חובת ההוכחה לנכונותה של חתימה המוטלת על החותם

לאחר שחנין לא פרעה את חובה, פעלה התובעת לפתיחת הליך כנגד הנתבעת.

משעה שהנתבעת הכחישה את חתימתה על גבי שטר החוב מכוחו ניפתח ההליך, הרי שהנטל להוכחת החתימה מוטל על התובעת, בתור מי שמבקשת להסתמך על החתימות (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3), 240, 315 [1993] וכן ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורביץ ז"ל [15.3.2011]).

השנייה, בדרך של השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימתו של הנתבע הידועה כאמיתית, על פי רוב באמצעות מומחה להשוואת כתבי יד. השלישית, על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את חתימתו של הנתבע ומעיד על התאמתה לחתימה השנויה במחלוקת.

בעניינינו, התובעת לא פעלה להגשת חוות דעת מומחה וביקשה להוכיח את נכונות החתימה על גבי שטר החוב באמצעות עדות גורם מטעמה, מר יתח, אשר החתים, על פי הנטען, את הנתבעת ואת חנין על שטר החוב ביום 16.3.17.

...

לאחר שמיעות העדויות, ובשים לב להתרשמותי מעדות מר יתח, כאמור, אני סבורה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את אמיתות חתימת הנתבעת, בהתאם לנטל המוטל עליה.

אמנם, הנתבעת נמנעה מלהגיש תצהיר מטעם חנין אשר עדותה יכולה היתה לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת, אולם אינני סבורה כי יש בהימנעות זו כדי לשנות ממסקנתי לפיה אמיתות החתימה לא הוכחה.

לאור האמור ומשהגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את חתימת הנתבעת כחלק מהעובדות המבססות את עילת התביעה, אני מורה על דחיית התביעה וסגירת תיק ההוצאה לפועל.

יותר משלושים שנה חלפו אך בית המשפט העליון עודנו אוחז בהלכה זו תוך שהוא מציין שהיא עולה בקנה אחד עם חובתו של צד תובע להוכיח את תביעתו.

כדי לתת סעד בשני נושאים אלו יש להכריע בשתי פלוגתות עובדתיות נפרדות: האם המשיב חתם על כתב הערבות? בהנחה והחתימה איננה מזויפת, האם טענת המשיב בדבר זיוף המבקשת הועלתה תוך כך שהוא יודע כי איננה נכונה? הוכחת אותנטיות חתימה על מיסמך הנשיא מ' שמגר, היטיב לתאר בתמציתיות את דרכי הוכחת טיבה של חתימה על מיסמך: "כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השיכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור." (ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240, 267] 1993]) (להלן: עניין "בנק הפועלים") גם הלכה זו נוהגת גם היום, והיא השתרשה בפסיקה הישראלית (רע"א 1413/17 אדרי נ' לוצאטו, פס' 15 לפסק־הדין של השופט סולברג [נבו, 10.5.2017]; ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' אלאטרש, פס' 21 לפסק־הדין של השופטת ברק־ארז [נבו, 31.7.2017]).

...

לטענתה, כלל הראיות שהביאה לאורך הליך מובילות למסקנה היחידה כי המשיב הוא שחתם על כתב הערבות.

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

אולם, כאמור לעיל, אין במסקנה כדי להנביע ישירות מסקנה נוספת כי הוא עצמו חתם על כתב הערבות, ובנסיבות העניין ובהעדר ראיות לנסיבות החתימה – היה על המבקשת למצוא תימוכין נוספים לצורך הרמת נטל השכנוע.

כן נטען כי ביום 11.9.16 ביקשה הנתבעת מהתובע להעמיד לה הלוואה בסך של 20,000 ₪, התובע הלווה לה את הסכום, הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה ולא פרעה את ההלוואה שעמדה ביתרת חובה בסך של 16,838 ₪ נכון ליום 21.2.18.

כידוע, החובה להוכיח את התביעה חלה על התובע וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". בעיניין נטל השיכנוע, הרי דרושה רמת שיכנוע של למעלה מ- 51% וכפי שנקבע בע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 "מספיק במקרה כזה מאזן ההסתברות על-פי ראיות ישירות ונסיבתיות רגילות, ומספיקה הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, כדי שהתובע יזכה במשפטו". אומנם, כאשר נתבע כופר בחתימתו על גבי מיסמך, הנטל להוכיח כי החתימה על אותו מיסמך היא חתימתו של הנתבע מוטל על התובע, זאת מאחר והנטל להוכיח את התביעה על כל מרכיבה מוטל על התובע (ראו ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ (פורסם בנבו)).

...

על כן, לאחר ששקלתי את כל השיקולים כאמור אני קובעת כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח קנוניה בין צד ג' לבין מי מפקידי התובע ולא עלה בידה להרים את הנטל ולהפריך את הראיות שהובאו מטעם התובע .

סוף דבר – נוכח האמור, ראיתי לנכון לקבל את התביעה, לדחות את ההתנגדות ולשפעל הליכים בתיק ההוצאה לפועל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4,000 ₪.

כן מפנה הנתבע לפסק הדין שניתן במסגרת ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים (להלן: "פסק דין רחמים") בעיניין דרכי ההוכחה המקובלות להוכחת נכונות חתימה על שטר וטוען כי בעניינינו התובע היתנגד נחרצות למינוי מומחה, לא צירף מסמכים רלוואנטיים על מנת שבית המשפט יוכל להשוות חתימות, וויתר על זמונו של אורן ובחר שלא לזמן לעדות את יוסי יצחקוב ויעקב אבו אלגיעאן על מנת לאשש את הטענה לפיה הנתבע נכח בבית העסק בעת ביצוע ניכיון השיטריות וחתם עליהן כערב.

ראו בעיניין זה את דברי בית המשפט העליון בפסק הדין רחמים: "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מיסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע ... כלל זה נובע מכך שנטל השיכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע: חתימת הנתבע על המסמך הרלוונטי – כמו כתב הערבות בעניינינו – חיונית להוכחת חבותו של הנתבע על-פי המסמך, והיא בגדר "עמוד התווך של התובענה"".

הנתבע סבור שיש לזקוף סרוב זה לחובת התובע והתובע טוען במסגרת סיכומי התשובה מטעמו כי אין כל חובה בדין לצרף חוות דעת בתחום כתב היד וניתן להסתפק בדרכי ההוכחה המנויות בפסק דין רחמים.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי במאזן ההסתברויות, התובע לא עמד בנטל להוכיח שהחתימה על גבי המחאות 2 ו- 3 (496 ו- 497) הינן חתימות של הנתבע כערב.

הנתבע מפנה, לכך שבחקירתו, התובע אישר כי הנתבע אינו חתום כערב להמחאה מס' 495 כשאמר "אני מאשר מה שיש מאחורי השיק", על אף שבתצהירו טען כי הנתבע חתם כערב על שלושת ההמחאות.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל השיכנוע היא עמידה ברמה של מאזן ההסתברויות.

בפסיקת בתי המשפט נקבעו שלוש דרכים עיקריות שבאמצעותן ניתן להוכיח את נכונות החתימה: באמצעות עדות ישירה למעמד החתימה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית שבד"כ נעשית ע"י מומחה לדבר או אף ע"י ביהמ"ש עצמו (רע"א 4405/15 SHAHEEN נ' MARINA, פסקה 8 [פורסם בנבו] (8.9.15)), וגם על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון, כאשר: "המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי

על כן יש להסיק, כי לו הביא התובע את הסכם התיווך ביחס לדירה בתל חי, היה בכך כדי לפגוע בטענתו לעניין האותנטיות של החתימה.

קושי נוסף בקבלת גרסת התובע לעניין האוטנתיות של הסכם התיווך מצוי בכך שאף בשיחת הטלפון שקיים עם הנתבע (נספח כ') במהלכה היתנער האחרון מחובתו לשלם דמי תיווך והכחיש חתימה על מיסמך כלשהו, לא נשמעה כל אמירה מצד התובע לעניין חתימה על הסכם כלשהו, ויתרה מכך נשמע התובע עושה שימוש במונח: "לחיצת יד". קושי נוסף מתעורר אף לנוכח היתנהלות התובע שבחר לתעד בסירטון את ביקור הנתבע בדירה, בשל החשש שהתעורר בלבו (כאמור בעדותו) שמא יתנער הנתבע מחובתו לשלם דמי השכירות.

...

לכן, העובדה שהתכלית הצרכנית לא מתבטאת כלפי שני הצדדים בתיק זה, אינה מחייבת המסקנה שלא נכון להפעיל את החוק כפשוטו גם במקרה זה. שכן, תכלית החקיקה, אזהרה למתווכי מקרקעין לפעול בדרך כלל על בסיס הזמנות בכתב, תקודם בהחלט.

        סיכומו של דבר, התוצאה המשפטית מתסכלת.

לאור האמור התביעה נדחית.