מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חובת הבנק לספק דפי חשבון ללקוח

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום אשדוד נפסק כדקלמן:

(ד) בלי לגרוע מדרכי הוכחה אחרות בדבר הסבירות של סרוב כאמור, רשאי תאגיד בנקאי להודיע למפקח על מדיניות עסקית שקבע לענין מתן שירותים, ואם לא נתקבלה מהמפקח הודעה על היתנגדותו למדיניות האמורה, ייחשב כסביר סרוב הנובע מאותה מדיניות" במילים אחרות הסעיף מטיל על תאגיד בנקאי חובה סטאטוטורית לספק שירותים מסויימים שיוחדו לו, לרבות החובה לנהל חשבונות של לקוחות.
התובע העיד כי ראה בשובו לישראל "דף חדש" מבחינת הדרישות שהופנו כלפיו על ידי הבנק מאחר וכבר לא היה תושב זר (עמ' 7 ש' 19-20).
...
אין בידי לקבל עמדה זו. תביעת התובע היא תביעה נזיקין המתייחסת לנזקים שנגרמו, לטענתו, בתקופה שבין נובמבר 2016-2018.
כאן המקום לציין כי טענת התובע כי בגין שנת 2015 הוא חתם על ההצהרה, תוך הפנייה לטופס 867 בו צוין ליד רובריקת ה"הצהרה" – "נחתם", להידחות.
לאור האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהתנהלות הבנק או בסבירות דרישותיו ומשכך דין הדרישה לפיצוי בגין הפסד ריבית בשל אי השקעת הכספים שהצטברו בחשבונות בתקופה שבין נובמבר 2016-2018, להידחות.
סוף דבר – התביעה נדחית.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

העילה הרלוואנטית בעניינינו קבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק המקנה לבית המשפט סמכות לגרוע שיק מרשימת הגבלה כאשר "ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשלו כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו". לגרסת המבקשת, על-פי הסיכום בינה למשיב, במקרה של חריגה ממסגרת האשראי נהג המשיב לעדכנה וזו פעלה להפקדת סכום השיק שנמשך באותו היום.
שיק ע"ס 5,000 ₪ מיום 2.12.13 לטענת המבקשת, במועד סרוב השיק, ולו היה הבנק מכבד שיק זה, היתה יתרת החשבון 24,581 ₪ בתחום המסגרת המאושרת (דף חשבון מיום 2.12.13 נספח ב' לתצהיר המשלים).
...
בנסיבות אלו שוכנעתי כי המבקשת הוכיחה קיומו של נוהג והסכם מכללא בין הצדדים לפיו התאפשרה חריגה זמנית בחשבון עד לכיסוי סכום השיק באמצעות הפקדה לחשבון.
בנסיבות אלו לא נסתרה גירסת המבקשת בדבר קיומו של סיכום ספציפי בינה לבין המשיב, ולפיכך אני מקבלת את טענת המבקשת ביחס לשיקים נשוא סעיף זה. ויודגש כי דווקא הסיכום הספציפי שהושג בין המבקשת לנציגת המשיב מתיישב עם הקביעה כי המבקשת היתה מודעת לכך כי הסיכום הקודם שנהג בינה לבין המשיב פקע, ואין בכוונת המשיב לפעול על פיו, והיא ידעה כי עליה לקבל הסכמה מראש לכל חריגה נוספת.
בעניין זה מקובלת עלי עמדת המשיב כי הקטנת סכום החריגה באמצעות שיק אחר אינה יכולה לסייע למבקשת, שכן נדרשים למשיב יומיים או שלושה ימי עסקים על מנת שיוכל לראות את הסכום בחשבון.
סוף דבר לאור האמור, הבקשה מתקבלת באופן חלקי כך שיגרעו מרשימת ההגבלה השיקים המסומנים 1, 4, 10 עד 29 לרשימת ההגבלה, וכן השיקים שמספרם 900087, 900372, 900375 ו- 900090.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

נטען כי בסגירת החשבון באופן חד-צדדי, הפר הבנק את חובתו שלא לסרב סרוב בלתי סביר לספק שירותי בנקאות על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, ופעל בנגוד לפסיקת בית המשפט העליון בסוגיית סגירת חשבון של חברה בע"מ, הקשור במסחר בביטקוין.
הבנק עמד על סרובו לאפשר פתיחת חשבון למטרת מתן שירותים בנכס פינאנסי משלושה טעמים: הראשון, משום שהתובע אינו אוחז ברישיון או באישור המשך עיסוק כנדרש על פי חוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (שירותים פינאנסיים מוסדרים), התשע"ו- 2016 (להלן: "החוק"); השני, משום שמבדיקת דפי החשבון עולה כי התובע מקבל מלקוחות ספציפיים מספר העברות בסכומים שונים באותו היום, שנראות על פניו ללא הגיון כלכלי, באופן המעלה חשש ממשי באשר לאופי הפעילות בחשבון הקשור באיסור הלבנת הון, וכאשר יכולת המעקב של הבנק אחר פעילותו הפינאנסית נמוכות ו/או בלתי אפשריות בנסיבות אלו.
...
סוף דבר, שוכנעתי כי בשלב זה, סירוב הבנק לאפשר לתובע ליתן שירות בנכס פיננסי בחשבונו הוא סירוב סביר.
לפיכך, התביעה נדחית.
התלבטתי בסוגיית ההוצאות, ואולם בשים לב להתנהלותו הבעייתית של הבנק שחסם את החשבון ביום בהיר אחד מבלי שקדמה לכך התראה בכתב, ובשל הסוגיות המשפטיות החדשות יחסית העולות מבירור הליך זה, לא ראיתי, בסופו של דבר, לעשות צו להוצאות.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

לטענת הלקוח, היה על הבנק לכבד את השיקים בהתאם לסעיף 10(א)(3) לחוק, שעניינו לקוח אשר יש לו יסוד סביר להניח כי הייתה על הבנק חובה לפרוע את השיק, בין בשל יתרה מספקת ובין מכוח הסכם.
כנספח ב' לתגובה צירף הבנק דף חשבון של הלקוח מיום 26.8.12 ועד ליום 19.9.12, ממנו עולה כי היתרה מן הדף הקודם, הייתה יתרת חובה של כ- 254,000 וכי ביום 26.8.12 הייתה יתרת חובה של כ- 277,000 ₪, אולם ביום 27.8.12 ירדה יתרת החובה ללמטה מ – 220,000 ₪ ונשארה בערך באיזור הזה עד ליום 30.8.12.
...
בית המשפט שם קבע: "... אין ממש בחלקו זה של הערעור ויש לדחותו: אין כל ספק, אף אליבא דהמערערות, כי המצב העובדתי בעת סירוב ההמחאות היה של חריגה גדולה ממסגרת האשראי המאושרת, ובמצב שכזה אין המשיב צריך לחכות ולו יום אחד לקבלת תשלום עתידי – ולו אף מובטח תשלום זה מחמת מעמדו של המשלם. גם חריגות שאושרו בעבר במסגרת יחסי המשיב והמערערות אינן יכולות ללמד דבר וחצי דבר באשר לענייננו. חריגות אלו, בין אם עלו על החריגה דנן ובין אם לאו, הינן תוצר מובהק של מערכת היחסים האמור, ואינן יכולות להוות מדד באשר לאלו שתבואה אחריהן או להוות מקור הסתמכות...". בעניין אחר, התקבלה טענה דומה של לקוח, אולם אני סבורה כי הנסיבות שהוכחו באותו עניין, לא הוכחו בענייננו.
בהקשר זה קבע בית המשפט העליון: "... בענייננו מדובר בהחלטה על פי סעיף 10 לחוק, שעניינה בבקשה לבטל הבאה במניין של אחד או יותר מן השיקים המסורבים מן הטעמים המוזכרים בסעיף, ולשיקולי נוחות הלקוח – גם אם פשיטא שאין מי שרווה נחת כשמוטלת הגבלה על חשבונו – אין השלכה מהותית כאן. הלקוח בכגון ענייננו עשה את מעשיו בידיעה באשר למצבו כלפי הבנק....". מכל האמור לעיל, אני סבורה, כי הלקוח לא הצליח להראות, כי הבנק כעניין שבשגרה אפשר לו לחרוג באופן דרמטי ממסגרת האשראי שלו.
אשר על כן ומשלא הוכח בפני כי התקיימה אחת מן הנסיבות המנויות בסעיף 10(א) לחוק, אני דוחה את הערעור ומחייבת את הלקוח בהוצאות הבנק ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪.

בהליך המרצת פתיחה (ה"פ) שהוגש בשנת 2009 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בענין זה, ובהתחשב גם בחובה הסטטוטורית המוטלת על המשיב לאפשר המשך ניהולו של חשבון הנמצא ביתרה קרדיטורית בנסיבות בהן הלקוח לא הפר, לכאורה, את ההסכם שנכרת בינו לבין הבנק-מקובלת עלי עמדתה של המבקשת לפיה במקרה בו סירב תאגיד בנקאי לספק את אחד השירותים המנויים בסעיף 2(א), רובץ על כתפיו נטל ההוכחה כי סירובו זה היה סביר.
יפים לענין זה דבריו של כב' השופט (כתוארו דאז) א' ברק בבג"צ 389/80 דפי זהב בע"מ נ' רשות השידור ואח', פ"ד לה(1) 421, עמ' 444: "קיומו של "מיתחם סבירות" מניח קיומן של מספר אופציות.
...
מסיבה זו אני קובע כי המשיב עמד בנטל ההוכחה הנידרש ממנו עפ"י סעיף 2 לחוק הבנקאות לצורך ההוכחה כי סירובו להתיר למבקשת להמשיך ולנהל את חשבונה אצלו נופל בגדר מתחם הסבירות הבנקאי.
לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התובענה להדחות במלואה.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך של 30,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו