חובת הזהירות של הבנק כלפי אלו שלא בקרב לקוחותיו

הנהנים אינם לקוחות הבנק, ובנסיבות אלה, חובת זהירות של הבנק כלפיהם, היא מצומצמת יותר מאשר חובת הזהירות כלפי לקוח.

כב' השופט זילברטל הרחיב בנושא אחריותם של בנקים, בקובעו כך: "מעמדם של בנקים, כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה, אינו כשל גופים מסחריים רגילים, נוכח היותם בעלי מעמד מיוחד ומרכזי בחיי המסחר והכלכלה. בשל מעמדם זה ובשל הידע והכישורים המקצועיים והטכניים המצויים בידיהם, כמו גם נוכח הגישה הרווחת בקרב הציבור לפיה הבנקים הם גוף 'מעין צבורי', נקבע בפסיקה כי על הבנקים מוטלות 'חובות מיוחדות'... ...מאפיינים אלו, לצד אמצעי הפיקוח והמנגנונים השונים העומדים לרשות הבנקים, מביאים לכך שהבנקים הם מונעי נזק יעילים... ...הינה כי כן, האפשרות לפיה קיימים מצבים שבגדרם בנק יישא בחובת זהירות כלפי צדדים שלישיים, שאינם לקוחותיו, עוגנה והוכרה בפסיקה. בצדק בחן בית המשפט המחוזי את שאלת התרשלותו של בנק הפועלים בעניינינו בהתאם להלכה שנקבעה בעיניין איילון..." (פסקה 16 לפסה"ד).

...

בנסיבות אלה, נראה לי נכון לקבוע אשם תורם של התובעת בשיעור של 60% כפי שנקבע בעניין טסט.

סיכומו של דבר התובעת הצהירה בדיון כי מדובר על סכום של 394,000 ₪.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הבנק לשלם לתובעת סכום של 161,000 ₪ בצירוף שכ"ט והוצאות משפט בסכום כולל ומינורי יחסית, לנוכח העובדה שלא נוהלו הוכחות ושנקבע אשם תורם משמעותי, בסך כולל של 11,700 ₪ בלבד.

כאמור לעיל, קיומה של חובת זהירות של עורך דין כלפי לקוחו היא מן המפורסמות ונתפשת כמובנת מאליה.

מנגד, הטענה לפיה הנתבעת היא שהחליטה על דעת עצמה להמתין להחלטת הנציבות ולא להגיש את הבר"ע, הנה טענה שאף אם היה ניתן לקבלה כממצא עובדתי, ואין אלו פני הדברים, אינה מגעת כדי רשלנות, ודאי שעה שסכויי הבר"ע היו נמוכים עד מאוד, כפי שהבהירה הנתבעת ואף מצאה לפרט זאת במסגרת הסכם שכר הטירחה.

חזקה היא, בהתאם להלכה הפסוקה, כי החותם על מיסמך מבין את תוכנו (ראו לעניין זה ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, נד(2) 559 (2000).

הטענות לגופה של בקשת רשות העירעור התובעת טוענת כי רשלנותה של הנתבעת באה לידי ביטוי בפנייה לצדדים האחרים להליך בבקשה לקבלת עמדתם לבקשת הארכה להגשת הבר"ע, וכן בכך שכלל לא היה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה בהתאם לצוו נאמן, וכי היא אף לא יידעה אותה על כך. ביחס לפנייתה של הנתבעת לצדדים האחרים להליך, אקדים ואומר, כי לא מצאתי כל פסול או פגם בהתנהלות זו. הפנייה לצדדים האחרים, התרחשה יומיים לאחר חתימת התובעת על ייפוי הכוח, בתאריך 18.11.10, כאשר הנתבעת פונה בשמה של התובעת ואף מחוייבת לעשות כן בהתאם לסעיף 4 להנחיית נשיאת בית המשפט העליון מיום 1.11.2010 בנושא "נוהגים במזכירות בית המשפט העליון", ולנוהג המקובל בעיניין בקרב עורכי דין.

...

מקובלת עליי עדותה של הנתבעת שכנגד בעניין זה, לפיה המדובר בדרישה מאוחרת שלא הועלתה קודם לתביעתה זו, ומבחינה זו נראה כי המדובר בויתור שבהתנהגות מצידה של התובעת שכנגד, שאף מתקשר עם הסכומים שהיה על התובעת שכנגד להחזיר לנתבעת שכנגד במסגרת הסכם שכר הטרחה, ובמקומו ניתנו ייעוצים משפטיים שוטפים למיניהם.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה העיקרית להשבת שכר טרחה ולדרישה לפיצוי עונשי, משלא נמצא כי הייתה רשלנות של הנתבעת בניהול ההליכים, ומשנדחו יתר טענות התובעת בדבר הפרת הסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

כן, נדחית תביעת התובעת שכנגד לקבלת שכר טרחה בעניין תיק אלמגור.

וכך נאמר בעיניין צבאח, בעמודים 597-598: "מן האמור לעיל עולה, כי הבנק חב בחובת גילוי של פרטים מהותיים ללקוחותיו מכוחן של אותן חובות אמון המוטלות עליו, אף מעבר לחובות המוטלות על צדדים לחוזה רגיל, ואולם כשם שהיקפן ורמתן של חובות האמון משתנים ממקרה למקרה ומשירות לשירות, כך גם תחולתה והיקפה של חובת הגילוי משתנים אף הם... בעניינינו עולה השאלה, אם חובת הגילוי המוטלת על הבנק משתרעת מעבר לפרטים הטכניים בדבר אחוזי הריבית, תנאי פריסת ההלוואה וכולי – גם על פרטים נוספים הקשורים להלוואה בדרך עקיפה, כגון היכן ישקיע הלווה את כספו, מה יהיה אופי ההשקעה, האם השקעה זו כדאית מבחינה כלכלית וכולי. כעניין שבשגרה, חובת הגילוי החלה על הבנק אינה משתרעת על פרטים אלו. כאשר אדם לווה כספים מבנק לצורך פעילות כלכלית מסוימת, הבנק אינו חייב לבדוק את שיקוליו הכלכלים של הלווה... במקרים אלה הבנק מהוה גורם מממן של עיסקה שפעמים רבות אינו יודע את פרטיה ואף אינו מודע לתוכנה, וגם אם במקרה כלשהוא יודע הבנק את תוכן העיסקה, אין הוא יכול לשמש כיועץ כלכלי של כל לקוחותיו, לבדוק את מעשיהם ולכוון את דרכם... אולם קיימים מקרים אחרים, שבהם מעורבותו של הבנק בעיסקת ההלוואה היא הרבה מעבר למעורבותו בעיסקת הלוואה רגילה, ותפקידו אינו רק של גוף מממן. במקרים אלה, כאשר הסתמכותו של הלקוח על הבנק היא מוגברת, רמת האמון שהבנק יחוב כלפי הלקוח תגבר אף היא, וכך גם הקפן ורמתן של חובות הגילוי שיחוב הבנק. כך יהיה, לדוגמה, כאשר הבנק מייעץ ללקוח שלו לפעול בדרך כלשהיא או משדל אותו לקחת הלוואה לצרכים מסוימים, והלקוח מסתמך על עצות אלו של הבנק. הדבר אף יהיה נכון שבעתיים כאשר לבנק יש אינטרס מהותי כי הלקוח יפעל בדרך זו. כך לדוגמה, כאשר הבנק משדל את הלקוח להשקיע בחברת בת השייכת לו... לגישתי, גם כאשר הבנק אינו מייעץ ללקוח בדבר ההלוואה, ואולם הבנק יודע את מטרת ההלוואה והוא בעל אינטרס ברור ומהותי במתן הלוואה זו, חלה עליו חובת גילוי בדבר קיומו של אותו אינטרס. חובת גילוי זו תבטיח, בין היתר, כי הבנק יפעל באופן הוגן... אין הכוונה לקיומו של עניין שביטויו אך בגביית עמלה, אלא בקיומו של עניין מהותי בבצוע העיסקה, משיקולים שאינם קשורים רק בעסקה עם הלקוח." (ההדגשות אינן במקור – ר.ב.) חובת תום הלב חובה נוספת המוטלת על הבנק היא חובת תום הלב, המעוגנת כאמור בחוק החוזים, חלק כללי, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") (סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים), וחלה נוכח יחסי התלות של הלקוח בבנק.

לעניין זה, יפים הדברים שנאמרו בפרשת פרוסט בעמוד 41: "בנק חייב חובת זהירות כלפי לקוחו, אך גם לקוח חב חובת זהירות כלפי הבנק, וחובתו זו מוכרת מזה זמן. החובות הן איפוא הדדיות, ומקורן, בראש ובראשונה, בחוזה שבין השניים (ראה, למשל, פג'ט, בעמ' 161 ואילך, 221ואילך). ואולם גם בלא קשר לחובתו זו של לקוח כלפי בנק, אם באחת הכרנו בחובת זהירות של בנק כלפי לקוחו - חובת זהירות השתולה, אמנם, בחוזה שבין השניים אך שורשיה בדיני הנזיקין הכלליים - לכאורה חייבים אנו להוסיף ולומר כי באותו הקשר נכיר אף בדוקטרינת האשם התורם. דומה עליי, כי הכרה בחובת זהירות בלא לרככה

עיקר הפעילות היתה מסחר לטווח קצר בניירות ערך בארץ ובחו"ל. סוגיית ייפוי הכוח לא שוררת תמימות דעים בקרב הצדדים באשר לשאלה האם העניקה התובעת הרשאה לבנה אבי לפעול בחשבונותיה.

הבנק אינו רשאי להתערב בפעולות שמבצע בעל חשבון, או מיופה כוחו, בחשבונו והוא אף אינו רשאי שלא לבצע את הוראותיו (אא"כ הן חורגות מהוראות הדין, או מההסכם עם הבנק, או בנסיבות קיצוניות (כגון תרמית או ידיעה מראש על חריגה מההרשאה), וכאלו לא היתקיימו בעניינינו (בשונה מנסיבות בהן מדובר בחשבון של מנהל עיזבון או בעל תפקיד אחר אשר הבנק רשאי לידרוש את אישורו של בית המשפט לפעולות המבוצעות בגדריו).

...

שוכנעתי כי פעילותו של אבי בחשבונות התובעת היתה בהרשאה מלאה של התובעת ואלמלא ההפסדים שנצברו בחשבונות, לא היתה מוגשת תביעה זו. עיקר הפעילות שהיתה גם בבחינת פעילות שוטפת בחשבונות ולא חריגה, היתה פעילות בשוק ההון.

אלא, שלא זו בלבד שהתובעת לא עשתה כן (הבנק הוא שהודיע לה על טענותיו של אבי בנה לפיהן הוא איבד את כשירותו הנפשית), אלא שחרף בקשתו לא הוצגה לבנק תעודה רפואית המאשרת את טענתו של הבן, ואף הרשאתה לבנה לפעול בחשבונותיה בוטלה רק לאחר הפצרות הבנק כי תעשה כן. לאור המקובץ לעיל ברי כי לטענתה של התובעת בדבר חוסר השליטה בחשבונות אין יסוד לגופה ואין לה יסוד גם בהוראת הדין והפסיקה ודינה להידחות.

בהינתן תוצאה זו, נדחית גם הודעת צד ג' אשר נשלחה על ידי הבנק כנגד אבי.

ביום 10.3.21 פנה סגן מנהל סניף תל אביב של הנתבעת, מר שרון אמויאל לתובע והודיע לו בכתב כמצוטט:" בהמשך לשיחתינו מיום 10/3/21 כפי שנימסר לך חברת ברינקס קיבלה פניות רבות מלקוחותיה, אשר דורשים מעובדי החברה להגיע לאתריהן עם אחד מהמסמכים הבאים: תעודת מתחסן או תו ירוק או בדיקה שלילית לקורונה כל 72 שעות אחרונות (להלן: האישורים). במהלך שיחתינו, הסברתי לך את המשמעויות הרבות של דרישת הלקוחות מבחינת חברת ברינקס. הבהרתי לך, כי על מנת להמשיך בפעילות עסקית אנו מחוייבים להענות לבקשת הלקוחות. כידוע לך, בקרב לקוחות החברה ישנם מקומות רגישים כגון: א. בתי חולים ובתי גיל הזהב. ב. מקומות עם ריכוזי קהל ג. בנקים ד. מקומות צבוריים ה. שדה תעופה ו. בתי מלון ז. בתי מרקחת ח. רשתות מזון וקמעונאות שונות ט. בתי קולנוע ואולמות תרבות. בין לקוחותינו יש גם מאות מסעדות ואולמי אירועים שנפתחים וחוזרים לפעילות בימים אלו במתוה של התו הירוק. כלומר הכניסה למקומות ברשימה לעיל מחוייבת בתו ירוק או אישור חיסון או בדיקה שלילית לקורונה של 72 שעות וזהו תנאי הכרחי לכניסה אליהם. בשיחתינו אמרת, כי אינך מוכן להתחסן, כיבדתי את רצונך שלא להתחסן והצעתי לך אופציה להגיע לעבודה עם אישור תקף לבדיקה שלילית לקורונה מידי 72 שעות , אך סרבת בתוקף אפילו לדבר על אפשרות זו. אמרת שאתה בכלל לא מוכן לידון איתי בנושא של בדיקות רפואיות ושאתה לא מוכן שייכנסו איתך לשיחה בנושא רפואי ובדיקת קורונה בשל חיסיון רפואי כהגדרתך. עוד אמרת בשיחתינו כי אם יש לקוח שלא מוכן להכניס אותך לשטחו אתה תתבע את הלקוח הזה באופן אישי. אמרת שבתור מקום עבודה ברינקס לא יכולה להטיל עליך סנקציות ולדרוש ממך להביא אישור רפואי לבדיקה שלילית לקורונה. כמו כן, ביקשת לעבור מחלקה ואמרת שאנחנו פועלים בנגוד לכל החוקים. הוסבר לך שאין שום אפשרות כעת למעבר מחלקות ואין לחברה אפשרות או יכולת לספק לך משרה או תפקיד שלא מחייב חיסון או בדיקה . עוד הוסבר לך, כי המשמעות של סירובך להתחסן או להעביר בדיקה שלילת לקורונה היא, שלא תורשה להכנס לחלק גדול מהלקוחות ולא תוכל לבצע את תפקידך כעובד החברה אם לא תחזיק באישורים הנדרשים. בנוסף לכך הסברתי לך במהלך השיחה, כי בהתאם להנחיית חטיבת האבטחה במשטרת ישראל החל מסוף חודש מרץ 21, כל עובד אשר מבצע הכשרה במטווח יהיה מחוייב באחד מהאישורים הנ"ל אימון ירי תקופתי הנו חלק בתי נפרד מתפקידך ולכן לא ניתן יהיה לוותר על האישורים הנדרשים. לאחר שהסברתי לך את כל הדברים לעיל, עדיין סירבת בתוקף לשתף פעולה. לפיכך לאחר שכל ההסברים וניסיונות השיכנוע שלי לא עזרו אינך משאיר לנו ברירה אחרת והחל מתאריך 11.3.21 תצא לחופשה שנתית של שישה ימים עד ליום 17.3.21 ובסיומה נדון לגבי ההמשך. מקוה שתפנים את המצב, תגלה אחריות כלפי מקום עבודתך ותפעל בהתאם להנחיות" ר' נספח ב' לבקשה.

יפים לעניינו פסיקת בית המשפט בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, מ"ז (3) 345 שם נקבע: "הלכה קבועה ונטועה היא, שמעביד חב חובת זהירות לעובדיו- שמא ייפגעו במהלך עבודתם- וחובה כל כוללת זו נחלקת לחובות משנה, ובהן החובה להנהיג " שיטת עבודה אשר תשמור עליהם.

בשים לב לכך כי לעת הזו איננו סבורים כי הזכויות של המבקש גוברות על זכותה וחובתה של המשיבה לדאוג לרווחתם של עובדיה ושל לקוחותיה וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטעמנו , לעת הזו, לצידה של המשיבה אשר אמונה על שלומם של כל הבאים בשעריה או מקבלים ממנה שירות – עובדים ושאינם עובדים –סבורים אנו כי יש להורות על דחיית הבקשה.

...

עם זאת, שעה שהמשיבה הבהירה בתגובתה כי לעת זו לא הורתה על הפסקת העסקת המבקש ומנגד המשיבה הודיעה כי המבקש חזר לעבוד בשירותה עוד ביום 1.6.21 ושעה שהמשיבה איפשרה למבקש לממש את ימי החופשה שלו וכן איפשרה לו לצאת לחל"ת ולקבל דמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי האיזון הנדרש הינו כי עד למועד מתן החלטה זו המשיבה תישא בתשלום שכר המבקש וזאת באמצעות מימוש ימי החופשה של המבקש, לרבות מימוש ימי חופשה של המבקש לאחר חזרתו לעבודה, שעה שהמשיך לעבוד אצל המשיבה .

במקרה דנן, לא שוכנענו כי על המשיבה לשלם למשיב שכר מעבר למימוש ימי החופשה, שעה שהמבקש שב לעבודתו בהסכמת המשיבה, והמשיבה נתנה לו חלופות אותם יכול היה לממש ולקבל תמורה בתקופה זו וכן בשל העובדה כי ההחלטה שבנדון ניתנה שלא בסמוך לדיון, לרבות בשל בקשות נוספות שהגיש המבקש לרבות בקשות ארכה לסיכומים.

משדחינו את הבקשה ושעה שלא מדובר בפסיקה ראשונית בנדון שוכנענו כי יש לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה בסך של 8,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

אמנם, תקנות אלו טרם הותקנו, אך גם אם מדובר בנכסים שאינם מוגנים מעיקול על פי הדין, על הרשות מוטלת חובת זהירות טרם נקיטת הליך עיקול מיטלטלין בשל הפגיעה הקשה שעלולה להגרם לזכויות החייבים.

על הערייה היה לצפות שמדיניות הגבייה החדשה שבה נקטה לא הופנמה בקרב כלל הנישומים, ושחלקם לא מודעים לה. זאת במיוחד בקרב אלו המשתייכים לשכבות חלשות, שהנגישות שלהם למיצוי זכויותיהם פחותה.

עיקול נכסים אלו לא רק שלא תרם לצימצום החוב בשל שוים הנמוך, אלא הוביל לפגיעה בתובע ובשרות שנתן ללקוחותיו.

באותו מקרה קבע בית המשפט כי נפלו פגמים רבים בהתנהלות הערייה מול התובע וכי הטלת עיקולים על חשבונות הבנק של התובע, שהוא עורך דין במקצועו, פוגעת במוניטין שלו ובפרנסתו.

...

לאחר ששקלתי את הדברים מסקנתי היא שהתנהלות העיירה כמכלול בפרשה כולה הסבה לתובע נזק לא ממוני בגינו יש לפסוק פיצוי.

לסיכום נקודה זו - התובע הפעיל מספרה שכונתית קטנה.

סיכומם של דברים – הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪.