ראשית, בשעתו נקבע כי השכרת המושכר לנתבע פטור ממכרז בהתאם לפטור הקבוע בתקנה 3(2)(ו) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 הקובע "המקרקעין מיועדים לשמש פיצוי בקשר להפקעת מקרקעין על ידי העיריה או בקשה לפינוי מקרקעין על פי דרישת העיריה". פטור ממכרז הוא פטור אישי, למר גינת עצמו, ולא ניתן להעבירו לאחר, ואין בהסכם עם מר גינת כדי לגבור על דרישה זו. שנית, בהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים 3/2008 פיצוי על הפקעת קרקע יהיה פיצוי כספי ולא פיצוי בקרקע חלופית, למעט במקרים חריגים שבהם דבר חילופי הקרקע ינומק וייתמך בצרוף שמאויות על שתי החלקות, דבר שלא נעשה במקרה דנא.
להשלמת התמונה יש לציין, כי בטופס הבקשה עצמו (נספח ה'1 לתצהיר הנתבע, שנחתם על ידי היועצת המשפטית של הערייה ביום 10.2.13) צוין בין הייתר כי בהתאם לחוות דעת משפטית מיום 4.4.1995 החוזה פטור ממכרז על פי תקנה 3(2)(י) לתקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח-1987 (להלן: תקנות המכרזים) הואיל "והשוכר פונה על פי החלטת רשות מוסמכת ממבנה שהחזיק בו". כן נכתב, לעניין התמורה בגין החוזה הראשון, כי הוצאות הבניה היוו תמורה ל- 25 שנה "בהיתחשב בחוות דעת שמאים, כמפורט בחוות הדעת המשפטית שצורפה לחוזה".
יש להבהיר, כי מהטופס עצמו, אשר מולא בכתב יד, עשוי להיראות כי תקנת הפטור ממכרז שנזכרה הנה 3(2)(ו) לתקנות המכרזים.
לבקשה צורפה חוות דעת משפטית של עו"ד אורי קידר, היועץ המשפטי דאז של הועדה המחוזית מחוז מרכז, ונכתב כי "חוות הדעת מקובלת עלינו". כן נכתב כי "לאור חוו"ד הנ"ל, אין אנו מאשרים את הבקשה שבנידון. בנוסף, הנכם מתבקשים לפנות את מר גינת ולהשיב את הנכסים לעירייה. נא לדיווח לנו ביצוע האמור".
בחוות הדעת המשפטית של עו"ד קידר, שהתקבלה על ידי נציגת משרד הפנים, נכתב בין הייתר כך:
"3. בסעיף ב למכתב [מטעם הערייה] צוין כי אין הסבר מדוע הוענקו למר גינת המקרקעין הנדונים, ומה המקרקעין שפינה בתמורה לכך, ומה היחס הכלכלי בין אלה.
בחוזה השכירות השני, בסעיף 3.6 נקבע, כי השוכר מוותר על כל טענותיו נגד הערייה ככל שהתנאי המתלה לא יתקיים "ובילבד שהעירייה והוועדה המקומית או מי מטעמן עשו כל אשר לאל ידן, על פי כל דין, לאשר את קיום התנאים המתלים". החוזה הראשון אמנם לא כלל הוראה מפורשת דומה, אולם קשה לחלוק כי החובה האמורה גלומה בחובת תום הלב המוטלת על הערייה.
שלישית, הנתון ששטחו המושכר של הנתבע כימעט הוכפל בחוזה השכירות השני משנת 2005, ללא בדל של הצדקה להקצאה זו בפטור ממכרז, והנתבע נהנה מהרחבה לא חוקית זו במשך שנים ארוכות (כ- 10 שנים עד להגשת התביעה) מעיבה על ההיתקשרות עמו בכללותה בדרגה כזו אשר אינה מצדיקה להושיט סעד חריג של פטור מהשבת המקרקעין, ולו מקצתם.
...
עם זאת, במקרה זה ה"דיבור" לעניין היעדר צורך באישור משרד הפנים בעמדה המשפטית שהוגשה בעתירה בעניין ב', פרט לכך שהוא שגוי משפטית (ודי בכך כדי לשלול קבלתו) לא היה מפורש, לא היה מנומק, הוא ניתן כטעם חלופי בלבד (היות שבאותה פרשה לא ניתנה כלל החלטה של משרד הפנים שניתן היה לתקוף אותה) ובסופו של דבר העתירה נמחקה.
ברם, פיצוי בדרך של הקצאת מקרקעין בעל פוטנציאל שימוש זהה, כמוהו כהכשרת ההתקשרות הבלתי חוקית של העירייה עם הנתבע, ולכן ברי שלא ניתן להיעתר לבקשה כגון דא, אף לא בדרך של תביעה נפרדת.
סוף דבר
מכל הטעמים המפורטים מעלה, דין התביעה להתקבל.