בהנחיה שיצאה ביום 6.7.2014 על ידי מר ציון אילוז, מנהל המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, שנושאה "מתן היזדמנות לחשוד למסור גרסה", הונחו הנוגעים בדבר כדלקמן-
"3. אני מבקש ומזכיר את הנחייתנו רבת השנים לפיה עובר להגשת כתב אישום יש לבצע חקירה בכל מקרה של חשד לבצוע עבירה לפי חוק התיכנון והבנייה, במסגרתה יוזמן החשוד לחקירה ומסירת גרסה. בכלל זה, במקרים של חשד לבצוע עבירה של אי קיום צו (בין שפוטי ובין מינהלי), אני מבקש להזכיר, כי טרם העברת התיק לתביעה, על הפיקוח לוודא כי החשוד הוזמן לחקירה, וכי מצויים בתיק אישורים על משלוח ההזמנה בדואר רשום ואישור על מסירתו או אישור על כך שלא נידרש. 4. גם על התובע לבדוק ולוודא, כי הזמנה כזו אכן נשלחה. ככל שלא נשלחה הזמנה ואין לכך טעם מספק, יש להחזיר את התיק לפיקוח להשלמת חקירה: הזמנת חשוד לחקירה ולמסירת גירסה, ולביצוע פעולות חקירה נוספות בעקבות הדברים שעלו- אם עלו- בחקירה. 5. הנכם מתבקשים להנחות את הפיקוח בהתאם, ולהקפיד על הגשת כתבי אישום רק לאחר מילוי כל החובות האמורות, מחמת רגישותו של הנושא, והיות ומדובר בעיניין מערכתי כללי, הנכם מתבקשים להתייעץ עם הפרקליט האחראי בכל מקרה של ספק בעיניין הזמנת חשוד בשלב החקירה, ובכל מקרה של טענות לקיומו של עוות דין להגנה מן הצדק בגין אי הזמנה לחקירה".
בהנחיה שיצאה על דעתו של היועץ המשפטי לממשלה לעניינים פליליים שכותרתה "מתן זכות טיעון לחשוד לפני הגשת כתב אישום", מיום 26.12.2016, הונחו, בין היתר, יחידות התביעה העירוניות "... לפעול בהתאם למתווה שיפורט להלן, ולפיו יחידת התביעה או יחידת הפיקוח תשלח לחשוד הודעה על הכוונה להגיש נגדו כתב אישום ותנתן לו היזדמנות להעלות בפני הרשות טענות בכתב. בכך יממש החשוד את זכות הטיעון שלו, הנובעת גם מחובת הרשות הפועלת כגף מינהלי, אף אם לא בדרך של חקירה פרונטלית. ... 1. בתיקים המוגשים כיום בתביעה העירונית ... כתבי אישום ללא חקירה, בשל היעדרה של סמכות חקירה, לרבות בעבירות של רשוי עסקים, הרשות תשלח לחשוד- באמצעות יחידת התביעה או יחידת הפיקוח הודעה בכתב ובה תציין את הכוונה להגיש כתב אישום בציון עקרי העובדות המהוות עבירה וסעיף העבירה בה הוא חשוד. בנוסף, במכתב יצוין שהחשוד רשאי- אך אינו חייב- לשלוח בכתב את טענותיו בעיניין לא יאוחר משלושים ימים מיום קבלת ההודעה. אם לא ענה החשוד תוך שלושים ימים, ניתן יהיה להגיש נגדו כתב אישום. אין מניעה שאת המכתב ימסור הפקח לידיו של החשוד ואין מניעה שגירסת החשוד תמסר לרשות בעל פה, אך לא בפני הפקח במעמד מסירת הדו"ח. על מסירת ההודעה יחול סעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982. ההנחה שדברי החשוד בכתב שיגיעו לרשות לא יוכלו לשמש כראיה נגדו בבית המשפט, בהיעדר סמכות חקירה ובהיעדר אזהרה ואי עמידת החשוד על זכותו להיוועץ בעורך דין".
ראוי לציין כי ההנחיה הנ"ל הנה מדצמבר 2016 בעוד שכתב האישום הוגש ביום 1.3.2016, אך יש בהנחיה זו כדי לשקף את גישתן רבת השנים של רשויות התביעה לגבי החשיבות הטמונה במתן התראה לחשוד על הכוונה להגיש כנגדו כתב אישום, ומתן היזדמנות לפרוס את גירסתו לגבי החשדות התלויים כנגדו טרם הגשתו.
...
עם זאת, ב"כ המאשימה טען הנאשם 7 חתם על בקשה מטעם הנאשמת 5 לקבלת רישיון עסק, ותואר כמנהל המפעל על ידי באת כוח הנאשמת 2, ולאור חומר החקירה המצוי בעניינו, כך לפי הטענה, וככל שהדברים נראים בשלב זה, סבורני שאין הצדקה לביטול כתב האישום מהטעם שלא זומן לחקירה.
מעבר לכך, וגם אם אצא מההנחה שהמדובר באישום כפול, סבורני שיש מקום לשוב ולהידרש לעניין זה, במידת הצורך, בתום שמיעת ההוכחות.
לעניין זה נקבע בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), באשר לבירורן של טענת מקדמיות, בין היתר, כי "... בית המשפט יחליט בטענה לאלתר, זולת אם ראה להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט ... ". בעניין שנדון בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ (31.3.2005; פסקה 21, עמוד 809), נקבע, בין היתר, כי "... אם מצא בית-המשפט כי בירורה של הטענה מצריך שמיעת ראיות, עשוי הוא להשהות את הכרעתו בטענה עד לסיומו של המשפט".
הנאשמים 3-4, 8 ו-9 העלו טענה נוספת שלפיה עו"ד נטע ורשבסקי שהייתה באת כוחה של הנאשמת 2 וכן עו"ד דנה כץ מטעם התביעה העירונית צוינו בכתב האישום כעדות מטעם המאשימה.
הנאשם 7 טען כי באישור לרישיון עסק שהוציאה המאשימה צוין לגבי העדר חריגות בנכס, אלא שסבורני שיש להידרש לבירור טענה זו לגופה, במסגרת שמיעת הראיות.
