חובת ההגינות של רשות מקרקעי ישראל

בעיניין זה הפניתה האגודה להחלטה שניתנה בת"א 2696/03 צור משה מושב עובדים נ' קרן קיימת לישראל (25.3.03), שם בוטלה החלטה דומה של רשות מקרקעי ישראל, ובנוסף הפניתה האגודה לפסיקה הדנה בחובת ההגינות המוגברת החלה על רשות מקרקעי ישראל, ועל הפגיעה שגורמת מדיניות רמ"י בזכות הגישה לערכאות שהנה זכות יסוד.

...

בהקשר זה יצוין, כי אני מקבל את טענת האגודה שלפיה לאור כל האמור לעיל, החלטת בית המשפט המחוזי בת"א 9006-11-16, אינה רלוונטית לענייננו הואיל ובמקרה שם וכפי שצוין בסעיף 5 להחלטה שם, האגודה באותו מקרה ביקשה לקבל סעד הצהרתי שלפיו היא וחבריה זכאים להנחה בשיעור של 18% מכל חיוב או תשלום לרמ"י בגין מקרקעי המשבצת של האגודה, או זכאים לפיצוי מוגדל בשיעור של 18% בכל מקרה של שינוי יעוד או הפקעה, דהיינו; במקרה שם האגודה אכן ביקשה להחיל משטר משפטי כללי שונה ביחס לכלל שטחי הסכם המשבצת שלה, בעוד שבמקרה שלפנינו האגודה מקבלת על עצמה באופן מלא את המשטר המשפטי המוסדר בהסכם המשבצת, וטענתיה מתמקדות בחלקת מקרקעין ספציפית שלגביה כאמור, אין חולק, התקיימו נסיבות מיוחדות הנוגעות לדרך רכישתה.

לאור מסקנתי לעיל שלפיה תביעת האגודה אין בה כדי לערער או להשיג על תוקפו של המשטר המשפטי הנוגע לנחלות, אני סבור כי החלטת רמ"י למנוע מחברי האגודה את האפשרות למצות את זכותם שהוקנתה להם כדין להצטרף להסדר המיטיב, מהווה ניסיון פסול, בעיניי, להפעיל לחץ על האגודה באמצעות חבריה לוותר על תביעתה, וגם מטעם זה, ומתוקף חובתו של בית המשפט לשמור על קיומו של הליך שיפוטי הוגן שבו לא תיפגע ללא הצדקה זכותו של צד לפנות לערכאות, קיימת הצדקה למתן הצו המבוקש.

לפיכך אני מורה על מתן צו מניעה זמני מבוקש, האוסר על רמ"י למנוע ממי מחברי האגודה המבקשים להצטרף להסדר המיטיב, ואשר ממלאים אחר הוראות ההחלטות, את ההצטרפות להסדר המיטיב, וזאת בשל ההליכים בתיק זה. 42 .

אני מחייב את הנתבעות לשאת בתשלום הוצאות הבקשה בסך של 20,000 ₪,וזאת ללא קשר לתוצאות ההליכים בתיק , ואולם חובת התשלום בפועל תהיה רק בסיום ההליכים בתיק ,וסכום ההוצאות שנקבע בהחלטה זו יתווסף או יקוזז מסכום ההוצאות שיקבע בסיום ההליכים לאור תוצאות ההליך.

חובותיה של רשות שלטונית בהפעלת סמכויותיה כוללות גם את החובה לפעול בשקידה ובמהירות הראויה (ע"א 1630/18 ביג-גיבורי ישראל בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (19/1/20)).

בכובעה כרשות מינהלית, חלה על רמ"י חובת הגינות מוגברת ביחסיה עם התובעת (ע"א 6518/98 הוד אביב בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (23/5/01), העלאת הטענות בנוגע לשימוש החורג ולפלישות, רק במסגרת הליך זה ולא בתשובת רמ"י לבקשת הארכת חוזה החכירה, כאשר אלו היו ידועות לרמ"י לאורך כל השנים - לוקות בחוסר תום לב מובהק ואינן עומדות בקנה אחד עם דרישת תום הלב המוגברת הנדרשת מרשות מנהלית.

...

התובעת מחזיקה בחלקה 106 בגוש 18322 (להלן: "החלקה"), ומבקשת כי תוארך תקופת החכירה שנקבעה בחוזה החכירה בהתייחס לחלקה זו. הנתבעת (להלן: "רמ"י") טוענת כי התובעת הפרה הפרה יסודית את חוזה החכירה בהתייחס לחלקה, מאחר ועשתה בחלקה שימוש מסחרי, שאינו תואם את המטרה שלשמה הוקצתה החלקה בחוזה החכירה, ועל-כן יש לדחות את התביעה ולקבל את התביעה של רמ"י, ולהורות על סילוק ידה של התובעת מהחלקה, משחוזה החכירה מכוחו החזיקה התובעת בחלקה הופר הפרה יסודית ופג תוקפו.

ב-10/18 הגישה רמ"י תביעה בבית-משפט השלום לסילוק יד התובעת מהחלקה ומחלקות נוספות, ובסופו של דבר תביעה זו נמחקה, והוגשה תביעה שכנגד בתיק שלפניי.

אשר על-כן, התביעה שכנגד בהתייחס לנתבעת שכנגד 1 - נדחית.

באשר ליתר המבנים המצויים בחלקות 51, 85 ו-108 (למעט הפנצ'ריה והאנטנה), עולה ממכלול הראיות והעדויות כי המדובר במבנים המוחזקים בידי מיכה נעמן, חלקם ישירות על-ידו, וחלקם באמצעות השכרתם על-ידי מיכה נעמן לאחרים, וכי עם הגשת התביעה שכנגד, קמה לתובעת שכנגד הזכות לבטל רשיון מכללא, גם אם היה כזה, ומיכה נעמן לא הציג תשתית עובדתית שיש בכוחה להגביל את זכות התובעת שכנגד כבעלת המקרקעין, לבטל רשיון מכללא אם היה כזה, ולא הציג זכות חוקית הקיימת בידו להמשיך ולעשות שימוש בחלקות אלה.

אשר על-כן, דין התביעה שכנגד להתקבל כלפי הנתבע 2 - מיכה נעמן, ועליו לפנות ולהרוס בתוך 180 יום ממועד מתן פסק-הדין את המבנים והמחוברים שנבנו על-ידו, ושהוא עושה בהם שימוש, או שהוא משכירם לאחרים, בחלקות 51, 85 ו-108 בגוש 18322.

אכן, "הדרישה כי התחייבות שנעשית בשמה של רשות מינהלית תיעשה במסגרת הסמכות המסורה לה היא אחד הביטויים של עיקרון חוקיות המינהל. עקרון זה מלווה את הרשות בכל אשר תלך. בהתאמה, דרישת הסמכות חלה הן בדיני ההבטחה המינהלית והן בדיני החוזים המנהליים. דרישה זו מונעת כבילה של הרשות על-ידי בעלי תפקידים שלא הוסמכו לכך, וכן תורמת לשמירה על המסגרת התקציבית [...]. על מנת שהבטחה מינהלית תהא מחייבת, עליה להנתן על-ידי הגורם המוסמך לתיתה" (ע"א 5566/18 עיזבון שמעון נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 47 (3.12.2020)).

לשיטתה יש להקנות משקל להתנהלות הערייה, לעובדה שניתנו לה היתרי בנייה על סמך מצגיה, לכך שהיא לא פלשה לקרקע באישון ליל; לעובדה שמדובר ברשות מנהלית הנהנת מחזקת הכשרות; ולעובדה שפינוי מידי של הקרקע יסב נזק רב לה ולציבור, בבחינת "מיטת סדום", ואינו עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוגברת שרמ"י חבה בה. שפיר טוענת שיש לערוך איזון בין האינטרסים המתחרים, ברוח דוקטרינת הבטלות (התוצאה) היחסית.

...

] כל אלה מובילים למסקנה, כי כל המושג של רישיון מכללא, אף ככל שיש לו עדיין זכות קיום לאחר חוק המקרקעין, הוא זר לחלוטין לסביבת המשפט הציבורי ואינו מתיישב עם נורמות המשפט המינהלי ועם מערכת הדינים והכללים החלים על רשויות ציבוריות באשר לניהול מקרקעי ציבור, כמו גם עם המציאות של הפיקוח על מקרקעי ציבור.

ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים ומיוחדים שבהם העברת טענותיה הספקולטיביות של שפיר (שאינן גרסה עובדתית מפורטת בדבר מקור זכותה להמשיך להחזיק, להבדיל מהדרך שבה קיבלה את ההחזקה בפועל) בכור ההיתוך של מבחן ההיגיון והשכל הישר מוליך למסקנה שהגנתה היא הגנת בדים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות להתגונן נדחית.

בפני תביעה למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעת, רשות מקרקעי ישראל (להלן:"רמ"י") להמנע מלהעניק זכויות כלשהן במקרקעי מחצבת מגידו, כהגדרתה בתכנית מפורטת מס' ג/8093 (להלן: "המחצבה") לכל אדם או חברה מלבד התובעת, הכל כפי שיפורט להלן.

נטען, כי היתנהלות זו עולה לכדי חוסר תום לב ממשי ומהוה חריגה ברורה ומפורשת מחובת ההגינות המוגברת החלה על רמ"י כרשות מנהלית.

לטענת רמ"י, בתפקידה כמנהלת קרקעות המדינה שומה עליה להפעיל שיקול דעת כאשר מסתיים חוזה להקצאת קרקע, כאשר בין שיקוליה מובאים שיקולים פרטניים וכלכליים, כגון שקולי צדק וחלוקה הוגנת של משאבי הקרקע.

...

הטענה נדחית.

לו חפצה התובעת בתקופה ארוכה יותר מעבר ל- 20 שנה כפי שניתן לטענתה למחצבות אחרות, היה עליה לפנות בערוצים המתאימים לכך, קרי פנייה למסלולים חלופיים לקבלת פטור להתקשרות במכרז בענף המחצבות – "ועדת ביין" מכוח תקנה 25(29) לתקנות חובת המכרזים תשנ"ג – 1993, ובמסלול חלופי ל"ועדת השניים" לפי תקנה 25(4) לתקנות הנ"ל. לאור האמור לעיל דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ההליך בסכום כולל של 20,000 ₪.

ביום 31.1.2017 פירסמה המבקשת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י), מיכרז לרכישת זכויות חכירה בארבעה מתחמים המיועדים לבניית 128 יחידות דיור בשדרות.

אשר לטענה כי על המשיבות 2-1 להעלות את הצעותיהן לשעור של 90% מגובה הצעתה של המשיבה 3 נקבע, כי זוהי טענה הגובלת בחוסר תום-לב, אשר אינה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות החלה על רמ"י כרשות ציבורית.

...

מנגד טוענות המשיבות 2-1 כי דין הבקשה להידחות, שכן סיכויי הערעור קלושים, ועיכוב ביצוע פסק הדין יגרום נזקים קשים לאינטרס הציבורי, כמו גם נזקים כלכליים להן עצמן.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

זהו גם מצב הדברים בנדון דידן, ואין מנוס אפוא מעיכוב ביצוע פסק הדין.