חובת הבנק לחשוף ידע רלוונטי

וכ"נושה מקצועי" (כב' הנשיא מ' שמגר ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח(2) 573, 584-585 (1994)), שבידו הידע והכלים לערוך בדיקות ראויות ולמנוע נזקים מלקוחותיו , עקב פעולות בחשבון שנעשו במירמה או בהיעדר הרשאה, וככזה הוא חב חובת זהירות כללית (מושגית) כלפי לקוחותיו (כב' השופטת שטרסברג-כהן ע"פ 122/84 משה מנצור נ' מדינת ישראל, פ"ד ל"ח(4) 94, 103 (1984) ).

על כן, הדיון בשאלה מה ידע הנתבע עובר לחתימת הסכם הפשרה רלוואנטי בעיקר לצורך הכרעה בטענת הויתור שהעלה הבנק, ואינו חזות הכל.

הבנק חשף, למעשה, רק רשימה חלקית של השיקים הפרטיים שהוחזרו, נספח טז' לתצהירי הבנק, ואף אם לא ניתן נגדו צו לגילוי מיסמך ספציפי, אני סבורה כי הימנעותו מחשיפת כל פרטי השיקים, ביודעו שזוהי נקודת מחלוקת עיקרית בין הצדדים, מקימה חזקה לפיה חשיפת השיקים היתה פועלת לרעתו.

...

בהתחשב בנסיבות הכוללות ובשיקולים עליהם עמדתי לעיל, הגעתי למסקנה שאין לפטור את הנתבע כליל מחבותו, אלא להפחית מחבותו החוזית הנובעת מכתבי הערבות ומהסכמי הפשרה, סכום שיתן ביטוי להפרת חובת הזהירות מצד הבנק.

בהתחשב במכלול הטעמים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, הגעתי למסקנה, שיש לערוך חלוקת אחריות בין הבנק לנתבע, אשר תיתן ביטוי להתרשלותו של הבנק, אשר גרמה להגדלת החוב בחשבון הנערב.

בנוסף, ישלם הנתבע 4 לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 45,000 ₪ והוצאות אגרה חלקיות בסך 10,000 ₪.

לטענת בנק דיסקונט יש בחשיפת המסמכים בפני הלפ ליין או באי כוחה כדי ליצור תקדים מסוכן, לפגוע בתכליתו של חוק הלבנת הון, ואף להוות הפרה של חובת הסודות החלה על המשיב ואנשיו בהתאם לסעיף 31 לחוק ולעניין זה מפנה בנק דיסקונט לפסק הדין בעיניין ת"א 38805-10-16 שילת לעד בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 18.2.2018).

הבנק בתשובתו טען כי מדובר בשאלה תמוהה שאינה רלוואנטית לסוגיות שבמחלוקת, וגם אם ידע מהו הקף ההפקדות השנתי בחשבון הרי שנתון זה אינו מספיק, שכן אינו מלמד דבר באם מצויים ברשותו של אותו לקוח חשבונות בבנקים נוספים, מזומנים, נכסים נוספים וכד'.

...

לטענת המבקשות דין הבקשה להידחות.

סבורני כי גילוי זה אינו רלוונטי לעת הזו ואינו נדרש לצורך הכרעה בבקשה שלפניי, בשים לב למחלוקות שהובאו בכתבי הטענות.

בנסיבות העניין אני מחייב את חברת ספיד בניין לשלם לבנק הוצאות הבקשה בסך כולל של 12,000 ₪.

סוף דבר כל צד ישלים הטעון השלמה על ידו בהתאם להחלטה זו בתוך 30 ימים מהיום.

על הרציונל העומד מאחורי חובת גילוי זו כבר הרחיבה הפסיקה: "הרציונל העומד מאחורי ההוראה שבסעיף 22(ב)(3) לחוק הערבות, המטילה על הנושה את חובת הגילוי, הוא רציונל מובן מאליו ומובא בפסיקה – כאשר מדובר בערבות לחוב קיים או בערבות חוב שבא להחליף חוב קיים, הדבר יכול להעיד על כך שלנערב יש קשיים בפרעון החוב המקורי עד שהוא נאלץ לגלגל עליו הלוואה נוספת. מה שאין כך כאשר הערבות היא לחוב חדש אשר הסיבות לנטילתו יכולות להיות עסקיות גרידא. לפיכך, מידע זה מאפשר לערב לאמוד את רמת הסיכון אליו הוא נחשף..." (ת"א (י-ם) 12326/06 בנק אוצר החייל בע"מ נ' יצחק טל ביניין והשקעות בע"מ), (הדגשה שלי ר.א.).

חובת הגילוי ביחס למהות החוב לצרכו ניטלה ההלוואה נועדה על מנת שהערב ידע מה הסיכון אליו הנו נחשף בהסכימו לערוב ללווה.

עוד אוסיף כי החובה המוטלת על הבנק, גם ללא חובת הגילוי הספציפית הקבועה בחוק הערבות, הנה כי הערב יבין את מהות החיוב הנערב לרבות הפרטים הרלוואנטיים אשר הערב זכאי להביאם בחשבון עת הוא שוקל האם לערוב לחייב העקרי, אם לאו.

...

יחד עם זאת, גם במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הבנק עמד בחובות הגילוי המוטלות עליו.

גם לעניין שליחת הודעות לנתבעת כנדרש על פי הדין, לא שוכנעתי כי במקרה הנ"ל פעל הבנק על פי הנדרש: על פי הוראות המפקח על הבנקים, ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי- נ/3, נקבע בסעיף 9(א) כי אם לא קיים החייב את חיובו, יודיע התאגיד הבנקאי על כך לערב, בתוך 90 ימים מהיום שהיה על החייב לקיים את החיוב".

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

עם זאת, אף במקרה בו קיים מכתב "ביטול ערבות" אשר נשלח לערב מהבנק וקיימות ספקות לגבי תוקפו, בית המשפט לא יתייחס למכתב הבטלות כאל מכתב קסם שהוא בבחינת "כזה ראה וקדש" המקנה באופן אוטומאטי מתן רשות להיתגונן, אלא רשאי בית המשפט, גם במקרה בו אין חולק כי היתקיימה חובת הכתב, להתנות את מתן הרשות להיתגונן בהפקדת סכום כספי לאור היות המקרה "גבולי" (ת"א (ת"א) 392/90 לחמיש נ' בנק הפועלים).

יתרה מכך, הטענות הללו שהעלה הנתבע חסרות פירוט בכל הנוגע לידיעת התובע ולמערכת היחסים ביניהם ואין הוא יכול להסתתר בצל הטענה כי "הבנק ידע". היה על הנתבע לסמוך טענתו במסמכים רלוואנטיים אשר יעידו על ידיעה זו. לרבות, מסמכים המעידים כי התובע אכן קיבל את הפרוטוקול הנ"ל בדבר הנישול ותרשומות של פגישות מיוחדות שונות עם נציגי התובע וישיבות עמם בהן היה לתובע ההזדמנות להעלות בפניו את העובדה כי הוא עדיין מוחזק כערב.

היה על נציגי התובע, ובמיוחד על אלו אשר סייעו לנתבע בפתיחת חשבון לחברה החדשה ובמתן האשראים לטובתה , ליידע אותו בנוגע למעמדו בחברה לה ערב ועל היותו חשוף לסיכון לנוכח העובדה כי החברה לה ערב מצויה ביתרת חובה משמעותית.

...

לעניין הטענה בדבר אי המצאת הודעות לערב ניראה כי היא נסתרה על ידי התובע וכי לכאורה דינה להידחות כבר עתה.

למשל, בפסק דין הורוביץ (ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (ניתן ביום 15.3.11)) אותו הביא הנתבע על מנת לתמוך בטענתו זו, הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי יכול וסימון זה, בהצטרף לפרמטרים מוצקים רבים אחרים ולאחר התלבטויות של בית המשפט, מעיד על כך שכתב הערבות נחתם מחוץ לסניף הבנק ולפיכך יכול והחתימה המופיעה בכתב הערבות אינה שייכת לנתבע באותו מקרה.

לא בנקל סימון כזה יביא למסקנה כי התובע התכוון לכך שהערבות מבוטלת.

עמדת התובע בסיכומיו התובע בסיכומיו טען כי מנהלת הבנק אישרה בעדותה כי בפברואר 2002 העמיד הבנק את יתרת החוב בחשבון כהלוואה במסגרת הסדר חוב ומכאן מתבקשת המסקנה כי בשנת 2003- התקופה הרלוואנטית למועד התביעה דנן- ידע הבנק שמדובר בחשבון שאינו פעיל.

נטען כי הבנק משיקוליו הוציא נוהל לפיו לא נבדקים שיקים שסכומם פחות מ-6,000 ₪ ומכאן מתבקשת המסקנה כי הבנק במודע חשף את לקוחותיו לסיכון כי מתוך החשבון יפרעו שיקים שסכומם נמוך מ-6,000 ₪ שלא נמשכו על ידם.

עוד נטען כי הבנק הפר את חובתו כשהחזיר את השיקים הגנובים והמזויפים באופן שגרם להגבלת חשבון התובע וכי על פי חוות דעתו של עו"ד פח- היועץ המשפטי של בנק ישראל לפיה ככל שבית המשפט יקבע שהחתימות על גבי השיקים אינן חתימות התובע, הרי שהחזרת השיקים צריכה להעשות באופן בו השיק לא יחשב כשיק מסורב.

...

בשולי הדברים אעיר כי אני מקבל את הסברה של מנהלת הבנק לפיה כאשר מתקבל מכתב התראה דוגמת המכתב הנטען, המטיח טענות משפטיות קשות כנגד הבנק, מועבר המכתב לדרג הבכיר של הבנק לרבות למחלקה המשפטית לצורך המשך טיפול (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 17-22).

יתרה מכך, אני מקבל את טענתה לפיה במקרים מסוג זה הבנק נותן הנחייה ללקוח לתת הוראת ביטול גורפת ומיידית לכל השיקים בחשבון (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 1-10).

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כאמור.