עם זאת, בחקירתו הנגדית במסגרת דיון ההוכחות, חלה כבר התפתחות נוספת בגירסתו של הנתבע, אשר טען כי השיקים נגנבו ממנו בידי מר יורם עטיה (להלן: "עטיה") ועזרא (וראו לעניין זה עמ' 19 לפרוטוקול מיום 4.5.2014, ש' 20 – 21).
על כן אני קובע, כי הנתבע לא הוכיח שהתובע ערב לשיקים שלא בהסכמתו של הנתבע, ועל כן – חלה עליו חובה להשיב לו את ששילם לעניין זה, והעובדה שהשיקים הושבו לידיו על ידי חברות הניכיון השונות הם ראיה מספקת לעובדה שהוא פרע אותם במלואם.
...
זאת לצד המהימנות הנמוכה שאני מייחס לגרסת הנתבע, אשר, כאמור, שינה את גרסאותיו פעמים אחדות, התכחש להיכרותו עם יתר המעורבים בהליך זה (עטיה, עזרא והתובע עצמו), אף שלאחר מכן הודה בהיכרות מוקדמת איתם – כל אלה מביאים לכך, שאני דוחה את טענת הזיוף, וקובע כי הנתבע עצמו חתם על השיקים נושא הליך זה.
גם לשאלת האופן שבו הגיעו השיקים מן הנתבע אל התובע, זגזג הנתבע בין גרסאות שונות, על פי נוחותו.
הפועל היוצא הוא, שהתביעה מתקבלת במלואה.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 45,000 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (21.9.2011) ועד לתשלום המלא בפועל.
כן אני מחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובע בהליך זה, בסך 1,500 ₪, ובשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
