חובת הזהירות טרם פתיחת הליכים משפטיים

"...טובת העניין מצדדת בכך שתביעות לא יוגשו למחרת שליחת מכתב התראה. אדרבה, יש לקוות כי לעיתים שליחת מכתב התראה תאפשר לצדדים ליישב את המחלוקת ביניהם ללא צורך בפתיחת הליך משפטי. בשל כך, אף יש להזהר מפרשנות שתוביל ליצירת אפקט מצנן על פראקטיקה רווחת זו, שיתרונותיה בצדה"( רע"א 4512/20 חברת מנו ספנות בע"מ נ' בלס ואח' (14.10.20) (פסקה 14 לפסק דינה של כב' השופטת ד. ברק ארז)).

נקבע כי תכלית זאת היא גם בקשר למכתבי התראה שנשלחו בטרם ניפתח הליך משפטי (רע"א 43/11 עו"ד רועי הרם נ' יצחק זקס (28.08.11)).

ממילא מוטלת חובת זהירות על עורך דין, כאשר במכתב ההתראה נטענות טענות אישיות הנוגעות גם לצנעת הפרט.

...

די אפוא בעדות לוי - אשר העידה שהיא ועובדים אחרים נחשפו לפרסום, כדי להוביל למסקנה שהפרסום הראשון הגיע לידיעת אנשים אחרים, אשר אינם הנפגע וכי התקיימה דרישת הפרסום.

סוף דבר עורך דין השולח מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים זכאי לחיסיון מוחלט מפני תביעת לשון הרע, כל עוד עשה זאת בתנאים שנקבעו בפסיקה, וכאשר לא שלח המכתב לנמענים שאינם צד למשפט.

הטענות לפגיעה במוניטין וברווחים לא הוכחו והתביעה בעניינן נדחית.

קבלן המשנה היה קבלן האלומיניום בפרויקט עוד בטרם ניפתחו הליכי חידלות הפרעון בתיק דנן, והיה מודע למורכבות הפרויקט ולמועדי העבודה הקצובים.

לפיכך קבלן המשנה חב כלפי המבקשים בחובת זהירות מושגית.

אף על פי כן, מחיקת התגובה על הסף תהווה סנקציה מחמירה יתר על המידה בנסיבות הענין, כאשר בין כה וכה, ואף מבלי להזקק לגופם של הדברים שנטענו בתגובה, לא מצאתי כל בסיס עובדתי או משפטי שבגינו ניתן לחייב את קבלן המשנה בפיצויים המוסכמים לרוכשים, שנקבעו מכוחו של הסכם השלמת הבניה, שהוא איננו צד לו. במה דברים אמורים? כזכור, הסכם השלמת הבניה הנו חוזה שנכרת בין כונס הנכסים, כמזמין שירותי הקבלנות, לבין הקבלן הראשי בלבד, בעוד שקבלן המשנה איננו צד לאותו הסכם.

...

בלאו הכי, מסגרתה של הבקשה נתחמה בסופו של דבר אך ורק למתן סעד הצהרתי נגד הקבלנים.

ממילא, הסעד שהתבקש נגד הכונס לעיכוב הכספים כבר איננו רלוונטי, וכבר מטעם זה דין הבקשה נגד כונס הנכסים- להידחות.

סיכומו של דבר – הבקשה מתקבלת נגד הקבלן הראשי בלבד.

באשר לטענה כי הנתבעת יצרה מצג שוא כלפי התובעים, טוענת הנתבעת כי אין במסמכים שהציגו התובעים כדי ללמד כי הערייה התחייבה להמנע מפתיחה בהליכי הוצל"פ. עולה מעדותה של צידון כי הובהר לפורת ביום 26-08-18 כי רק לאחר שהתשלום הראשון יבוצע בפועל תסכים הנתבעת לבצע עיכוב הליכים, והתובעים עדיין יהיו חייבים בהוצאות המשפטיות בגין הליכים שניפתחו כדין טרם מועד זה (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון, שורות 13-11 ו־24-19).

חובת הזהירות מחייבת יידוע החייב טרם פתיחת תיקי הוצאה לפועל אם יש חשש כי כשל היידוע בכתב – יש למצער להודיע בעל־פה – וודאי לאדם הנוכח במקום.

הסדר בנוסח מטעה: לא די שהנתבעת כשלה בחובת היידוע, היא אף הטעיתה את התובעים במסמך בכתב: בית המשפט מצא כי ההסדר הכתוב נעשה על־ידי גב' חפצדי בכתב ידה על גבי אזהרה לפני פתיחת הליכי הוצאה לפועל.

...

הזיק הקטן שהצית את המחלוקת נוגע לזכאות הנתבעת לשיפוי שכר הטרחה לב"כ הנתבעת (בסך כולל של 978 ₪, בניכוי התשלומים שכבר נזקפו כנגד רכיב זה – 148.74 ₪) קיצור טענות הצדדים בטרם סקירת הראיות מצא בית המשפט להעיר כי ניהול הליך בראיות ובטענות בהיקף שכזה ותביעת סכומים שכאלה בגין חיוב בלתי מוצדק של שכר טרחת עו"ד בהוצל"פ בסך 976 ₪ אינו אלא "פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו". כאמור בתקנה 4 לתקסד"א 2018.

תוצאות והוצאות לאור האמור לעיל, התביעה הראשית – מתקבלת בחלקה, בעוד שהתביעה המשנית – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך של 10,000 ₪.

באיזון בין השיקולים קובע בית המשפט כי הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות מופחתות בסך 5850 ₪, וכן הוצאות משפט הכוללות החזר אגרה בשיעור של 25% מאגרת ההליך העיקרי והחזר הוצאות עדיהם ככל שנפסקו על־פי הוכחות תשלום בכתב.

בשעה 13:30 ניפתח לתובע חשבון קטין מעל גיל 16, הונפק לו כרטיס חיוב מסוג "דיירקט", המאפשר משיכת מזומנים מכספומט עד 400 ₪ ביום, בכפוף ליתרה פנויה וכן התאפשרה פעילות דיגיטלית ללא הגבלת סכום ולמעט פעולות בני"ע. חצי שעה קודם לפתיחת החשבון, כשהתובע ואולי גם אביו מצויים בסניף, בשעה 13:02 מקבל הבנק פקס בן ארבעה עמודים, כשפסק הדין ביניהם ושם נרשם במפורש: "בחשבון תרשם הערה ולפיה לא תותר משיכת כספים בטרם הגיע הקטין לגיל 18, אלא באישור האפוטרופוס הכללי ולטובת הקטין". תכנם של שלושת העמודים הנוספים מלבד פסק הדין לא הוצג (מספר העמודים נלמד מאישור קבלת הפקס).

נטען כלפי הבנק שפעל ברשלנות תוך הפרת חובת זהירות מוגברת כלפי התובע בהיותו קטין, כשהוא מפר נהלים ואינו מבצע הוראות פסק הדין, שאמור היה להיכלל כחלק מתנאי ניהול החשבון.

טענות הבנק הנתבע הבנק טען שפעל כבנקאי ראוי סביר והגון, ובכל מקרה טען שאין קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין המחדלים המיוחסים לו לבין הסכום הנתבע, באשר התובע הוא זה שפעל בנגוד לפסק הדין, לפיכך יש לייחס לו אשם מלא, וכי עצם הגשת התביעה מהוה שימוש לרעה בהליך המשפטי וחוסר תום לב. לחילופין, הגיש הבנק הודעת צד שלישי כנגד הוריו - האפוטרופוסים של התובע, בטענה כי התרשלו בתפקידם והתעשרו שלא כדין, ולכן מחויבים הם בהשבת כל סכום שהבנק יחויב בו. טענות ההורים – צדדים שלישיים הורי התובע מפנים אצבע מאשימה לבנק, מתכחשים לטענה שהפרו חובתם כאפוטרופסים, ואינם מתמודדים עם הטענה שעליהם להשיב לפחות את הכספים שקבלו לידיהם.

בפעם הראשונה כשפתח חשבון עו"ש רגיל לקטין, מבלי לוודא שלסכום שאמור להכנס במסגרת הסכם פשרה בהליך משפטי, אין הגבלות משיכה, בפעם השניה, כשהנפיק כרטיס חיוב, ללא קבלת הסכמת האפוטרופוס.

...

לסיכום על אף שקבעתי כי הבנק התרשל בטיפולו כלפי התובע כלקוח שהוא קטין, לא נגרם נזק לתובע, ואם נגרם נזק, הרי שרובו ככולו נגרם על ידי התובע או אביו האפוטרופוס, ולכן אני מורה על דחיית התביעה.

בעקבות דחיית התביעה, ההודעה לצד שלישי נדחית.

לו הייתה מתקבלת התביעה ולו באופן חלקי, היו הורי התובע מחויבים לשפות הבנק במלוא הסכום.

כך מתברר שלא זו בלבד שהתובעים הם הם שסרבו להסדיר את השכירות בהסכם כתוב, הרי שלפי גירסתם ביום 25.4.18 טרם הסתיים השפוץ ובנגוד לגירסתם בהליך שלפיה השפוץ כבר הסתיים עוד בתחילת אפריל 2018 (למשל סעיף 75 בתצהיר התובע).

בכל הנוגע למימוש חובת ההשבה, יש לבית המשפט שיקול דעת וכאשר נמצא כי להשקעות שבצע צד לחוזה השפעה על שווי הנכס, מקובל ליישם את חובת ההשבה בהשבת שווי (למשל: רע"א 4804/13 חב' יעש ב.ד בע"מ נ' יצחק מזרחי [פורסם בנבו] 8.8.13, פסקה 10).

יחד עם זאת, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יפסוק פיצוי מסוג זה, והכול בהתייחס לנסיבות המקרה נשוא הדיון ובחינתן לגופן.

בבחינתה של טענה לנזק לא ממוני בגין הפרת הסכם השכירות יש לפיכך לבחון את חומרת ההפרה, מידת השפעתה על הנתבעים, כמו גם את היתנהלות הצדדים עובר לפתיחת ההליך המשפטי ובמהלכו.

...

לאחר שהתקבלה גרסת הנתבעים באשר לתוכן הסכם השכירות שנכרת בעל-פה, אין מנוס מהמסקנה שהתובעים הפרו את הסכם השכירות בהפרה יסודית, כאשר נמנעו מתשלום דמי שכירות, נמנעו מתשלום מיסים וחזרו וטענו להסכמה להרחבת היקף השיפוץ בלי כל יסוד.

אשר על כן אני דוחה את תביעת התובעים (ת.א. 18927-12-18), מקבל בחלקה את תביעת הנתבעים (ת.א. 45702-04-19) ומחייב את התובעים (אלהם בן דוד ויצחק בן דוד) לשלם לנתבעים (מיכאל שרעבי ואביבה שרעבי) סך של 82,344 ₪.

כמו כן אני מחייב את התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים בגין בירור התביעה ובהתחשב בכך שהתבררו שתי תביעות ונוכח היקף הטענות, יישאו התובעים בהוצאות הנתבעים בסך של 30,000 ₪.