חובת ההנמקה בפסק דין בבית משפט לעבודה

כידוע, הלכה היא עמנו כי בית משפט זה ייעתר לבקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בעתירת אסיר במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"ב 929/23 יחזקאל נ' הממונה על עבודות שירות, פסקה 8 (02.02.2023)).

בית משפט עמד לא פעם על חשיבות חובת ההנמקה (ראו מבין רבים: רע"ב 8019/98 מדינת ישראל נ' ארזי, פסקה 8 (23.06.1998)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

ממילא, יצוין, כי טענת המבקש לפיה סווג על-ידי שב"ס בעבר כ'עצור פלילי' נטענה בעלמא, ללא כל ביסוס, כך שדינה להידחות אף מסיבה זו. לפני סיום אעיר, כי מבין אני היטב את הטרוניה של המבקש נגד פסק הדין הקצר של בית המשפט המחוזי.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 66871-06-22 12 מרץ 2023 לפני: כב' השופטת רחל גרוס המערער: אלכנסדר גורבייב ע"י ב"כ: עו"ד דן ארד המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דויד פסק דין

לעניין זה, מפנה המשיב להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2022 במסגרתה הורה בית המשפט על עיכוב כניסתה לתוקף של התליית הרשיון עד למועד מתן פסק הדין; וכן להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.6.2022 במסגרתה ניתן עיכוב ביצוע עד ליום 18.6.2022.

אחת מהחובות המוטלות על הועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (ראו דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).

...

לעניין זה, מקובלת עליי טענת המערער שלפיה במקרים בהם פוסק מפסיק לשמש כפוסק בוועדות רפואיות או שנמנע ממנו מלשמש כפוסק מטעמים בריאותיים, המשיב מחליף את ההרכב מבלי להגיש בקשות לביטול פסק הדין המחזיר.

עם זאת, למעלה מהצורך אוסיף, כי גם לגופו של עניין אני סבורה כי חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, כפי שיפורט להלן.

קביעתה זו של הוועדה, למרות הוראותיו הברורות של פסק הדין המחזיר ולמרות שאין חולק כי המערער סובל מהליקוי האמור, מעוררת חשש כי היא נעולה בעמדתה שלא להעניק למערער נכות בגין ליקוי זה. סיכומו של דבר על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר על מנת שתדון בערר המערער מראשיתו.

בעקבות עבודתו כמכונאי בחברת החשמל, לאחר הליך הכרה שהתנהל בבית הדין בתיק ב"ל 21494-08-19 ניתן ביום 5.12.2021 פסק דין, המכיר בפגימות מסוג אצבע הדק (אצבע 2 יד שמאל), מרפק טניס דו"צ, שינויים שחיקתיים אגודל יד שמאל ותסמונת תעלה קארפלית דו"צ, בהתאם לקביעות מומחה ביה"ד, ד"ר דוד אנג'ל. וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור של 0%.

אשר לחובת ההנמקה של הועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שפוטי מוטלת על הועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להיתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60).

בהתאם לפסיקה בהילכת יעקב חזק, אשר אימצה את פסק דינו של בית המשפט העליון בעיניין הנדרוגר (רע"א 3986/13 הנדרוגר נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים (30.10.2013)), אימץ בית הדין הארצי את העקרון לפיו מקום בו התכוון מתקין התקנות שהמבחן להקניית הנכות אינו קיומה של מיגבלה בתנועה, הדברים נכתבו מפורשות בלשון הסעיף, כפי שהובא בסעיף קטן 3 לסעיף 48(2)(ז): "מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות". באופן דומה, נקבע בעיניין מרדכי רחמים שגם פציעה בגידי הכתף, לרבות קרע בעובי מלא של גיד הסופרספינטוס, לא די בה כדי להקנות נכות בהעדר מיגבלה תפקודית.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים כפי שהועלו במסגרת הדיון מיום 31.5.2023, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות בכל הקשור לפגיעה בכתף.

לאור זאת, נדחית הטענה שהיה על הוועדה לקבוע נכות בשל הקרע שהודגם במסגרת בדיקת האולטרסאונד, בהעדר מגבלה תפקודית.

סוף דבר: טענות המערער לעניין הכתף – נדחות בהתאם לנימוקים שהובאו לעיל.

כפי שנפסק בעבר בבית משפט זה, כאשר עסקינן בקטין משתנה מערך האיזונים בגזירת העונש, ובפרט באשר להמנעות מהרשעה: "בעוד שהמנעות מהרשעתו של בגיר תיעשה במקרים חריגים ויוצאי דופן בלבד, הנכונות לסטות מחובת מיצוי הדין בעיניינם של קטינים היא גדולה יותר. בבואו להכריע בשאלה של המנעות מהרשעה של קטין על בית המשפט לנוער לתת איפוא משקל יתר לנסיבותיו האישיות של הקטין, ובכלל זה לגילו, לנזק הצפוי לו בגין ההרשעה, לאפשרויות הטיפול בו ולסכויי שקומו. לכך מצטרף גם האנטרס הצבורי בהשבתו של הקטין לתיפקוד נורמאטיבי בחברה בעודו בתחילת דרכו בחיים" (ע"פ 821/16 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 14 (19.7.2016)).

כך, מעיון במספר פסקי דין של בית משפט זה, עולה כי טווח סכום הפצוי המוטל על נאשמים קטינים שהורשעו בעבירות אלימות חמורות כדוגמת העבירות דנן, נע לרוב בין 5,000 ש"ח ל-15,000 ש"ח (ראו, למשל: ע"פ 5834/19 מדינת ישראל נ' פלוני (26.1.2020), שבו הוטל פיצוי בסך 15,000 ש"ח; ע"פ 7594/19 פלוני נ' מדינת ישראל (26.12.2019), שבו הוטל פיצוי בסך 10,000 ש"ח; ע"פ 324/19 פלוני נ' מדינת ישראל (8.5.2019), שבו הוטל פיצוי בסף 5,000 ש"ח; ע"פ 9232/17 פלוני נ' מדינת ישראל (2.5.2018), שבו הוטל פיצוי בסך 10,000 ש"ח; ע"פ 121/16 מדינת ישראל נ' פלוני (11.2.2016), שבו הוטל פיצוי בסך 7,500 ש"ח לכל אחד משני המתלוננים (ויחד 15,000 ש"ח); ע"פ 3498/13 פלוני נ' מדינת ישראל (21.7.2014), שבו הוטל פיצוי בסך 8,000 ש"ח; ע"פ 4533/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.10.2009), שבו הוטל פיצוי בסך 5,000 ש"ח).

מאידך, לא מצאתי בעיניין דנן נסיבות יוצאות דופן המצדיקות פסיקת פיצוי חריג כאמור, וגם לא הנמקה, בפסק דינו של בית המשפט קמא, המבססת את פסיקתו בעיניין זה. משכך, לדעתי יש מקום להתערב במרכיב זה של גזרי הדין שניתנו בעניינינו על ידי בית המשפט קמא.

באשר ל-א.ש הרי הוא עודנו תלמיד בבית הספר התיכון (בכיתה י"ב), ועל כן קיים לו קושי ממשי להישתלב בעבודה שתאפשר לו לעמוד בתשלום הפצוי שהוטל עליו.

...

משאלו פני הדברים, סבורני כי בנסיבות העניין, כאמור, טעה בית המשפט קמא טעות המצדיקה את התערבותנו.

אמנם, פיצוי בסך של 30,000 ש"ח הוא חריג ביחס למדיניות הענישה הנוהגת (כאמור לעיל בפסקה 27), אולם סבורני כי בנסיבות המיוחדות עליהן עמדתי לעיל, יש לכך הצדקה.

סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעורים בחלקם.

בית המשפט המחוזי בחיפה 05 פברואר 2024 ע"א 2267-04-23 חברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ ואח' נ' ביאטרה ואח' לפני הרכב כבוד השופטים: רון שפירא, נשיא [אב"ד] בטינה טאובר, סגנית נשיא תמר נאות פרי המערערות 1. חברה הכלכלית לפיתוח חולון בע"מ 2. כ.מ.ה עבודות בניה וגימור בע"מ 3. אשר גרין מבנים בע"מ 4. גרין מבנים כפר סבא (2000) בע"מ 5. הפניקס חברה לביטוח בע"מ המשיבים 1. תאופיק ביאטרה 2. המוסד לביטוח לאומי פסק דין

נטען כי בית משפט קמא נתן פסק דין מנומק עובדתי ומעמיק, לאחר סקירת וניתוח העובדות, הראיות וחוות הדעת שבתיק.

בנסיבות אלה, בשים לב לחובות שהיו מוטלות על המעסיקה ועת הפרה המעסיקה את חובת הזהירות המוטלת עליה והוראות התקנות, כפי שקבע בית משפט קמא, אנו סבורים כי ראוי להעלות את שיעור אחריותיה של המעסיקה ותחת השעור שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא להעמיד את שיעור חבותה של המעסיקה (המערערת 2) על שיעור של 60%.

...

  סיכום אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שאנו מתערבים בחלוקת האחריות באופן ששיעור אחריותה של המעסיקה (המערערת 2) יעמוד על 60%, שיעור אחריותו של הקבלן הראשי (המערערות 3 ו-4) יעמוד על 30% ושיעור אחריותה של החברה הכלכלית (המערערת 1 ) יעמוד על 10%.

כמו כן אנו סבורים כי יש להעמיד את הרשלנות התורמת של הנפגע על שיעור 15%.

כמו כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערות ביחד ולחוד הוצאות הערעור בסך כולל של 10,000 ₪.