חובת הגילוי בבקשה לעיקול זמני

עם זאת הריני נכון לקבל, כי החלתה על התובע של חובת זהירות תיאלץ אותו לקיים בירורים מסוימים לפני הגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני, ובכך תכביד במידת מה על יכולתו להשיג את העיקול הנידרש להבטחת זכותו בדחיפות ובדיסקרטיות.

"אחד מביטוייה המובהקים של חובת תום-הלב היא החובה לגלות לצד האחר את כל העובדות החשובות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעותיו. חובה זאת, המוטלת על המתקשר בחוזה כלפי המתקשר האחר –אפילו היה זה יכול לגלות את העובדות בכוחות עצמו (ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי [15], בעמ' 241-240) –מוטלת במלוא כובדה על בעל-דין המבקש סעד במעמד צד אחד מרשות שיפוטית שמטבע הדברים אין בידה לגלות את העובדות בכוחות עצמה. לעניין זה יודגש כי הכרעתה השגויה של הרשות השיפוטית לא רק שהיא עלולה לגרום נזק לבעל-הדין האחר, אלא שהיא עלולה לעלות כדי עוות דין. לפיכך "..

...

עם זאת, אני סבורה כי יש מקום לפסיקת פיצוי בגין הפגיעה בשם הטוב מעצם הטלת העיקול ומהצגתם כמי שאינם פורעים חובותיהם.

אמות המידה לבחינת היקף הסעד פורטו על ידי בית השפט בעניין לימור עמר ( רע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, נה (5) 510 (לא פורסם, 14.08.2001)): "אכן, הנזק הלא רכושי הוא נזק בר-פיצוי. לעתים קרובות נזק זה הוא ניכר, והניזוק זכאי לפיצוי ממשי ולא אך לפיצויי נחמה (ראו לאחרונה ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב [26]). הוא הדין בפיצוי כאשר הנזק הלא רכושי הוא לשם הטוב. על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע. ודוק, אינני סבור כי ההלכות החלות בפיצוי הנזק הלא רכושי בנזקי גוף ניתנות להחלה באופן אוטומטי גם לעניין הנזק הלא רכושי בנזקים לשם הטוב. לא הרי פגיעה בגוף כהרי הפגיעה בשם הטוב. עם זאת ההשוואה היא אפשרית והיא צריכה להיעשות במקרים מתאימים (ראו John v. M.G.N. Ltd. (1996) [35])." אני סבורה כי בקביעת סכום הפיצוי יש להביא בחשבון מכלול שיקולים: התובעת והנתבעת הן חברות מסחריות שהיו באותה עת בקשרי מסחר מתמשכים.

סוף דבר בשים לב לאמור לעיל, ותוך אנלוגיה לפסיקה שאוזכרה לעיל ולמכלול השיקולים שעמדו בפני, מצאתי מקום להורות לנתבעת לפצות את התובע בסך של 20,000 ש"ח בגין עגמת נפש, וכן את התובעת בסך של 30,000 שח בגין פגיעה בשם הטוב.

בהחלטה נדחו טענות המערערת לפיהן: הבקשה להטלת עיקול זמני הוגשה בשיהוי; לא ניתן להטיל עיקול במסגרת התביעה שהגישו המשיבים כיוון שהיא אינה לסכום כסף או לדבר שבעין; יש לדחות את הבקשה להטלת עיקול זמני בשל הפרת חובת הגילוי על ידי המשיבים.

...

המשיבים פנו ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצוע פסק הדין, והם פועלים נגד יעקובסון במסגרת זו. על רקע האמור הגישו המשיבים תביעה נגד המערערת, יעקובסון ומשיב מס' 7, בה התבקשו על ידם שני סעדים: פסק דין הצהרתי, לפיו 51% ממניות חברת יסודות צור תלפיות בע"מ (להלן: "החברה") הרשומות על שם המערערת (להלן: "המניות"), הם בבעלותו של יעקובסון; ועיקול המניות לזכותם.

בבקשתה טענה כי יש לדחות את הבקשה לעיקול על הסף, ולחלופין - לגופו של עניין.

בהחלטה נדחו טענות המערערת לפיהן: הבקשה להטלת עיקול זמני הוגשה בשיהוי; לא ניתן להטיל עיקול במסגרת התביעה שהגישו המשיבים כיוון שהיא אינה לסכום כסף או לדבר שבעין; יש לדחות את הבקשה להטלת עיקול זמני בשל הפרת חובת הגילוי על ידי המשיבים.

בהחלטתו פירט כבוד הרשם כראוי את הבסיס הראייתי הנדרש, את השיקולים המשפטיים שנשקלו על ידו ואת הטעמים שהביאו אותו לידי מסקנה כי יש להותיר בתוקפו את העיקול הזמני.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.

תקנה 103(א) לתקנות, קובעת, כי "בתביעה לסכום כסף רשאי בית המשפט להטיל עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו או ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ובתביעה לדבר שבעין רשאי בית המשפט לצוות על עיקול הנכס הנתבע, והכול אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצוו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין". בנוסף לשיקולים אלו, שוקל בית המשפט שיקולים שביושר (ראה: ע"א 2912/16 אלשייך הנדסה בע"מ נ' קורין יהודה (אריה) (18.05.2016)).

כן נבחנים ניקיון כפיים, גילוי מלא של הנסיבות והיעדר שהוי בהגשת הבקשה (ראה והשווה: ע"א 9692/16 שאול אסרף ובניו חברה לבנייה בע"מ נ' יעקב ואלעזר אברהמי חברה לבניין בע"מ (18.01.2017); רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק (07.07.2013)).

גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה 11, 2013, עמ' 915-916: "החובה שלא להשתהות בפנייה לערכאות בבקשה לסעד זמני, נעוצה בעצם מהותו של הסעד. נמצא שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת מבקש אשר השהה את בקשתו לסעד זמני אינו יוצא ידי חובה זו. בעצם השהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי.

...

התובעת לא הראתה כי פעלה לתכנן מחדש את המערכת שהותקנה, וייתכן כי הסתפקה בה. אני סבור כי הגשת בקשת העיקול לאחר 4 שנים של שיהוי מקשה מאוד על התובעת לשכנע את בית משפט זה כי מדובר בדוחק של נסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת של בית המשפט.

דומה שאכן "בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו שהצו חיוני ושהענקתו אינה סובלת דיחוי." מכל המקובץ, דין הבקשה לביטול העיקול להתקבל ואני מורה על הסרתו לאלתר.

התובעת תשלם לנתבעת סך של 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט תוך 20 יום מהיום.

השתלשלות ההליך דנן המבקשים לא קיבלו את דבריה של המחזיקה, וביום 22.12.2021 הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור עיקול זמני (בע"ק 49813-12-21) (להלן: הבקשה לעיקול זמני), בה נטען כי ברשות המחזיקה יש כספים השייכים לעו"ד ג'אבר.

בפתח הדברים הובהר כי חובת הגילוי משתרעת על כל מיסמך אשר גילויו עשוי להיות רלוואנטי בהמשך ההליך, אלא אם כן הגילוי יפגע באינטרסים לגטמיים של בעל הדין שנתבקש לגלותו.

השילוב של השניים מלמד כי המסמכים הרלוואנטיים לגילוי במסגרת בקשה לאישור עיקול הם אך ורק מסמכים שביכולתם לשפוך אור על כספים שהחזיקה במועד הקובע, ואין כל רלוואנטיות למסמכים אחרים המתייחסים לפעולות שהתבצעו במועדים קודמים לכך.

...

בשקלול האינטרסים הללו הוא קבע לכן כי אין להיעתר לבקשת הגילוי בכללותה.

מאחר שמדובר במידע בעל חשיבות לבירור המחלוקת, בית המשפט החליט להורות על גילוי המסמכים הנוגעים לסכום זה – ובדין עשה כן. לאור מכלול האמור לעיל, מאחר שבית המשפט בחן את השיקולים הרלוונטיים ואיזן ביניהם כהבנתו, וכאשר אין מקום לקבוע כי האיזון שנערך על ידיו מצדיק התערבות חריגה של ערכאת הערעור בשיקול דעתו, אני סבורה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.

את הטענה שעובדה מהותית זו לא גולתה למולכו מבקש אנדרה ללמוד מתוך תצהירי העדים מטעם שופינג, כפי שנירשם בסיפא של סעיף 12 לתצהירו: "אין חולק אף מעיון בתצהירי כל העדים מטעם הנתבעת שופינג סטריט בע"מ כי עובדה מהותית זו בדבר קבלת כספים קודם למועד התקנת המזגנים לא גולתה למולכו בע"מ." בתצהיר אנדרה בולט העידר התיחסות לסיפא של סעיף 6 לתצהיר שאול, שם נכתב כי: "... התחייבנו כיזמים לספק לנתבעת את המנועים בלבד ואמרתי לו שידרוש זאת מהנתבעת." (ההדגשה שלי – נ.מ.ש) מתוך האמור לעיל ומתוך התרשמותי מהעדויות שהוצגו בפני, אני מוצאת כי מולכו מסרה הן בכתב התביעה והן בתצהיר התמיכה בבקשה לעיקול זמני, גרסה שקרית אשר שונתה רק לאחר שמולכו נחשפה לתצהירי העדות הראשית מטעם שופינג אשר היה בהם להפריך חלקית את גירסתה.

טענה זו מבקשת, ככל הנראה, להתבסס על הדברים אשר נקבעו על ידי כבוד השופט בייסקי בע"א 494/74 החשמונאים נ' דוד, פ"ד ל(2) 141, (03.02.76) כי: "כידוע אין שתיקה כשלעצמה יוצרת מצג-שווא ובודאי לא מצג-שווא בתרמית. ...ואולם יש ובעת ההיתקשרות לא נאמרו דברים אשר בנסיבות המקרה היה מקום לומר אותם על-מנת שתתקבל תמונה מלאה ושלמה של העובדות העשויות להשפיע על אחד הצדדים לאותה ההיתקשרות או על המחיר או על תנאי ההיתקשרות. במקרה כזה לא תעמוד הטענה כי כל אשר נאמר הוא אמת וכי לא הוצגו דברים שבשקר יסודם. החובה הולכת הרחק מזה - וכאשר על-פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן ושתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שווא.". אין מחלוקת בין הצדדים, כי שופינג לא גילתה למולכו אודות קבלת התשלום עבור מנועי המזגנים.

...

ממכלול הראיות התרשמתי, כי לאחר ששאול הבהיר למולכו כי עליה לדרוש את אספקת מנועי המזגנים משופינג, דרשה זאת מולכו משופינג אך נענתה בשלילה, תוך שהובהר למולכו על ידי שופינג כי תקבל את הנכס במצבו AS IS. לגבי המחאת זכויותיה של שופינג לפי הסכם 2017 למולכו, נקבע בהסכם סייג "ככל ויש בידיה כאלו" אשר מבהיר כי לא כל הזכויות אשר הוקנו לשופינג בהסכם 2017 עדיין בידיה.

לאור האמור לעיל, מולכו לא הוכיחה התקיימות התנאים הראשון, השלישי והחמישי למצג שווא ועל כן התביעה לפי עילה זו היתה נדחית.

סיכום לאור האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.