וכדבריו בפרוטוקול הדיון מיום 16.12.2021 (עמ' 1 לפ' ש' 12-16):
"לשאלת בית הדין על מה העירעור אני משיב שלשכת התעסוקה רשמה שחלה חובה להרשם בלישכת התעסוקה גם אם מדובר בפיטורים או חל"ת שני/שלישי. אני כבר הייתי מפוטר, הייתי רשום. אני סיימתי לקבל דמי אבטלה בחודש פברואר 2020. נציגה של המל"ל אמרה לי שהתביעה שלי היא רציפה ואינני צריך לפתוח תביעה חדשה למרות שהגשתי תביעה."
לפיכך, טוען המערער כי על המשיב לרשום אותו רטרואקטיבית כדורש עבודה החל מיום 3.2.2020 ועד ליום 6.4.2021, על אף העידר רשומו והתייצבותו בלישכת התעסוקה.
...
על כך, הוסיפה ונימקה ועדת הערר כי:
"דורש העבודה הודה שהוא לא נרשם ללשכת התעסוקה, וגם אם זה היה בטעות ובתום לב, אין בידינו להיעתר לבקשתו ולרשום לו התייצבות רטרואקטיבית. גם תשובתו של נציג הלשכה שהוא לא יודע אם מגיע לדורש העבודה גמול, אינה מסירה את האחריות מדורש העבודה לנהוג על פי ההוראות הנ"ל."
ולכן באה וקבעה כי:
"עניין חוסר הידיעה של דורש העבודה בדבר חובתו להירשם בלשכת התעסוקה נדחה על ידינו בשל כך שאתרי הביטוח הלאומי ולשכת התעסוקה מבהירים היטב את החובה להירשם בלשכת התעסוקה ולא רק בביטוח הלאומי." (ראו החלטת הוועדה, סעיף 3 לתגובת המשיב לערעור).
לאור האמור לעיל, בהינתן כי החלטת ועדת הערר היתה עניינית ולא נפל בה כל פגם, ובנסיבות בהן הוראות תקנה 179 ב.(א) לתקנות לשעת חירום, לא חלות על המערער, אין לי אלא לקבוע כי הדין עם המשיב ועל כן דין הערעור להידחות.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.