מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

חובת דיווח של חוסים לפי חוק איסור לשון הרע

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הצדדים יצאו מנקודת הנחה לפיה אותו "חיווי אשראי" מהוה "פירסום" לפי חוק לשון הרע, אשר אינו מוגן בחריגים המנויים בחוק לשון הרע, אולם לא נימקו עמדה זו. אציין כי קיימות החלטות המתייחסות לנתון חיווי האשראי כ"פירסום" שאינו מוגן לפי חוק לשון הרע (ראה למשל תאד"מ (ת"א) 36673-02-22 שמואל דהן נ' בנק לאומי לישראל בעמ' מיום 19.3.23 וכן ת"א 8423-08-11 גרעמי נ' BDI מיום 12.1.14) אולם לטעמי, אין מדובר בטיעון אשר הנו מובן מאילו, וכך נאמר כי בעיניין אויאר: נכונה אני להניח, לצורך הדיון וההכרעה בתיק זה, כי מקום בו מסר גורם החייב בדווח מידע שגוי בדבר נסיבות שיש בהן כדי להעיד באופן מובהק על כך שהלקוח אינו עומד בפירעון תשלומים, ודיווח זה גרם ללקוח לחיווי אשראי שלילי (אדום) – מהוה הדיווח השגוי "פירסום" לפי חוק איסור לשון הרע, המקים ללקוח עילת תביעה נגד הגורם המדווח.
כפי שהערתי לעיל, מדובר בהנחה שכלל אינה מובנת מאליה, והבנק העלה בהקשר זה מספר טענות כבדות משקל הראויות לדיון, בין השאר בשאלה אם מדובר ב'פירסום' כמשמעותו בחוק, האם הוא חוסה תחת הגנות החוק, וכיוצ"ב. השאלה, האם בהיתחשב בחובת הדיווח המוטלת על הגורם המדווח, ביחסים בינו ובין המאסדר וחלוקת האחריות ביניהם, ובמכלול הוראות החקיקה המסדירות את מסירת הנתונים והאחריות בגין אי ההקפדה על הוראות החוק, ניתן וראוי להטיל אחריות בלשון הרע בגין פירסום שגוי מסוג זה – היא שאלה נכבדה הראויה לדיון מעמיק" (שם, פס' 9).
...
מסקנה זו נכונה גם בכל האמור לחיווי אשראי, אשר הפקתו על סמך נתוני אשראי גולמיים, גם אם שגויים, כפופה להסכמתו של פלוני (שכן יכול היה למנוע את הכללתם במרשם מלכתחילה) וללא ספק כפופה ליכולתו לנטר אותה ולפקח עליה ומשבחר שלא לעשות כן, אין לומר כי עמד בחובתו להקטין את נזקו ואף למנוע אותו לחלוטין.
אולם בהנחה כי הודעה אודות הבקשה להפקת חיווי אשראי בעניינו נמסרה לתובע על ידי לשכת האשראי, ובהסתמך על טענתו לפיה חווה מספר הודעות שכאלה מגורמים אשר השיבו פניו ריקם מפאת אותו חיווי, עולה המסקנה כי התובע יכול היה לפנות אל המאסדר או אל הנתבע בהתאם להליכים הקבועים בחוק, לעמוד על חיווי האשראי אשר צפוי להינתן בעינינו ולמנוע את פרסומו של אותו חיווי שלילי.
מכל האמור לעיל, מצאתי לקבוע כי דין התביעה להידחות.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום עפולה נפסק כדקלמן:

נטען, כי גם אם ניתן לראות בהעברת מידע משום פירסום, הרי שהוא בחזקת פירסום מותר או מוגן על פי דין, או פירסום שנעשה בתום לב והחוסה תחת ההגנות שבחוק איסור לשון הרע.
שם, נאות בית-המשפט, מפי כב' השופטת כרמית בן אליעזר, להניח לצורך הדיון וההכרעה בהליך שבפניו, כי מקום בו מסר גורם מדווח מידע שגוי בדבר נסיבות שיש בהן להעיד באופן מובהק על אי עמידה בפרעון תשלומים, ודיווח זה גרם ללקוח לחיווי אשראי שלילי, מהוה הדיווח השגוי "פירסום" לפי חוק איסור לשון הרע, המקים ללקוח עילת תביעה כנגד הגורם המדווח.
בשני פסקי-הדין שלעיל, צוין כי הצדדים לא היו חלוקים בנוגע לכך, שגם אם נכלל נתון שגוי בדיווחו של הגורם המדווח, הרי שדוח האשראי מופק לנותן האשראי בכפוף להסכמתו של הלקוח, ומשכך אינו מהוה לשון הרע.
בנסיבות העניין שלפניי, לא הוכח כי הבנק דיווח בעיניין הנתבעת דיווח שלילי ושגוי בנגוד להוראות הדין, שגרם לתובעת לנזקים כלשהם, או כי סטה מחובתו לתקן את המידע בעקבות פניית התובעת בבקשה לתיקונו.
...
התובעת טענה בכתב התביעה כי מלכתחילה לא היה מקום שהנתבע יעביר דיווח כלשהו בעניינה למאגר נתוני האשראי, שכן במועד הדיווח "ענייניה כבר טופלו ונסגרו בבית המשפט" (סעיף 29 לכתב התביעה), אולם דין טענה זו להידחות.
מן המכלול שפורט, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבע בעניינה של התובעת, ואין לקבוע כי הנתבע עוול כלפי התובעת באופן כלשהו, או כי גרם לה לנזק כלשהו.
הערת בית-המשפט בעניין דהן לעיל, ביחס להעדר הוראה בדין המחייבת מחיקת מידע לגבי היותו של אדם בהליכי חדלות פירעון בעבר, בדומה להוראות שבחוק בדבר מחיקת מידע פלילי, מעוררת סוגיות כבדות משקל בנוגע ליחס בין הליכי חדלות פירעון ובין חוק נתוני אשראי, שאינן במרכז הדיון כאן, אך מצאתי להפנות בהקשר זה לדברים שנקבעו מפי כב' השופטת איילת הוך-טל בחדל"פ (חי') 46945-12-19 דולב נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי מחוז חיפה (21.2.21): "הפטר שניתן בהליכי חדלות פירעון אין משמעו מחיקת ההיסטוריה הפיננסית של היחיד. ההפטר נועד לאפשר ליחיד לפתוח דף חדש מבלי שעול חובות העבר ימנע ממנו שיקום. עם זאת 'דף חדש' אין משמעו בהכרח 'דף חלק'. הפטר אין משמעו כי חדלות הפירעון נעלמה כלא הייתה. מדובר בנתון אשר עשוי להוות שיקול ענייני ולגיטימי לגורמי האשראי בשוק ומטעם זה, אף אם ניתן הפטר מחובות עבר וביטול הליכים מתנהלים, אין בכך לאיין את קיומו של הליך חדלות הפירעון ולהורות על מחיקתו מן העולם לאלתר. תוצאה זו חותרת תחת מטרותיו של חוק נתוני אשראי כפי שהן באות לידי ביטוי בחוק ובדברי ההסבר לו." לנוכח המפורט לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

זוהי תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
מה עוד, שמדובר בפירסום אמת, ומחובתו של ועד הבית לצוות לרשויות, לרבות למשטרת ישראל ולרשות המקומית, על המתרחש בבנין, המהוה בית-משותף, שכן המדובר במעשים בניגוד לחוק, ומוטלת עליו החובה בדין לדווח עליהם לרשויות המוסמכות.
על-כן, גם ביטוי שיש בו לשון הרע חוסה, כעקרון ובשיטת משפטנו, תחת כנפיה של הזכות החוקתית לחופש הביטוי.
...
כמבואר, מסקנתי היא, כי התביעה לא הוכיחה את עילת תביעתה כנגד אלימלך ודין התביעה נגדו להידחות.
יוצא, כי דין התביעה להידחות גם כנגד איצקוביץ.
התוצאה, היא אפוא, כי אני דוחה בזה את התובענה כנגד אלימלך ואיצקוביץ (הנתבעים 1 ו-2) ומחייב את התובעים לשלם לאלימלך (הנתבע מס' 1) הוצאות משפט בצרוף שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, בסכום כולל בסך של 5,000 ₪.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 30.12.2015 של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 32671-04-15 (כב' השופטים ד"ר ע' זרנקין, ר' פוקס ו-ע' אטיאס), בגדריו היתקבל באופן חלקי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה מיום 9.3.2015 בת"א 26602-11-12 (כב' ס' הנשיא ר' חדיד), בגדריו נדחתה תביעתו של המשיב נגד המבקשים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק).
המבקשים דחו טענות אלה, בציינם כי הפירסום משקף באופן מהימן את דבריו של העד, כך שהוא בבחינת פירסום מותר לפי סעיף 13(7) לחוק, וכן חוסה תחת צלה של ההגנה שבסעיף 14 לחוק.
הודגש, כי הפרת חובת הדיווח ההוגן המוטלת על המבקשים מקבלת משנה תוקף מאחר שהמבקשים היו צד לתביעה הקודמת אותה סיקרו, ומשכך עלה בידיהם להבין היטב את כוונותיו של העד.
ויובהר, איננו עוסקים בהגנה המוחלטת אשר חלה על הדברים שנאמרו במהלך ישיבה פומבית המעוגנת בסעיף 13(5) לחוק, אלא בשאלת ההגנה על הדיווח של הנאמר במסגרת ההליך, שהיא כאמור הגנה מותנית, ותלויה בנאמנות הדיווח לאופן שבו הדברים אכן נאמרו (להבהרה נוספת בעיניין זה, ראו: דיני לשון הרע, 206-204).
...
בקשר לפרסום הנוסף – הערעור נדחה.
דיון והכרעה לאחר העיון, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות, אף מבלי שתתבקש תשובה.
נוכח האמור, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי דיון מהיר (תאד"מ) שהוגש בשנת 2023 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

נכונה אני להניח, לצורך הדיון וההכרעה בתיק זה, כי מקום בו מסר גורם החייב בדווח מידע שגוי בדבר נסיבות שיש בהן כדי להעיד באופן מובהק על כך שהלקוח אינו עומד בפירעון תשלומים, ודיווח זה גרם ללקוח לחיווי אשראי שלילי (אדום) – מהוה הדיווח השגוי "פירסום" לפי חוק איסור לשון הרע, המקים ללקוח עילת תביעה נגד הגורם המדווח.
כפי שהערתי לעיל, מדובר בהנחה שכלל אינה מובנת מאליה, והבנק העלה בהקשר זה מספר טענות כבדות משקל הראויות לדיון, בין השאר בשאלה אם מדובר ב'פירסום' כמשמעותו בחוק, האם הוא חוסה תחת הגנות החוק, וכיוצ"ב. השאלה, האם בהיתחשב בחובת הדיווח המוטלת על הגורם המדווח, ביחסים בינו ובין המאסדר וחלוקת האחריות ביניהם, ובמכלול הוראות החקיקה המסדירות את מסירת הנתונים והאחריות בגין אי ההקפדה על הוראות החוק, ניתן וראוי להטיל אחריות בלשון הרע בגין פירסום שגוי מסוג זה – היא שאלה נכבדה הראויה לדיון מעמיק.
אכן, השוואת הדו"חות מלמדת על כך שבדו"ח שהופק לפני תיקון הטעות (נספח 3 לכתב התביעה) קיים דיווח של הבנק אודות התובעת, אשר אינו מופיע בדו"ח המתוקן (ראו עמ' 10 לדו"ח, עמ' 26 לנספחי כתב התביעה).
...
בכתב ההגנה טען הנתבע, כי דין התביעה להידחות, שכן הדיווח שהוא מוסר על פי דין למאגר המידע של נתוני אשראי בבנק ישראל, בהתאם להוראות חוק נתוני אשראי, תשע"ו – 2016 (להלן: חוק נתוני אשראי) אינו עולה כדי פרסום, ולמצער הוא מהווה פרסום מותר כהגדרתו בחוק וחוסה תחת ההגנות הקבועות בו. הבנק אישר, כי עקב טעות, דווח למערכת נתוני האשראי, עם עלייתה לאוויר, מידע שגוי לפיו התובעת עדיין ערבה לקיומו של חוב, וזאת אף כי מספר שנים קודם לכן, לאחר שננקטו נגדה הליכים משפטיים והליכי הוצל"פ, הסדירה התובעת את תשלומו במסגרת הסדר פשרה שנחתם עימה.
העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.
אשר להוצאות המשפט – בהתחשב בנסיבות העניין, ובכלל זאת בעובדה שהצדדים הגיעו בשלב מוקדם יחסית להסדר דיוני שייתר את הצורך לשמוע ראיות בתיק; ובעובדה שאף שמצאתי כי דין התביעה להידחות, אין חולק כי הבנק שגה בעניינה של התובעת, באופן שלכל הפחות גרם לה לטרדה בצורך בהגשת בקשה לתיקון – מצאתי לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.
סוף דבר אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,500 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו