חובת גילוי על העלאת תעריפים בתקופת מבצע

" סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, שכותרתו "עסקת מכר מרחוק", קובע כך: "14ג. (א) בשיווק מרחוק חייב העוסק לגלות לצרכן פרטים אלה לפחות:

לעניין זה, ניתן להפנות לדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) (עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעיסקה תשלומים), התשס"ח-2008, שם קיימת היתייחסות מפורשת לעיסקאות מסוג העסקה דנן, מתוך ההכרה בפגיעה העלולה להגרם לצרכן, כאשר חידוש העסקה מתרחש באופן אוטומאטי, והנו לרוב בתעריף גבוה מהתעריף אותו שילם הצרכן, ונקבע כי הצרכן אומנם מודע לתום ההטבה, אך אינו מנהל מעקב מסודר אחר פקיעת ההטבה, ולפיכך אינו מודע לסיומה ועל העוסק מוטלת החובה ליידע אותו על כך: "מטבע הדברים, רוב רובם של הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה או מועד סיום ההטבה שבשלה התקשרו בעיסקה, ולפיכך אינם מודעים למועד סיום החוזה או ההטבה. כך, העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים שהם לעתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק הוא היה יכול להשיג תנאים משופרים" ראו גם פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת שידלובסקי-אור בתא (י-ם) 9005/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' שחל טלרפואה בע"מ (פורסם בנבו, 30.4.2007), שניתן עוד בטרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הגנת הצרכן, שם נאמרו הדברים הבאים: "אנו מקבלים את ההנחה הסבירה, כי יש לקוחות אשר אינם ערים למועד המדויק של סיום תקופת ההיתקשרות ולצורך במתן הודעה מיוחדת כדי לסיימה. לכן, יש להבטיח מנגנון יעיל לסיום החוזה שיענה גם על הרצון של לקוחות אלו להשתחרר מההסכם. בעיניין זה הפנו היועמ"ש והמועצה לצרכנות להצעה לתיקון חוק הגנת הצרכן (הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 15) (עסקה לתקופה קצובה) התשס"ה-2004, ה"ח הכנסת מספר 54). לפי הצעת החוק, במקרה של עסקה לתקופה קצובה, בה מחייב עוסק את חשבונו של הצרכן או את כרטיס האשראי שלו בתשלומים עתיים לפי הרשאה, על העוסק להודיע לצרכן לא יאוחר מ-30 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההיתחייבות על סיומם. על הצרכן להסכים להארכת הסכם ההיתקשרות, שאם לא כן היא מבוטלת בסיום התקופה. עם זאת, ביחס לסוגי עיסקאות מסוימים שיקבעו, ההיתקשרות בין העוסק והצרכן תתחדש מאליה בתנאי שהעוסק שלח הודעה מתאימה על סיום ההיתקשרות, על חידושה ועל זכותו של הצרכן לסיימה. בדברי ההסבר להצעה זו נאמר, כי במקרים של עיסקאות בהן קשור הצרכן בחוזה לתקופה מסוימת, בדרך כלל תמורת הנחה או הטבה, הוא אינו מודע לכך שהחוזה מתחדש מאליו בתום אותה תקופה, וכתוצאה מכך ממשיך העוסק לחייב את הצרכן בתשלומים, שלעיתים גבוהים מאלו להם התחייב בעת ביצוע העסקה. כמו כן, הדבר פוגע באפשרות של הצרכן להיתקשר עם מתחרים שמציעים תנאים ומחירים טובים יותר מבחינתו. אמנם, המדובר בהצעת חוק בלבד שאינה מחייבת, אולם יש בה כדי לשפוך אור על אופיים של הסכמי היתקשרות מתמשכים דוגמאת ההסכם שבפנינו." בתצ (ת"א) 15961-03-11 אסי בן דוד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 9.10.13), נקבע ע"י כב' השופטת אלמגור, כדלקמן: "אם כן לשון החוק מורה לנו כי בשביל שהתקשרות תיחשב עסקה לתקופה קצובה מהסוג השני, יש צורך בהצטברותם של שני תנאים: בתנאי הראשון ביקש המחוקק להבטיח שכבר כשהצרכן מתקשר עם העוסק, יובהר לו כי העוסק מוזיל את מחיר השרות לתקופה מסוימת והוא יקבל את מלוא המידע על אודות העסקה, ובפרט המחיר שבו יחויב כאשר תגיע תקופת ההוזלה לסופה. כך תוכל הסכמתו בעת ההיתקשרות לחול ביודעין גם על עליית המחיר. התנאי השני נועד להזכיר לצרכן חודש עד חודשיים מראש כי המחיר עתיד לעלות, כך שתאריך תפוגת ההטבה לא יפרח מזכרונו." דברים אלה יפים גם לענייננו, ובהתאם להם חלה החובה על הנתבעת להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה.

...

לעניין זה, ניתן להפנות לדברי ההסבר להצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24) (עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה תשלומים), התשס"ח-2008, שם קיימת התייחסות מפורשת לעסקאות מסוג העסקה דנן, מתוך ההכרה בפגיעה העלולה להיגרם לצרכן, כאשר חידוש העסקה מתרחש באופן אוטומטי, והינו לרוב בתעריף גבוה מהתעריף אותו שילם הצרכן, ונקבע כי הצרכן אומנם מודע לתום ההטבה, אך אינו מנהל מעקב מסודר אחר פקיעת ההטבה, ולפיכך אינו מודע לסיומה ועל העוסק מוטלת החובה ליידע אותו על כך: "מטבע הדברים, רוב רובם של הצרכנים אינם מנהלים מעקב מסודר אחר מועד פקיעת החוזה או מועד סיום ההטבה שבשלה התקשרו בעסקה, ולפיכך אינם מודעים למועד סיום החוזה או ההטבה. כך, העוסק ממשיך לחייב את הצרכן בתשלומים שהם לעתים קרובות גבוהים מהסכומים שבהם התחייב בעת ביצוע העסקה לגבי אותו מוצר או שירות. תופעות אלה פוגעות בצרכן, שכן בתנאי התחרות בשוק הוא היה יכול להשיג תנאים משופרים" ראו גם פסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת שידלובסקי-אור בתא (י-ם) 9005/03 היועץ המשפטי לממשלה נ' שחל טלרפואה בע"מ (פורסם בנבו, 30.4.2007), שניתן עוד בטרם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק הגנת הצרכן, שם נאמרו הדברים הבאים: "אנו מקבלים את ההנחה הסבירה, כי יש לקוחות אשר אינם ערים למועד המדויק של סיום תקופת ההתקשרות ולצורך במתן הודעה מיוחדת כדי לסיימה. לכן, יש להבטיח מנגנון יעיל לסיום החוזה שיענה גם על הרצון של לקוחות אלו להשתחרר מההסכם. בעניין זה הפנו היועמ"ש והמועצה לצרכנות להצעה לתיקון חוק הגנת הצרכן (הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 15) (עסקה לתקופה קצובה) התשס"ה-2004, ה"ח הכנסת מספר 54). לפי הצעת החוק, במקרה של עסקה לתקופה קצובה, בה מחייב עוסק את חשבונו של הצרכן או את כרטיס האשראי שלו בתשלומים עיתיים לפי הרשאה, על העוסק להודיע לצרכן לא יאוחר מ-30 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות על סיומם. על הצרכן להסכים להארכת הסכם ההתקשרות, שאם לא כן היא מבוטלת בסיום התקופה. עם זאת, ביחס לסוגי עסקאות מסוימים שיקבעו, ההתקשרות בין העוסק והצרכן תתחדש מאליה בתנאי שהעוסק שלח הודעה מתאימה על סיום ההתקשרות, על חידושה ועל זכותו של הצרכן לסיימה. בדברי ההסבר להצעה זו נאמר, כי במקרים של עסקאות בהן קשור הצרכן בחוזה לתקופה מסוימת, בדרך כלל תמורת הנחה או הטבה, הוא אינו מודע לכך שהחוזה מתחדש מאליו בתום אותה תקופה, וכתוצאה מכך ממשיך העוסק לחייב את הצרכן בתשלומים, שלעיתים גבוהים מאלו להם התחייב בעת ביצוע העסקה. כמו כן, הדבר פוגע באפשרות של הצרכן להתקשר עם מתחרים שמציעים תנאים ומחירים טובים יותר מבחינתו. אמנם, המדובר בהצעת חוק בלבד שאינה מחייבת, אולם יש בה כדי לשפוך אור על אופיים של הסכמי התקשרות מתמשכים דוגמת ההסכם שבפנינו." בתצ (ת"א) 15961-03-11 אסי בן דוד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 9.10.13), נקבע ע"י כב' השופטת אלמגור, כדלקמן: "אם כן לשון החוק מורה לנו כי בשביל שהתקשרות תיחשב עסקה לתקופה קצובה מהסוג השני, יש צורך בהצטברותם של שני תנאים: בתנאי הראשון ביקש המחוקק להבטיח שכבר כשהצרכן מתקשר עם העוסק, יובהר לו כי העוסק מוזיל את מחיר השירות לתקופה מסוימת והוא יקבל את מלוא המידע על אודות העסקה, ובפרט המחיר שבו יחויב כאשר תגיע תקופת ההוזלה לסופה. כך תוכל הסכמתו בעת ההתקשרות לחול ביודעין גם על עליית המחיר. התנאי השני נועד להזכיר לצרכן חודש עד חודשיים מראש כי המחיר עתיד לעלות, כך שתאריך תפוגת ההטבה לא יפרח מזיכרונו." דברים אלה יפים גם לענייננו, ובהתאם להם חלה החובה על הנתבעת להודיע ולהזכיר לצרכן, אשר אינו ער למועד המדויק של סיום תקופת ההטבה הראשונה כי זו הסתיימה.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,722 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 28.10.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

המועצה הישראלית לצרכנות טענה בבקשה כי נביעות מטעה את לקוחותיה ומתעשרת על חשבונם שלא כדין כאשר היא משווקת בעיסקאות מכר מרחוק שירות הספקת כדי מים מינראליים לשימוש ביתי לתקופה קצובה באופן שאינו עולה עם הסכמי ההיתקשרות שחתמה עם לקוחותיה תוך הפרת חבות נוספות, לרבות חובת הגילוי שבחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

תת הקבוצה הראשונה, "כלל לקוחות המשיבה אשר התקשרו עם המשיבה בעיסקה לתקופה קצובה בת 12 חודשים ובחרו אחת מחבילות ברי המים המינרליים לשימוש אישי/ביתי בחיוב חודשי במחיר מסוים אשר: א. חויבו ביתר בגין כדין נוספים שסופקו להם במהלך התקופה הקצובה בנגוד להסכם ההיתקשרות ומבלי שבקשו זאת מפורשות ב. לא קיבלו התראות על העלאת מחיר הכדים והשירותים לקראת סיום התקופה הקצובה כנדרש על פי דין, ובעקבות זאת חויבו בחיוב חודשי לאחר תום תקופת ההטבה במסגרת חידוש אוטומאטי של ההיתקשרות". תת הקבוצה השנייה הוגדרה כ"כלל לקוחות המשיבה אשר התקשרו עם נביעות בעיסקה לתקופה קצובה בת 12 חודשים ובחרו אחת מחבילות ברי המים המינרליים לשימוש אישי/ביתי בחיוב חודשי ולאחר תום התקופה הקצובה ירד מדד המחירים לצרכן ועם זאת לא זוכו בגין הפרישי ההצמדה למדד מיום ההצטרפות, הן בגין כדי המים והן בגין השירותים הנלווים, מיום תחילת הגבייה ועד מועד ההכרעה בבקשה לאישור.

בין היתר טען המבקש בבקשת שמואלי כי בחודש שבו מבוצעת ללקוחות החלוק הה-13 בשנת ההסכם, מחויבים הלקוחות בגין כל כד מים, במחיר גבוה יותר ממחיר כדי המים בכל מסלול היתקשרות, וזאת תחת חיוב הלקוחות רק בגין רכיב המים בתעריף בהתאם למסלול שבו בחרו.

עוד טען כי גם תת הקבוצה הראשונה שהוגדרה בבקשת המועצה הישראלית לצרכנות בדמות לקוחות "אשר לא קיבלו התראות על העלאת מחיר הכדים..." אינה קיימת שכן לפי סעיף 4.7 להסכם ההיתקשרות, ככל שלקוח בחר בחבילת מבצע, הרי שבתום המבצע ייגבה ממנו המחיר הנקוב לחבילה, ללא הנחה.

...

דין טענות שמואלי לעניין זה להידחות.

יישום האמור לעיל לעניינו מוביל לכדי מסקנה כי ככל שיהיה בכך צורך ניתן יהיה להכשיר את ניהול התובענה הייצוגית באמצעות הפתרונות המופיעים בחוק גם לעניין הגדרת הקבוצה.

סוף דבר בהינתן כל האמור עולה כי בקשת המועצה הישראלית לצרכנות היא זו שהוגשה קודם לבקשת שמואלי.

טענות הבנק בסיכומיו טענת המבקש כי הבנק לא היה רשאי לשנות תעריפי העמלות שסוכמו עמו במועד נטילת הערבות הבנקאית, רלוואנטית רק לערבות בלתי קצובה בזמן אשר הוצאה בטרם השינוי החקיקתי והייתה עדיין בתוקף גם לאחר השינוי החקיקתי.

המבקש לא היתייחס בסיכומיו לטענת ההתיישנות שהעלה הבנק, לרבות לגבי הטענה כי היה מודע לעילת התביעה בחודש יוני 2009, עת חויב לראשונה בעמלת המינימום על ידי הבנק (המבקש אף צירף לבקשת האישור את ההודעה על החיוב הנ"ל שנתקבלה אצלו).

הפרשנות המועדפת היא כי הכוונה במילה "לפעולה" שבתעריפון הבנק היא לפעולת הוצאת הערבות, ואולי לפעולה מהותית כגון שינוי שמבקש הלקוח לערוך בערבות, אך לא לאותן פעולות פנימיות נטענות שמבצע הבנק, כדבר שבשיגרה, במהלך פעילותו הרגילה, וללא כל ביטוי חצוני, כשאין לשכוח כי הבנק זכאי לגבות בכל מקרה, באופן שנתי, את העמלה השיעורית שסכומה אינו מבוטל (למשל, בגין ערבות בסך 5,000 ₪ תשולם עמלה שיעורית שנתית בסך 250 ₪).

ממעוף הציפור אציין אם כך כי קיים סיכוי סביר לקבלת טענת המבקש בעילת ההטעיה הקבועה בסעיף 3(6) לחוק הבנקאות, לאור הפרשנות הנטענת על ידי הבנק ביחס לאפשרותו לגבות עמלת מינימום באופן שנתי על פי המסמכים החוזיים, וכן לקבלת טענת המבקש בעילת עשיית עושר, שהרי היתקיימו לכאורה שלושת היסודות הנדרשים לכך: קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; התעשרות הבאה לזוכה מן המזכה; ההתעשרות התקבלה "שלא עפ"י זכות שבדין". אותיר גם למבקש את אפשרות הוכחת עילת הפרת החובה החקוקה הנסמכת על הפרת סעיף 26א לכללי גילוי נאות, המחייב את הבנק להודיע ללקוח את עלות השרות בעת מתן השרות, ככל שזו ידועה אז. עם זאת, איני מוצא מקום לאשר את עילת הרשלנות הנטענת, שהמבקש לא הרחיב לגביה את הדיבור, והיא תוצר לוואי אפשרי אך לא נידרש לעילה העיקרית שאושרה לעיל.

...

", וכן: "במוקד תיקון מס' 12 ניצבת ההנחה כי "ידע הוא כוח"; וכי פישוט העמלות לצד פרסומן בצורה הוגנת ומובנת – ומשמע, הנגשתן – עשוי לשפר את יכולת ההתמצאות של הלקוח בעמלות הנגבות ממנו ובכך גם לקדם את התחרות בין הבנקים", וכן: "תכלית חובת הפרסום היא להנגיש את העמלות ללקוחות הבנק וליתן בידם מידע שיאפשר להם לנסות ולשפר את התנאים החלים עליהם ואף יקדם את התחרות בין הבנקים בנוגע לגובה העמלות. ומכאן נמצאנו למדים, כי מקום שבו נקט הבנק בלשון עמומה ביחס לעמלות שנגבות על ידו – הדבר צריך לפעול לחובתו". בצד האמור לעיל, אני נכון לקבל את טענת הבנק כי תכלית עמלת המינימום היא לזכות את הבנק בתשלום מינימלי בגין תשומות גם מקום בו ערך הפעולה המבוצעת נמוך, והיא נועדה להגן על הבנק מקום בו סכום הערבות המונפקת נמוך ולכן שיעור העמלה השיעורית נמוך (סעיף 5 לתצהיר הגב' אוקנין).

לאור כל האמור לעיל נבחן את המחלוקת הפרשנית בין הצדדים, ואקדים ואציין כי לאחר בחינה זו, אין בידי לקבל את פרשנות הבנק כי רשאי הוא לגבות עבור ערבות בנקאית בלתי קצובה עמלת מינימום שנתית.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המהותיות שבעובדה ובמשפט הטעונות הכרעה, בעניין טענת המבקש כי הבנק אינו רשאי לגבות בעסקת ערבות בנקאית לא קצובה עמלת מינימום יותר מפעם אחת, יוכרעו לטובת המבקש.

בסעיף ד' לפתיח לבקשת האישור נטען לעילות שונות, בכללן: עילות צרכניות (הפרת סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, הטעה והפרת חובת גילוי לפי סעיפים 2 ו-4 לחוק הגנת הצרכן, הפרת תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010); עילות חוזיות (הפרת הסכם, הטעה והפרת חובת תום הלב לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973); עילות נזיקיות [רשלנות, הפרת חובה חקוקה – הפרת הוראות 83א ו-74.3 לרישיון כללי לחברת פרטנר תיקשורת בע"מ למתן שירותי רדיו טלפון נייד (רט"ן) (נספחים 14-15 לבקשת האישור)]; עשיית עושר ולא במשפט.

הגדרת הקבוצה עליה יחול הסדר הפשרה – "כל לקוחות פרטנר מאז מאי 2012, שהיו להם מנויים בתוכנית Clear max (אז הושקה תכנית Clear max) (להלן: "המנויים"), ואשר חויבו בעת ההיתנתקות מפרטנר בתעריף המינימלי, הגם שהתנתקו במהלך מחזור החיוב (לא ביום שבו מסתיים מחזור החיוב), ושהחיוב בגין השימושים שהם עשו במנוי עד מועד ניתוקם היה נמוך מהתעריף הקבוע לתוכנית (להלן: "חברי הקבוצה")".

יש לציין עם זאת, כי המשיבה העלתה בתשובתה לבקשת האישור שתי טענות מרכזיות, אשר לטענתה מבחינות בינה לבין עניין סלקום: להבדיל מעניין סלקום, שם טענה סלקום כי אין מדובר בדמי ביטול, פרטנר טוענת כי ההשלמה לחיוב החודשי המינימאלי שנגבה בעת היתנתקות במהלך מחזור חיוב, מהוה דמי ביטול (הגם שלא נקראה כך בהסכם ההיתקשרות), וכי ככאלה מותרים הם בגביה, משניתן גילוי בעיניינם.

מבלי להביע עמדה לגבי טענות אלה (וטענות נוספות שהועלו על ידי המשיבה), שהרי באישור הסדר פשרה עסקינן, באתי לכלל מסקנה כי בשיקלול הסכויים מול הסיכונים, וגם אם יכול והיה ראוי במקרה זה לקבוע שיעור השבה גבוה יותר מזה שנקבע בהסדר הפשרה, אין מקום לשלול את הוגנות ההסדר עקב כך, ואני סבור כי יש לראות את הסדר הפשרה כסביר, ראוי ועונה על מטרות חוק תובענות ייצוגיות.

באשר לצימצום בהגדרת חברי הקבוצה ובדיקת הקף גביית היתר, היתקבל אימות לכך משני מקורות, האחד – בתצהירו מיום 10.6.20 של מר איתי סער, הארכיטקט הראשי של המשיבה, והשני – בתצהירו מיום 12.8.20 של מר יהודה מוטרו, מבקר הפנים של המשיבה, אשר פירט בתצהיר כיצד בדק את הנושאים הנ"ל, באילו מערכות של החברה, וכן פירט בדיקות מדגמיות שביצע, כאשר לאחר כל זאת הגיע למסקנה כי חישוב גביית היתר הוא תקין מכל הבחינות.

...

באשר לצמצום בהגדרת חברי הקבוצה ובדיקת היקף גביית היתר, התקבל אימות לכך משני מקורות, האחד – בתצהירו מיום 10.6.20 של מר איתי סער, הארכיטקט הראשי של המשיבה, והשני – בתצהירו מיום 12.8.20 של מר יהודה מוטרו, מבקר הפנים של המשיבה, אשר פירט בתצהיר כיצד בדק את הנושאים הנ"ל, באילו מערכות של החברה, וכן פירט בדיקות מדגמיות שביצע, כאשר לאחר כל זאת הגיע למסקנה כי חישוב גביית היתר הוא תקין מכל הבחינות.

בסופו של דבר, אין להתעלם מכך כי הסדר הפשרה מביא להישג לחברי הקבוצה.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 3 לעיל.

בהתאמה נטען כי על המשיבה חלות חובות הנוגעות לכך על פי חוק – כגון לשלוח הודעה מוקדמת על תנאי העסקה שיחולו לאחר תום ההיתחייבות ולקבל הסכמה להמשך ההיתקשרות- חובות אשר לטענת המבקשות הופרו כולן ומשכך, יש לחייב את המשיבה לנהוג כמוטל עליה על פי חוק וכן להורות על פיצוי הלקוחות אשר בהם נהגה המשיבה בנגוד לחוק הגנת הצרכן.

כך – לא הוכחה הטעה, בהנתן שהמבקשות לא הוכיחו את מרכיבי העילה; לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת - ולראיה המבקשות עצמן לא שינו דבר בהתקשרותן מול המשיבה, לאחר ש"נודע" להן אודות האספקה הנוספת וזאת מעבר להעדר נזק וקשר סיבתי; לא הוכחה הפרה של חובת הגילוי; לא הוכחה הפרה של גילוי פרטי מכר מרחוק – כמבואר לעיל, כל הפרטים הנדרשים גולו, וממילא לא הוכח נזק וקשר סיבתי; אין הפרה של עסקה לתקופה קצובה – שכן עיסקאות המשיבה אינן עיסקאות לתקופה קצובה.

כך בנוסח התנאים הכלליים החדש, הוסדר נושא האספקה הנוספת כדלקמן: "מובהר כי ימי חלוקת הכדים הנם קבועים ומתבצעים על בסיס שבועי (למשל, כל יום ג', פעם ב-2 או 4 שבועות) ועל כן פעם או פעמיים בשנה (בהתאם למסלול ההיתקשרות שלך) תבוצע אספקה נוספת של כדים בתשלום באותו חודש קלנדרי וזאת במועד שיקבע על ידי החברה (לדוגמא- לקוח המקבל כדים אחת ל-4 שבועות, יקבל באחד מחודשי השנה כדים פעמיים באותו החודש). במקרים של חלוקה נוספת באותו חודש קלנדרי כאמור, תעריף החיוב בעבור כדים שיסופקו בחלוקה הנוספת, אשר יהיו מעבר לחבילת הכדים החודשית הקבועה בטופס ההזמנה, יהיה בהתאם לתעריף "כד נוסף" הקבוע בו..

...

כיוון שכך וכפי שהקדמתי וציינתי ספק בעיני באם באשר ללקוחות אלו קיימת אפשרות סבירה להכרעת התובענה הייצוגית לטובת הלקוחות ובהתאמה לכך, הנני סבורה כי דין הבקשה בהקשר אליהם להידחות.

סוף דבר; לאור המפורט לעיל – הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, באשר ללקוחות אשר התקשרו עם המשיבה קודם לשנת 2019 ואשר לא הוכח כי צרכו את הכדים הנוספים אשר סופקו להם - מתקבלת.

המזכירות תדוור את החלטתי לצדדים ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ג, 20 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.