חובת הגילוי ומניעת מימוש משכנתא

חובה זו נובעת מחובת הגילוי המוטלת על הבנק.

" ס' 27 לחוק הערבות מתנה הגשת תובענה כנגד ערב מוגן במיצוי תחילה של ההליכים כנגד החייב, אך אין הוראה דומה בהתייחס לערב יחיד, שהוא המבקש במקרה זה. 10 לסיכום 10.1 בעוד שבמעמד הבקשה לסעד ביניים נטיתי לחשוב כי יש אלמנט לא מוסרי של ניצול תומתו של נער בן 18 בהחתמתו על שיעבוד דירתו, בתום שמיעת הראיות השתכנעתי כי מדובר במתוה תפור ומוסכם שנועד למנוע מהבנק לממש משכנתא שנרשמה כדין.

...

" ס' 27 לחוק הערבות מתנה הגשת תובענה כנגד ערב מוגן במיצוי תחילה של ההליכים כנגד החייב, אך אין הוראה דומה בהתייחס לערב יחיד, שהוא המבקש במקרה זה. 10 לסיכום 10.1 בעוד שבמעמד הבקשה לסעד ביניים נטיתי לחשוב כי יש אלמנט לא מוסרי של ניצול תומתו של נער בן 18 בהחתמתו על שעבוד דירתו, בתום שמיעת הראיות השתכנעתי כי מדובר במתווה תפור ומוסכם שנועד למנוע מהבנק לממש משכנתא שנרשמה כדין.

בתביעה היצוגית נידרש הבנק להשיב סכומים אלה שגבה מלקוחותיו, וכן נתבקש בית המשפט לחייב את הבנק למסור ל"לקוחות המשפטיים" מידע על החיובים מסוג "יומן" או "גזברות" שרשומים בחשבונותיהם כאשר בהקשר זה נטען שהבנק מפר את חובת הגילוי, בין אם הלקוחות חויבו באותם תשלומים ובין אם לאו (להלן: "התובענה הייצוגית").

הנתבעים מוסיפים ומפנים לכך שבמהלך השנים ניסו התובעים למנוע את הליכי ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא באמצעות טענת "פרעתי". ואולם משנוכחו בקלישות סכויי הטענה להיתקבל הביעו רצון להגיע להסדרים עם הבנק מעת לעת; שאז הבנק מצדו נאות לעכב את הליכי ההוצאה לפועל – אלא שהתובעים לא עמדו בהסדרים שלהם הסכימו.

...

כך משום שערבות מעין זאת, גם אם אינה בסכום קצוב, בכל מקרה מוגבלת לשווי הנכס הממושכן: "כאשר בעל נכס ממשכן את הנכס להבטחת חיובו של אחר, הרי רק הנכס הממושכן משמש לגביית החוב, כלומר כפיפותו של הממשכן לנושה מוגבלת לנכס הממושכן, ואין לנושה אפשרות להיפרע מן הממשכן בדרך אחרת. התוצאה היא כי מן ההיבט של דיני הערבות, 'ערבותו' של ממשכן היא מלכתחילה מוגבלת לערך הנכס הממושכן, הגם שסכום החיוב אינו נקוב בהסכם המישכון." [ע"א 6899/97 פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(1) 364, 374 (2002)].

סוף דבר לא קמה זכותם של התובעים לאיזה מהסעדים ההצהרתיים שלהם עתרו באשר התביעה התיישנה; וגם אלמלא כן, אף לגופה אין בעובדות כפי שנתבררו כדי להצמיח לתובעים זכות לאיזה מהסעדים הנתבעים.

לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, התובעים ישלמו לכל אחד מהנתבעים הוצאות בסך 15,000 ש"ח ובסה"כ 30,000 ש”ח. ניתן היום, 09 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

בד בבד עם הגשת התובענה, הגישו המבקשות בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני ולהקפאת הליכי מימוש המשכנתא.

בהחלטתו ציין בית המשפט כי על מי המגיש בקשה לסעד זמני מוטלת החובה לגלות את מלוא העובדות הנוגעות לעניין, אולם המבקשות לא עשו כן, ולא ציינו כי נגד המבקשת 1 עומד פסק דין חלוט בגין החוב.

...

זאת ועוד – מקובלת עליי עמדתו של בית משפט קמא לפיה הבקשה למתן סעד זמני הוגשה בשיהוי.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא נדחית הבקשה לעיכוב הביצוע שהוגשה עימה.

על רקע זה טענה המבקשת בתביעתה כי הבנק הפר את חובתו לגילוי נאות, החלה עליו מכוח סעיף 17א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, כמו גם חובות אחרות, החלות עליו מכוח דיני החוזים ודיני הנזיקין.

לאור האמור הגישה המבקשת לבית משפט זה את הבקשה המונחת לפנינו - "למתן סעד זמני בעירעור ולחלופין צו לעיכוב ביצוע פסק הדין... המונע מהמשיב לנקוט ו/או להמשיך בהליכי הוצאה לפועל למימוש שטר המשכנתא ו/או הליכי מימוש בית מגוריה על פי המשכנתא". המבקשת טוענת כי הנזק שעלול להגרם לה מהמשך הליכי ההוצאה לפועל, לאמור, סילוק ידה מבית מגוריה ומכירתו, הוא בלתי הפיך.

...

המשיב מצידו סבור כי דין הבקשה להידחות.

בנסיבות אלה, כך טוען הוא, כאשר באופן מעשי אין מניעה לממש את המשכנתא על חלקו של הבעל, ואין חשש כי המבקשת לא תוכל להיפרע את חלקה, יש לדחות את הבקשה או לפחות להתנותה בהפקדת ערבות בנקאית על מחצית ערכו של הבית, שרשום על שם המשיב.

לאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ואת טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין – בהתחשב בכך שמדובר בבית מגורים מחד גיסא, אך למשיב עומדת בכל עת הזכות לפרק את השיתוף במקרקעין ולממש את חלקו של הבעל מאידך גיסא – יש להורות למשיב להימנע מהליכי מימוש בית המגורים על פי המשכנתא, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על ידי המבקשת, בגובה מחצית ערך הבית, על פי שומת הנכס שהוגשה מטעמה.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור מתקבלת, אפוא, בכפוף לתנאי שלעיל.

בהמשך, בשל הצטברות חוב של החברה על סך 575,525.68 ₪ בחשבון זה ובמטרה למנוע מימוש המשכנתא, שילם אביו של התובע סך כולל של 668,400 ₪; ג. הפקדת שני שיקים דחויים, בסך 75,000 $ בש"ח כל אחד, בידי הנאמן מר רמי רפפורט (להלן: "רפפורט") כבטחונות למתן הלוואת בעלים לחברה לשם רכישת המוניטין של הנתבע; ד. חתימה עם ערבים נוספים על שטר חוב לטובת חברת פוליבה בע"מ, ספקית של החברה, להבטחת חוב של החברה; ה. חתימה עם ערבים נוספים על שטר חוב בגובה עשרה חודשי שכירות עם משכירת מקום העסק, חברת עוז-קון, השווה לסך 102,500 $, לכל חודשי תקופת השכירות.

השאלה היחידה, אם כן, העולה למקרא טענות הצדדים, הינה האם התקיימו במקרה הנדון יסודותיה של עילת ההטעיה והאם הצליח התובע בתביעתו להוכיח כי הנתבע הוא זה אשר גרם לו להיתקשר בחוזה בחוסר תום לב תוך הפרת חובת הגילוי ותוך הטעייתו במכוון? בספרה של גבריאלה שלו, דיני חוזים מהדורה שנייה, דין הוצאה לאור בע"מ, תשנ"ה, עמודים 213-226, מוגדרת הטעה כהצהרה או אמרה טרום חוזית כוזבת, המתארת אירוע שבעבר או עובדה שבהווה.

...

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 965,574 ₪ (הסך של 100,000 ₪ לא הוכח), בצרוף הפרישי הצמדה וריבית חוקית, מיום הגשת התביעה 6.11.97, ועד לתשלום המלא בפועל.

בשים לב להתנהלות הנתבע לאורך כל התקופה האחרונה והמהלך, במסגרתו לא הוגשו סיכומיו על פני חודשים רבים, תוך עיכובים רבים בהשלמת שמיעתו, לאחר העיכובים שידע ממילא, את עבר לשמיעה לפני, לאחר הירצחו של כב' השופט אזר ז"ל, ששמע את הראיות (ואני חייב לציין, ההליך תפס נפח ניכר ביותר ברבות הזמן והתיק מכיל כיום לא פחות מארבעה ארגזים), אך בשים לב לכך שחלק מהקף ההליך הוא תולדה של פעילות התובע, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע מחצית מאגרת המשפט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל, את שכר המומחים ויתר הוצאות המשפט, בצירוף הצמדה וריבית כאמור.

כן ישלם הנתבע שכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בתוספת הצמדה וריבית, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.