינה ולכן לא אוכל לקבל טענה זו. נשמעו עדויות סותרות לגבי בדיקת הדלת.

" הוא מסביר את המלצתו כך: "ד"ר ליבני עצמו מציין שהתלונות של כאבי גב היו בגב התחתון והמרכזי. לעומת זאת חוליה D8 נמצאת בעמוד שדרה טורקאלי (חזי), כך שאין התאמה בין התלונות לבין מיקום הממצא. לאור כל האמור לעיל, אין כל בסיס להניח שהשבר בחוליה D8 נגרם בארוע הנידון. מדובר בשבר אוסטאפרוטי שלא ידוע מתי הוא נגרם". אני מקבל את המלצתו של ד"ר ליבני אשר בדק את התובעת וקבע לה 19% נכות.

. וסביר להניח כי מותה בשלב כלשהו, בעתיד הלא רחוק, היה צפוי" סיום וסיכום: לאור כל האמור אני קובע כי התובעת הוכיחה את תביעתה וכי על הנתבעת לפצות את עזבותה בגין ראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל 30,000 ₪ ב. הוצאות רפואיות ונסיעות 2,000 ₪ ג. עזרה וסיעוד 5,000 ₪ סה"כ 37,000 ש"ח כאשר לסכום זה יש לצרף הוצאות בגין אגרה, חו"ד ותשלום לעדים וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 17% + מע"מ. ההודעה לצד ג' נדחית והנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח + מע"מ. המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.