חובת הבנק להקפיד עם המלווה עקב סיכון אשראי גבוה

לגירסתם לא נאמר להם כי גובה האשראי שהועמד לניר ולחברה הוא 1.2 מיליון ש"ח. רויטל אברהם, רכזת האשראי בסניף אלנבי של הבנק אשר החתימה את המבקשים על חוזה המשכנתה, הצהירה כי אינה זוכרת בדיוק את מעמד החתימה (סעיף 2 לתצהירה).

] חובות הגילוי נועדו לוודא כי הערב מודע להקף ולאופי חובותיו כדי שיטיב להעריך את הסיכונים אליהם נחשף (ראו דברי ההסבר להצעת חוק הערבות (תיקון מס' 2) (ערבויות מוגנות), התשנ"ו–1995, ה"ח 211, 214; ע"א 8822/04 גבאי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ([.

גובה החוב הקיים הוא נתון מהותי השייך למסגרת של חובת הגילוי במובן הצר והבנק אינו יכול לפטור עצמו מגילוי נתון זה. דומה כי הבנק יכול להלין רק על עצמו, על כך שלא הבהיר למשיבה כי בשעה שבה חתמה על המשכנתא, כבר היה קיים בחשבון החח"ד חוב בגובה חצי מיליון ש"ח. על הבנק לקיים הליך מסודר שבמסגרתו יובאו לידיעת הצד השני לחוזה המשכנתא, כל הפרטים הרלוואנטיים לעיסקת המשכנתא, ובעיקר החוב [ה]קודם, ככל שקיים כזה, שגם אותו נועדה המשכנתא להבטיח.

מצב דברים זה צריך להדליק „נורה אדומה“ אצל המלווה ומחייב אותו לנסות ולהגיע לרמת ודאות גבוהה במיוחד בנוגע לגמירות דעתו והסכמתו של האדם אשר ממשכן את דירתו, בטרם יאשר את ההלוואה (ראו בהקשר זה את דבריו של השופט ס' ג'ובראן בעיניין קובסי).

] הקפדה יתרה על חובות הגילוי המוטלות על המלווים תאפשר ללווים להגיע להחלטות מושכלות, ותמנע מהמלווים היקלעות למצב בו המשכנתא שנרשמה לזכותם תוכרז כבטלה.

...

תמורת ביטול המשכון, השעבוד והערבות הציע עו"ד מסארווה שהמבקשים ישלמו 400 אלף ש"ח (נספח 3).

הינה כי-כן טענת האפסות אינה עומדת למבקשים, אך תביעתם מתקבלת על-פי האמור ומכוח העילות שנדונו לעיל.

אני מקבלת את התובענה באופן שהמבקשים פטורים מחבותם לפי שטר המשכנתה.

תביעות החוב הוכרעו על ידי הנאמן, וסכום החובות עומד על הסך של 519,320 ₪ לנושים שונים בהם בנקים, ספקים שונים, חברות כרטיסי אשראי, ומלווים חוץ-בנקאיים.

  אמנם, המדובר באחריות הדדית של הצדדים, אולם לאור מעמדו העדיף של הנושה-המקצועי, עליו להקפיד להזהר לבל יעמיד את הצרכן בפיתוי, כמו שלא ינהג בילד בחנות ממתקים תוך ציפייה שינהג באופן אחראי.

אם כן, הנושה-המקצועי יכול (ואף מחויב, לכל הפחות נושה-מקצועי שהוא בנק לאור הוראות המפקח על הבנקים בנוהל בנקאי תקין [5] (10/17) שעניינו ניהול סיכון אשראי) להקים מנגנון בקרה והערכת הסיכונים לצורך להערכת האיתנות הפינאנסית של הלקוחות, תוך שימוש במידע האגור אצלו ביחס ללקוחותיו, תוך ניתוח ופילוח הנתונים בהתאם לפרמטרים שונים (לרבות הכנסות, נכסים, חובות ונתוני פרעון ההלוואות בעבר).

לא זו אף זו; על נושה-מקצועי מוטלות חובות מוגברות של בירור, היתחקות שמירה ומימוש כספי חייבים, שכן הוא מצויד בידע ובכלים הדרושים לכך, והדבר הוא חלק משגרת עבודתו (ראו: ע"א 790/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אברהם גדי, פ"ד נט(3) 697, 711 (להלן: "עניין אברהם גדי") וע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש, פ"ד סג(3) 248, 277), והדבר מתבקש גם בעת מתן אשראי (בהקשר של צרכנים, הלוואה או הגדלת יתרת חובה).

משנה תוקף לצורך במתן אשראי מבוקר הוא גורם סיכון נוסף, שהוא העלייה במספר הלקוחות הפרטיים המתקשים להחזיר את חובותיהם בשנים האחרונות, והפסדי האשראי של הבנקים בהקשר של אשראי קמעונאי עלו לשעור גבוה יחסית (ראו: דוח פעילות המערכת הבנקאית לשנת 2016 של בנק ישראל), דבר שאף משפיע על מחיר ההון.

...

ככלל אני מקבל גישה זו שאף הובעה בדעת יחיד ב-ע"א 2223/99 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1988) בע"מ (פ"ד נז (5) 116).

סבורני שבנסיבות אלה כאשר הבנק נותן לחייב הלוואות בסכומים כה גבוהים ומשמעותיים, בפרק זמן קצרצר, כאשר סכומי ההחזר החודשיים עולים ומאמירים לאלפי שקלים, אל מול הכנסה חודשית שאינה גבוהה, המשך מתן אשראי שכזה, ללא כל בטחונות, גם אם הוא חלק ממערך הסיכונים של הבנק, מעורר קשיים.

לאור האמור, ושמצאתי עיגון לסטייה מעקרון השוויון, ובמכלול האיזונים ויישום האמור לעיל אני סבור שהמסקנה היא, שאין מנוס בנסיבות אלה אלא לתקן את העיוות החלוקתי שנגרם כתוצאה מהתנהגות הבנק כלפי הנושים האחרים, ובמצב דברים זה אני מורה כי החוב שמקורו בהלוואה האחרונה של בנק הפועלים, שהוא מלוא סכום תביעתו במקרה דנן, יידחה עד לאחר פירעון החוב ליתר הנושים (הן המקצועיים והן הפרטיים).

זאת ועוד, העובדה שמדובר כאן בהלוואות הניתנות למי שידו אינה משגת לקבל הלוואה בנקאית, משמיעה מניה וביה כי הלוואות אלה ניתנות בתנאים המשקפים את רמת הסיכון הגבוהה הגלומה בהן מבחינת המלווה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג–1993, בעמ' 116; וכן ראו רע"א 5888/95 קוי אשראי לישראל (ראשל"צ) בע"מ נ' וניני [.

(הצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג–1993, ה"ח 116 [להלן: הצעת החוק]; פרשת צוניאשוילי, פסקה 17) כדי ליצור את האיזון הראוי נקבעה בחוק הלוואות חוץ-בנקאיות גם חובת הגילוי, אשר דורשת מן המלווה לגלות ללווה בחוזה ההלוואה פרטים שונים ובכלל זה סכום ההלוואה, הסכום שקבל הלווה בפועל, פרטים בדבר הריבית, הצמדה וריבית פיגורים, וכבענייננו – שיעור העלות הממשית של האשראי.

] – לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה. אכן, הלווים הבאים אל ההלוואות בשוק האפור יודעים היטב שלא באו לקופת גמילות חסדים ואף לא לבנק; אך כל שקבע המחוקק בשאר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות[.

...

ככתוב לעיל, בהחלטה שניתנה בערעור על החלטתי השנייה בפרשת פמה הבהיר בית המשפט העליון כי מקובלת עליו המסקנה בדבר אפשרות סבירה שייקבע לבסוף כי דמי הגבייה הם בגדר ריבית מוסווית.

בשלב זה לא הוכח ולא שוכנעתי כי ניתן כאן ללקוחות שירות נוסף להעמדת האשראי.

כך גם במקרה שלפניי, כמו בפרשת פמה, הנזק הנטען לכל אחד מחברי הקבוצה קטן מדי בהקשר זה. גם לא הוכח כי עניינם של חברי הקבוצה לא יזכה לייצוג נאמן בדרך הולמת ובתום לב, וטוב היה אילולא הועלתה טענת המשיבה בעניין זה. התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

אם וככל שהדבר יידרש, חברת שחל תוכל לערוב להתחייבויות של חברת הנכס כלפי הבנק המלווה.

לפיכך, הוחלט לפתוח חשבון על-שם חברת הנכס בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – בנק לאומי), וליטול ממנו אשראי בסך 14.5 מיליון ש"ח. בהתאם להחלטות אלה, קיבלה חברת השחל ביום 02.10.2019 הערכת שמאי לשווי השיפורים [נספח 8 לתשובת המשיבות 1-2 להמרצת הפתיחה], וזה העריך אותם בשווי כולל של 8,460,000 ש"ח (להלן – הערכת השווי).

לשיטת המבקש, מימוש ההחלטה יגדיל את חובה של חברת הנכס לבנק לאומי לפחות ל – 14.5 מיליון ש"ח, לפירעון בתוך 13 שנים ממועד הגשת המרצת הפתיחה, זאת, לגירסת המבקש, בלא כל מקורות מובטחים לפירעון חוב זה בתוך פרק הזמן האמור.

ביחס לטענת המשיבים כי הערבויות בין החברות הן ערבויות צולבות, נטען כי בעוד ערבותה של חברת הנכס מגובה בנכס המקרקעין שהוא בעל שווי מוערך של 24-28 מיליון ש"ח [המבקש מפנה בעיניין זה לשתי הערכות שמאיות – מטעמו ומטעם המשיבים – המופיעות בנספחים 23-24 להמרצת הפתיחה], ערבותה של חברת השחל היא נמוכה בהרבה, שכן המשיבים טענו בתביעה שהגישו נגד המבקש ששוויה של חברת השחל הוא 4.7 מיליון ש"ח. לשיטת המבקש, העובדה שאין יחס ראוי והוגן בין סכום הערבות לבין שוויו של הנערב (חברת השחל), מרוקנת את ערבות חברת השחל לחובות חברת הנכס מתוכן, ומעמידה את חברת הנכס בסיכון של ממש.

לשיטת המשיבים, החברות הן חברות משפחתיות שהתנהלו באופן לא פורמלי, וללא הקפדה יתרה על עניינים פרצדוראליים ועל הפרדה מלאה בין החברות.

...

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט עמית בע"א 3136/14 יעל כבירי שמיע ואח' נ' אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 28.01.2016) (להלן – עניין כבירי), בפסקאות 29-30: "לטענת המערערים, הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים בעת הדיון על הצעת הרכש, בשל זיקתו של הדירקטוריון לחברות אחרות הקשורות למשיבה, בהיות חבריו משמשים נושאי משרה גם בחברות אחרות. [...] כהונתם של דירקטורים במשיבה כנושאי משרה בחברות אחרות הקשורות למשיבה, אין בה לכשעצמה כדי להוכיח כי הדירקטוריון היה נגוע בניגוד עניינים או כי היה לו עניין אישי בהצעת הרכש. [...] אשר על כן, גם טענה זו דינה להידחות." (הדגשות לא במקור – מ.א.) טענותיו אלה של המבקש גם אינן מתיישבות עם טענותיו לפיהן יש להתעלם למעשה מהעובדה כי בעלי המניות בשתי החברות הם זהים, ואף מכך ששיעור החזקתם במניות שתי החברות הוא זהה ביחס למרבית סוגי המניות – ולהתייחס אל החברות כחברות נפרדות.

סוף דבר בהתאם לקביעותיי לעיל, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

שלא כמו מלווה 'רגיל', מוסד בנקאי המספק אשראי ללקוחות כפוף לחובות שנקבעו בדיני הבנקאות השונים ובפרט בעניינינו, עליו לפעול לפי הוראות סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 לפיהן על הבנק להפעיל שיקול דעת בהחלטתו אם לתת אשראי ללקוח פלוני: "חלה על הבנק, בין היתר, החובה להעניק את האשראי כל עוד אין בידו סיבה סבירה שלא לעשות זאת. מנגד, סביר להסיק כי משמעות הדברים הנה גם שעל הבנק לסרב להעניק אשראי כל אימת שתנאי העסקה ויכולת הלקוח לעמוד בה מעידים על הקושי המופרז אשר ירבוץ עליו לצורך קיומה" (בן-אוליאל, עמודים 479-478).

בכלל זה "מחובתו של הבנק להקפיד כי מסגרת האשראי תכובד, גם לטובת הציבור. אכן, בגדרים אלה פשיטא שיש צורך באיזון, שיש בו אנושיות ומוסריות חברתית, שאין בו ירידה לחיי הזולת ושיש בו כדי לעודד פעילות עסקית של עסקים קטנים ובינוניים; בצד האחר של המשוואה מצויה החובה לדאוג שלא להרבות אשראי הנתון בסכנה" (רע"א 9374/04 אי.אנד.ג'י.מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ סניף רחובות, פסקה 6(ג) (11.11.2004)).

יוצא איפוא שכדי לברר את טענות התובעים בעיניין החלטת הבנק שלא להעמיד להם אשראי נוסף מהשלב של היתערבות הממונה בהתכנות הסכם הניהול, יש לבחון האם הבנק פעל באופן שרירותי או בלתי סביר כלפי לקסן כאשר העריך את הסיכון שבהעמדת אשראי נוסף ללקסן, כסיכון גבוה שאין הבנק מעוניין לקחת על עצמו.

...

כבר בשלב זה אומר בעניין טענת חוסר תום הלב כי לאחר שבחנתי היטב את טענות התובעים בנושא זה ראיתי לדחות את התביעה מאחר שלא השתכנעתי כי הוכח חוסר תום לב מצד ישרוטל או מצד בנק הפועלים וגם בשל נימוקים נוספים שיפורטו בפרק ב'.

ראיתי להתייחס אך בקצרה לשאלה זו, כיוון שממילא מסקנתי היא שישרוטל ובנק הפועלים לא חבים בגין הנזקים הנטענים כי נגרמו לתובעים.

כיוון שאין מקום לקבל כראיה את חוות דעתו של רו"ח שגב ביחס לשווי המקרקעין, מהסיבות כאמור, ומאחר שטרייסמן לא הובאה להעיד על חוות דעתה מטעם התובעים, המסקנה המתבקשת היא שהתובעים לא עמדו בנטל הראייה המוטל עליהם להוכיח רכיב נזק זה הקשור לשווי המלון.

סוף דבר כאמור לעיל, התביעה נדחית על כל רכיביה והתביעה שכנגד מתקבלת באופן שעל לקסן לשלם לישרוטל סכום של 9,378,414 ₪, וכן אני מורה להעביר את הסכום שנשמר בנאמנות לישרוטל.