חובת הוכחת עילת תביעה בתאונת דרכים

לפניי תביעה כספית בסך 26,346 ₪ לתשלום נזקים שנגרמו , לכאורה , לרכבו של התובע עקב תאונת דרכים.

כידוע, כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

לצורך הוכחת בעלות על רכב אין חובה להמציא אישור על רישום הרכב על שם הטוען לזכות הבעלות ממשרד הרשוי.

משכך, הרי שאין להטיל אחריות בגין התאונה נשוא תיק זה על הנתבע 1, זאת לאחר שנקבע כי הנתבע 2 הוא זה שנהג ברכב בעת התאונה ולא הוכח כל קשר קינייני בין רכב צד ג' לבין הנתבע 1.

...

הצדדים לא חקרו את המצהירים על תצהיריהם, ומשלא נחקרו העדים ולא עלה בידי להתרשם באופן ישיר מן העדים, הרי שאין בידי לקבל טענות אלו.

משמצאתי כי התובע לא הוכיח כי הנתבע 1 הינו הבעלים על רכב צד ג', הרי שסבורני כי דין התביעה להידחות.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השיכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות.

התובעת צרפה לתביעתה טופס הודעה על תאונת הדרכים ולפיו האוטובוס עמד במוסך ורכב צד ג' אשר נסע אחורנית פגע בדופן האוטובוס.

...

הוא העיד לפניי באשר להתרחשות התאונה באופן הבא (עמ' 17, ש' 7-9): "אני עצרתי עצירה מוחלטת לצורך טיפול במשאית, ניקו לי את הרדיאטור, הוא היה מפורק בחוץ, למשאית שלי יש זרוע. אפשר לנסוע ברכב המוסך בנסיעה סיבובית, הזרוע של הרמסה בולט 5 מטר מהמשאית שלי. הגיע אוטובוס ופוגע בזרוע וגירד את כל החלונות, הפגיעה הייתה מלמעלה... הם טענו שהאוטובוס היה עומד ואני נסעתי עליו וזה לא נכון, זה היה בנסיעה." דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, כן נתתי ליבי לסיכומי ב"כ הצדדים, באתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 2, סך של 43,640 ₪, וכן סך של 6,000 ₪ בגין הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעת תיחלוף בסדר דין מהיר, לקבלת פיצוי כספי בסך של 56,316 ₪, בגין ניזקי רכוש שנגרמו, על פי הנטען, לרכב המבוטח אצל התובעת, בעטיה של תאונת דרכים מיום 10.5.18 (להלן: "התאונה").

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השיכנוע היא עמידה ברמת הוכחה של מאזן ההסתברויות.

בעניינינו, התובעת לא הצליחה להראות, במידת ההוכחה הנוהגת בהליך אזרחי, כי גרסת הנהג מטעמה בדבר אופן קרות התאונה, מסתברת ועדיפה מגירסת הנתבעת.

נראה דוקא כי אשמו של נהג רכב התובעת היא הסיבה המכרעת להתרחשות התאונה וגם אם היה אשם מצדה של הנתבעת הרי שלנוכח הוראת סעיף 64(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – אין באשם זה כדי להקים עילת תביעה כנגדה.

...

אחר כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בהיעדר הוכחה.

אני קובעת בזה כי לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הנדרש במשפט אזרחי להראות כי האחריות העיקרית לגרימת התאונה מוטלת על כתפי הנתבעת.

סיכום לפיכך, אני דוחה את התביעה.

שלא לדבר על חובתו להוכיח את עילות תביעתו.

) אולם "הסמכות שהוקנתה לבית המשפט במסגרת תקנה זו היא רחבה, אך לא רחבה מני- ים והיא עודנה בעלת גבולות, עליהם יש להקפיד. אחד ההדגשים שנתנה הפסיקה בעיניין זה, הוא כי יש לוודא שהצירוף נידרש בשל הפלוגתות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה. לעניין זה, יש לבחון בקפדנות את הפלוגתות והעילות שבחר התובע להעלות בכתב התביעה שהגיש – אלו הם הפלוגתות שיש להכריע בהן 'ביעילות ובשלמות, ואלו בלבד. כך למשל, בתביעה הנוגעת לתאונת דרכים שבה טוען הנתבע כי לא הוא, אלא אדם אחר גרם לתאונה, אינה מחייבת את נוכחותו של אותו אחר במשפט כבעל דין, שכן אחריותו של האחר, אינה עומדת במוקד הפלוגתא, אלא אחריותו של הנתבע בלבד" (מתוך רע"א 2228/15 גי.טי.אס פאוור סולושנס נגד נתיבים דרום ואח',9.7.15.

...

אין ספק כי לצורך הכרעה בתביעת התובעים בהליך זה, יהיה על בית המשפט לקבוע מידת אחריותם של הגורמים שנכרכו להליך, כפי שבחרו התובעים להציב בתביעתם ובמסגרת זו, תיתכן בהחלט האפשרות כי בית המשפט יגיע לכלל מסקנה, כי אין יסוד לביסוס אחריותם של נתבעים אלו או מי מהם.

אשר על כן, ומהטעמים אותם מניתי, הגעתי לכלל מסקנה, כי הפעלת סמכות שיפוטית בדרך של כפיית צירופם של נתבעים נוספים להליך, יש בה משום התערבות שאינה מידתית ואינה צודקת באוטונומיה האישית הנתונה לתובעים.

אשר על כן, בקשת הנתבעים לצירוף נתבעים נוספים - נדחית ברור מאליו, כי אין באמור לעיל כדי לגרוע מזכותם של הנתבעים לשגר הודעות לצדדים שלישיים, כפי שימצאו לנכון.

לפניי תביעה כספית בסך 14,629 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו בעטייה של תאונת דרכים.

כידוע, כלל בהליך אזרחי כי "המוציא מחברו עליו הראייה", היינו, התובע נושא בנטל השיכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השיכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות.

בנסיבות דנן, לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבע הוא זה שסטה לעבר רכבו ומשכך לא ניתן לקבוע אחריות לתאונה רק על פי גרסאות הצדדים, זאת על אף כי עדותו של התובע נתמכה בעדות אמו.

...

בכל הכבוד, אין בידי לקבל הסברים אלו.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪.