חובת הבנקים להציג תעריפוני עמלות במקום בולט

שיטת הצגה זו, הנובעת מצרכיהם של קוראי הדוחות הכספיים (להבדיל מאלה של לקוחות הבנק), גוזרת למשל, כי הכנסות משירות תיקי אשראי או שירות סינדיקציה מסווגות בדוחות כ"עמלות" (הגם שאין מחלוקת שאין המדובר בעמלות תעריפון) ואילו עמלת הקצאת אשראי או עמלת עריכת מסמכים אינן מוצגות כעמלות בדוחות (הגם שאין חולק שבעמלות מדובר).

התיזה עומדת בסתירה לכללים המשפטיים הברורים החלים, לרבות כלל 28 שאין מפורש ממנו ס' 5א לחוק הבנקאות קובע, חובת מסירת מידע בקשר עם העמלות שגובה הבנק מלקוחותיו, בדרכים ובמועדים המצוינים בו. ס' 26א לכללי הבנקאות קובע את החובה לגלות ללקוח את השרות ואת עלותו, בדרכים הקבועות בו. בחוזר בנק ישראל (נספח ג' לתגובת הבנק) נקבע, כי לגבי לקוחות המבצעים עיסקאות חליפין במט''ח ישירות מול חדר העיסקאות של הבנק וללקוחות תושבי חוץ, פטור הבנק מחובת קיום פסקות (1) עד (3) של ס' 26א. כבר מכותרת פרק ו' של כללי הבנקאות-"גילוי עמלות, עלות שירות ושערי מטבע", הקובע הוראות מפורטות ביחס לדרכי הגילוי של שירות ועלותו, ברור, כי הכללים מבחינים בין גילוי עמלות ועלות שירות לבין גילוי שערי מטבע, בנוסף, הוראת ס' 28 לכללי הבנקאות קובעת מפורשות, כי -"בכל מקום בסניף של תאגיד בנקאי שבו מבוצעות עיסקאות קנייה או מכירה של מטבע חוץ, יוצג במקום בולט לעין לוח שבו יפורטו שערי החליפין לקנייה ולמכירה של שטרי כסף במטבע חוץ ושל העברות והמחאות". גם מהוראת כלל 28 ברור, איפוא, שהגילוי הנידרש ביחס לפעולות המרה, מסתכם בגילוי שערי החליפין לקניה ומכירה ללקוח.

...

נוכח כל הנאמר, אני מחייב את המבקשים ביחד ולחוד ובכל תיק בנפרד, לשלם לכל אחד מהמשיבים בתיקים אלו (למעט לבנק אוצר לחייל), את הוצאותיהם לרבות שכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪ ער אני לכך, שפסיקת הוצאות זו, בוודאי אינה מכסה את הוצאות המשיבים, וראוי היה אף לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר בצורה משמעותית.

החלטתי להסתפק בסכום זה, בהתחשב בכך שהמבקשים (למעט "תועלת לציבור") הם אנשים פרטיים, חסרי ידע והבנה בהתנהלות המסחר במטבע חוץ, אשר נתנו את אמונם בעו"ד דביר לנגר וד"ר מיכאל שראל, בסוברם שיש להם את הידע והניסיון בתחום זה, מה שהביא אותם גם להאמין, שיש סיכוי לתביעתם.

ב"תשובה (מאוחדת) לתגובות המשיבים בבקשות לאישור" שהוגשה ביום 26.1.2015 על ידי עו"ד דביר לנגר נאמר: "416. עוד יצויין כי כאשר היועץ המשפטי של בנק אוצר החייל פנה ישירות לבא כוח המבקשים בבקשה כי תשמר לבנק הזכות להגיש תגובה רק בהמשך ההליך, תוך חיסכון בעלויות מבחינת הבנק, המבקשים נעתרו מיידית וללא תנאי לבקשת הבנק. משכך, נחסכה מבנק אוצר החייל הטרחה בהגשת תשובה בשלב זה, וקיימת לבנק זה האפשרות להגיש תשובה בשלב מאוחר יותר (ככל שהדבר תלוי במבקשים כמובן)". בהתחשב בכך ש-בנק אוצר לחייל לא הגיש כתב תשובה ולא התייצב לדיונים שהתקיימו בבית המשפט, אני מחליט שלא לפסוק לזכותו הוצאות כלשהן.

בתגובותיהם לבקשת האישור הדגישו המשיבים, כי מעבר להנגשת תעריפוני העמלות באתרי האנטרנט שלהם ובמנועי החיפוש השונים שברשת האנטרנט, בכל אחד מסניפיהם מצויות במקום בולט לעין עמדות דיגיטאליות רחבות ממדים, שעליהן מתנוסס כיתוב: "לוח גילוי נאות ותעריפון העמלות" (בנק לאומי); "הפקדת שיקים גילוי נאות מידע ופעילות" (בנק הפועלים); "מידע כללי" (בנק מזרחי טפחות).

המבקשים הגישו תשובה לתגובות המשיבים, בה טענו, בין היתר, כי "הכמנת" התעריפונים בעמדות דיגיטאליות אינה מקיימת את החובה להציגם "במקום בולט לעין", מה עוד שבשילוט שליד העמדות לא מצוין כי אצור בהן מידע בדבר העמלות.

...

שקלתי את טענות המבקשים בכובד ראש והגעתי למסקנה, כי אין להיעתר להן: אשר להטבת נזקי העבר, הרי לעיל כבר נאמר כי ככל שנגרם לחברי הקבוצה נזק, לא ניתן להביא דברים על תיקונם במסגרת התביעה הייצוגית דנן.

בהינתן חוסר האפשרות לאשר במקרה דנן תביעה ייצוגית כספית, בהתחשב באי התייחסות המבקשים לעמדות הדיגיטליות במסגרת בקשת האישור, ועל בסיס הצהרותיהם דלעיל של המשיבים – אשר אני הופך אותן לחלק בלתי נפרד מפסק דיני זה תוך העמדת המועד להשלמת ביצוען על 3 חודשים – אני סבור כי ההתדיינות בתיק זה מיצתה את עצמה.

בלשון סעיף 8 (א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ניתן לומר, נוכח כל המקובץ לעיל, כי גם התובענה להסדרת ההתנהלות העתידית, כפי שהוגשה, אינה "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". כך הם פני הדברים עוד קודם שמוסיפים ונותנים את הדעת על שאלת התקיימותם בענייננו של התנאים המוקדמים שבסעיפים 8(א)(3) – 8(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

יש ללמוד כי הערבות היא למעשה אשראי מכך שהבנק בחר "להעיד מטעמו, כעד יחיד, בבקשה שעניינה ערבות בנקאית, מר יצחק אסולין, שתפקידו, כפי שהציג את עצמו בפני ביהמ"ש – ""מנהל אגף אשראי" שזה בעצם מנהל את כל עולם האשראי" (ראה עמ' 16 לפרוטוקול, מול שורה 27)". ו"כשנשאל העד האם תחום ערבויות בנקאיות הוא חלק מתחום האשראי, השיב מר אסולין בבטחון, "בצד המהותי הוא אשראי, כן" (ראה עמ' 17 לפרוטוקול, מול שורה 31)" (שם, סעיף 77).

המבקשת טענה לקיומן של מספר עילות תביעה שונות המתגבשות לטובת חברי הקבוצה עקב היתנהלות מרכנתיל: עשיית עושר ולא במשפט; רשלנות; הטעה צרכנית; הפרת החובה החקוקה בסעיף 2 לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: "כללי העמלות"); הפרת חוזה.

כאמור, קובע סעיף 9ט(א) לחוק הבנקאות כי "הנגיד, לאחר היתייעצות עם הועדה המייעצת, יקבע, בכללים, רשימה של שירותים שבעדם רשאי תאגיד בנקאי לגבות עמלות מלקוחותיו, ואופן חישובן של העמלות שניתן לגבות בעד שירותים אלה". להוראות אלה מתווספות הוראות סעיף 9ט(ג) הקובעות כי "תאגיד בנקאי יידע את לקוחותיו בדבר התעריפון המלא, סכומי עמלות שהוא גובה בעד השירותים הכלולים בו, או שיעורן, וכן יעשה כאמור לגבי התעריפון המצומצם החל עליו, אם נקבע, והכל בדרך שיקבע הנגיד בכללים". להשלמת התמונה לציין את הוראות סעיף 9ט(ד) לחוק הבנקאות הקובעות כי "בקביעת הכללים לפי סעיף זה, יפעל הנגיד להצגה הוגנת ומובנת של העמלות, במטרה להבטיח את יכולת הלקוחות להשוות את העלות של ניהול חשבון ואמצעי תשלום, וכן יפעל בשים לב, ככל שניתן, לצורך במניעת גביה של עמלות שונות בעד אותו שירות, אלא אם כן סבר כי קיימות נסיבות המצדיקות גביה כאמור". בהתאם להוראות החוק תיקן בנק ישראל בשנת 2008 את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות), התשס"ח-2008 (להלן: "כללי העמלות") ובהם נמצא את סעיף 4(א) הקובע כי "תאגיד בנקאי יציג בסניפיו, במקום בולט לעין, את התעריפון המלא על נספחיו ואת התעריפונים המצומצמים". המסקנה מכל שתארתי לעיל היא כי התכלית העיקרית של התעריפון, אם לא הבלעדית, היא תכלית צרכנית מובהקת בשני היבטים המתכתבים עם מסקנות ועדת החקירה הפרלמנטרית בעיניין הצעדים שיש לנקוט לשפור רווחת הצרכן הצורך את השירותים הבנקאיים: התעריפון נועד להגביל את יכולת הבנקים לגבות עמלות מלקוחותיו – הן להגביל את חופש הפעולה שלו לקבוע סוגי עמלות שונים וגם בהגבלת חופש הפעולה להעלות את גובה העמלה באופן חד-צדדי ובלי לקבל אישור מהמפקח עובר להעלאתה.

...

סוף דבר אני מקבלת את הבקשה ומאשרת לנהל את התובענה כייצוגית.

בהתאם להוראת סעיף 25 לחוק תובענות ייצוגיות אני מורה לצדדים להגיש לעיוני, תוך 30 ימים, נוסח מודעה מוסכם על אישור התובענה הייצוגית, וזאת לצורך פרסומה.

אני סבורה כי לאור ההחלטה ובעיקר לאור המחלוקת שתידון בתובענה הייצוגית, טוב יעשו הצדדים אם יראו להגיע להסדר מוסכם שייתר את הצורך להמשיך ולברר את התביעה הייצוגית.

במכתב אושרה הנחתם, כי "מהותה של העמלה היא אך לגבי מסגרת האשראי שנקבעה מראש", וכן נאמר בו כי "לא ידוע (לבנק ישראל-א' מ') על בנקים אחרים שגובים עמלה זו על סכומי החריגה". עם זאת צוין במכתב, כי המפקח על הבנקים לא הוציא כל נהלים ביחס לחיוב בעמלה זו, ולפיכך רשאי היה הבנק המשיב לגבות עמלה זו גם על סכומי החריגה, אם כך הותנה בהסכם האשראי או בתעריפון העמלות של הבנק.

כן קיבל השופט, כי תעריפי העמלות של הבנק הוצגו במקום בולט במשרדי הסניף, וקבע כי בכך יצא הבנק ידי חובתו להביא לידיעת לקוחותיו את תעריפי העמלות.

...

לאותה מסקנה הגיע השופט גם בדרכים חלופיות: אם מכתבם האמור של המערערים, בשל היותו מותנה, אינו ראוי לשמש כהודעת קיזוז מטעמם, סבר השופט, די בעמדה שנקטו במשפט כדי להוות הודעה כזאת.

נראה לי כי יש לדחות את הטענה.

הייתי דוחה אפוא את טענת הבנק בערעורו שכנגד, בנקודה זו. בשאר העניינים אני מסכים, בכל הכבוד, עם חוות-דעתו של השופט מצא.

בת"צ (מחוזי ת"א) 64189-09-14 גרדשטיין אמיתי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (31.8.16), שהוגשה בטענה כי המשיבים מפרים את חובתם להציג במקום בולט בסניפיהם את תעריפוני העמלות הנהוגים אצלם, ולמסור אותם לכל דורש, בקשת האישור נדחתה מטעם אחר.

...

איני מקבל זאת.

איני מקבל את טענת המשיבות לפיה אין לכלול גם את מי שאינם משתמשים במכשיר שמיעה, שכן תקנה 18(ג) דורשת מערכת עזר שתתאים גם למי שאין מכשיר שמיעה כלל (באמצעות האוזנייה).

בהתאם לכל האמור לעיל תתוקן הגדרת הקבוצה ותהא כדלקמן: "אנשים עם מוגבלות בשמיעה אשר מיום 1.7.2014 ואילך הגיעו לסניפי רשתות השיווק של המשיבות, אשר בהן יש עמדות שירות שאינן עמדות קופה או עמדות מודיעין (כגון מעדניה, קצביה וכד'), ואשר לא היו בעמדות אלה מערכות עזר לשמיעה להנגשת השירות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה. התקופה מסתיימת במועד בו הושלמה התקנת מערכות העזר הנ"ל בעמדות שירות שאינן עמדות קופה או מודיעין בסניפי כל אחת מהמשיבות". סיכום מהטעמים שפורטו לעיל אני מאשר את בקשות האישור, בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: "אנשים עם מוגבלות בשמיעה אשר מיום 1.7.2014 ואילך הגיעו לסניפי רשתות השיווק של המשיבות, אשר בהן יש עמדות שירות שאינן עמדות קופה או עמדות מודיעין (כגון מעדניה, קצביה וכד'), ואשר לא היו בעמדות אלה מערכות עזר לשמיעה להנגשת השירות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה. התקופה מסתיימת במועד בו הושלמה התקנת מערכות העזר הנ"ל בעמדות שירות שאינן עמדות קופה או מודיעין בסניפי כל אחת מהמשיבות". לגבי העילה של אי פרסום התאמות הנגישות שבוצעו באתרי האינטרנט של המשיבות תהיה הגדרת הקבוצה כדלקמן: "אנשים עם מוגבלות בשמיעה אשר הגיעו לסניפי רשתות השיווק של המשיבות (למעט משיבה 5 ומשיבות 12-13 לגביהן לא תחול עילה זו) מיום 1.7.2014 ועד פרסומן בפועל של התאמות הנגישות שבוצעו בסניפי המשיבות באתרי האינטרנט של המשיבות". התובעים המייצגים ובאי כוחם: כמפורט בכותרת החלטה זו. עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: הפרת הוראות חוק השוויון ותקנות השוויון; הפרת חובה חקוקה; רשלנות, והכל – כמפורט בסעיפים 95-99 לעיל.