חובת גילוי נאות בטיסות שכר

אבי: את מדברת על מונית אורלי: האא מונית שירות כזו" ובהמשך: " אורלי: ההזמנה כוללת טיסות, טיסת הלוך מתוכננת ל- 13/09 ת"א- קטינה בשעה 9:30, טיסה חזור ב- 20/09 קטינה- ת"א 12:50. הטיסות הן טיסות שכר. שעות הטיסות עשויות להשתנות. ההזמנה כוללת את מלון 5 כוכבים אירוקה פאלאס על בסיס ארוחת בוקר- המלון מאושר." (נספח 2 לכתב ההגנה).

נזכיר את תקנה 3 לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות),תשס"ג -2003,(להלן-תקנות שירותי תיירות), על פיה מוטל על סוכנות נסיעות לגלות, בין היתר, מידע שבידי הסוכנות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נימנע מרכישת חבילת התיור.

ב- ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה, נפסק כי לרכיב האירוח בבית המלון משקל משמעותי בחבילת התיור, בזו הלשון : "אין חולק כי הנוחיות והתפקוד התקין של בית המלון הם אחד מהעניינים המרכזיים ביותר במהלך הנסיעה או החופשה, ויש בהם כדי להשפיע בצורה מכרעת על הנאתם של הלקוחות, מתחילת הנסיעה ועד סופה. בנוסף יש לדחות את טענות המבקשת לפיהן מדובר בתוספת שאינה מעשית. אמנם, הסוכנות אינה יכולה לערוך בירור עם כל אחד מספקי השירותים הרבים איתם היא עובדת (הכוללים חברות תעופה, בתי מלון, חברות השכרת רכב, חברות שייט, מדריכי טיולים וכו') ביחס לכל פרט קטן שעלול להשתבש ולפגום בנוחיות הטיול. אולם, כאשר מדובר בסוגיה שהיא כה משמעותית, המתייחסת לספק אחד או שניים בלבד לכל הזמנה (כלומר בית המלון) הרי שראוי להטיל על הסוכנות סטאנדרט היתנהגות גבוה ומחייב יותר, הדורש ממנה עריכת בירור אקטיבי" חובת הנתבעת לגלות את מיקומו של בית המלון, נובעת מתוקף הוראת סעיף 3(1)(א) לתקנות שירותי תיירות הקובעת, בין היתר, כי "פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן:

...

דיון והכרעה דין התביעה להתקבל חלקית מהטעמים הבאים: אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי האחריות לבדוק את מיקומו של בית המלון, טרם אישור העסקה, הייתה מוטלת על התובעים.

ניתן להסיק כי לו התובע היה מודע למיקומו של בית המלון כאמור, היה נמנע מרכישת חבילת התיור שהוצעה לו. מסקנה זו עולה, בין היתר, מטענתו של התובע כי התלונן בפני הנתבעת עוד בעת הגיעו ללובי של בית המלון, כאשר הבין לראשונה היכן ממוקם בית המלון.

ההלכה היא כי "סוכן הנסיעות אינו אחראי לכל תקלה שעלולה להתרחש במסגרת חבילת נופש שנרכשה דרכו. עם זאת, מוטלת עליו חובה להציג נכונה את מאפייניהם הבסיסיים של מוצרי הנופש שהוא משווק, לדאוג בהקשר זה כי המידע שבידיו בנוגע למאפיינים אלה הוא מדויק ועדכני, ובהמשך לכך, לספק בפועל מוצר התואם את מצגים אלה. סוכן הנסיעות נדרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעסקה ושל פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק, כפי שעולה מן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, כמו גם מדיני הגנת הצרכן. ראו והשוו: סיני דויטש דיני הגנת הצרכן כרך ב: הדין המהותי 444-433 (2012))" [רע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק בלה] לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בדרישות הגילוי המוטלות עליה לפי סעיף 4 (א) (1) לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א -1981, אשר לפי הוראות סעיף 4(ב)לחוק חלה גם על שירות.

מחיר החבילה עמד על 4449.96 ₪ עבור שבעה לילות, ואני סבורה כי התובעים זכאים להחזר של 1000 ₪ ממחיר החבילה.

בהמשך, ובגלל ביטול טיסות השכר לפלובדיב הוצע לתובעים לשנות את תאריכי הטיול ואת חברת התעופה באופן שהטיול יהיה בין התאריכים 18/7/16 ועד ליום 25/7/16 והטיסות יהיו לסופיה באמצעות חב' בולגריין אייר במקום עם חב' ארקיע, כפי שצריך היה להיות מלכתחילה.

לטענת התובעים בכל האמור לעיל הפרו הנתבעות את תקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) השתס"ג – 2003 סעיפים 3 (1) (ב) ואת הוראות סעיף 12 ג' לחוק שירותי תיירות תשל"ו – 1976.

...

אף שאני סבורה, כאמור, שמגיע לתובעים פיצוי, אני סבורה שאין לקבל את טענת התובעים כאילו יש לפסוק להם פיצוי שגובהו כגובה כל עלות הטיול כולו – עלות שכללה טיסות, מלונות, סיורים, הדרכות, מזון וכיוצ"ב. אמנם, קבעתי כי אני מקבלת את הטענה כי נגרמה לתובעים עגמת נפש, אך אני מתקשה לקבל את טענתם כאילו בשם השינוי הזה יש לראות אותם כמי שלא יצאו לטיול כלל.

התוצאה היא שהתובעים זכאים לפיצוי אך לא כפי שדרשו בתביעתם.

אשר לשאלה את מי מהנתבעות יש לחייב בתשלום הפיצוי כלפי התובעים – בעניין זה שוכנעתי כי אין מקום לחייב את הנתבעת 1 במתן פיצוי וכי יש להשית את הפיצוי על הנתבעת 2.

עילות התביעה הן: הפרת חוק שירותי תעופה; בזיון בית משפט והפרת הסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט בעיניין גינר; הפרת חובות גילוי בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003; הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981; הפרת חובת תום הלב; הטעה מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; הפרת חוזה לטובת צד שלישי; עשיית עושר ולא במשפט; תרמית; פגיעה באוטונומיה וגרימת עוגמת נפש.

"רכיב הטבת הקופונים" אינו ראוי משום שאינו מתאים למקרה של הפרת פסק דין ואף לא להפרה חוזרת "סתם"; משום שאינו עולה בקנה אחד עם סעיף 11 (א)(2) בחוק שירותי תעופה; ומשום שכל מטרתו להצדיק את ההגנה הנרחבת למשיבה ואת פסיקת שכר הטירחה והגמול המופרזים.

...

הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה". המשיבה הגישה תגובתה לבקשת האישור וטענה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: המשיבה פועלת כדין, מגלה גילוי כהלכה אודות המוצרים שהיא מוכרת, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת. אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

המסקנה היא שגם ללא בחינת פרטי ההסדר, אין מקום לאשר הסדר פשרה מסוג זה לגבי הפרה חוזרת.

המסקנה היא שאין בחלק ההטבה שבהסדר פיצוי מספק לציבור, הן משום אופי ההטבה בנסיבות הענין, הן משום שמדובר בהטבה קיימת אשר מוצעת לכל הצרכנים מזה תקופה ארוכה, ללא קשר להסדר הפשרה בתובענה הייצוגית.

סיכום אשר על כן הבקשה לאישור הסדר פשרה נדחית.

עילות התביעה בעניינינו הן: הפרת חוק שירותי תעופה; בזיון בית משפט והפרת הסכם הפשרה שאושר על ידי בית המשפט בעיניין גינר; הפרת חובות גילוי בהתאם לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות), תשס"ג – 2003; הפרת חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981; הפרת חובת תום הלב; הטעה מכח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973; הפרת חוזה לטובת צד שלישי; עשיית עושר ולא במשפט; תרמית; פגיעה באוטונומיה וגרימת עוגמת נפש.

אלו עיקריו: לגבי היתנהלות המשיבה: בהתאם להוראת תקנה 18(ב) בתקנות רשוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב – 1982 ("התקנות") המשיבה לא תפרסם כל פירסום בדבר טיסת שכר שהיא עומדת לבצע, אלא אם הפירסום הוא אמת.

...

הקבוצה הוגדרה "כל מי שרכש, או נרכש עבורו, כרטיס טיסה או חבילת נופש הכוללת כרטיס טיסה, מן המשיבה, במישרין ו/או באמצעות אחרים המורשים מטעמה, לרבות מסוכנויות נסיעות, ב - 7 השנים שקדמו למועד הגשת בקשה זו, ואשר מועד הטיסה ששווק ו/או נמכר על ידי המשיבה או מי מטעמה ללקוחות המשיבה ו/או שצוין על גבי כרטיס הטיסה, היה מועד טיסה פיקטיבי ו/או שאינו תואם את האישור שניתן ע"י רש"ת למשיבה בגין אותה טיסה ו/או בהעדר אישור מוקדם של רשות שדות התעופה למועד הטיסה, ומבלי שנמסרה על כך הודעה ללקוחות, בטרם רכישת כרטיסי הטיסה". בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מן הטעמים הבאים: המשיבה פועלת כדין, מגלה את פרטי המוצרים שהיא מוכרת כנדרש, ודואגת להנפיק כרטיסי טיסה שהמועד הנקוב בהם הולם את המועד שאושר על ידי רש"ת. אין מקום לנהל תובענה ייצוגית בעניין שכבר הוכרע בתובענה ייצוגית קודמת, במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.

הטעם העיקרי לדחיית ההסדר הוא שלא שוכנעתי כי ההסדר משרת את תכליתו של חוק תובענות ייצוגיות בדבר "אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו (סעיף 1(2) בחוק תובענות ייצוגיות). על אף שההטבות שהוצעו כאן גבוהות מאלו שאושרו בעניין גינר, מדובר בהטבות מאותו סוג. בנסיבות אלו סברתי כי אין די בהן על מנת להרתיע את המשיבה, שלכאורה המשיכה להפר את הוראות הדין. רק 1,200,000 ₪ ישולמו ישירות לזכאים, ואילו חלקו הארי אינו מהווה הוצאה בפועל של המשיבה. על כן לא ראיתי חשיבות בבקשת הצדדים לקבוע את שווי ההטבות, שממילא ישמש רק לקביעת הגמול ושכר הטרחה.

משום כך, אני סבורה כי יש להתחשב בהטבות אלה בהערכת שווי ההסדר ובקביעת הגמול ושכר הטרחה.

הסבר המבקש באשר לאופן פריסת התשלומים מקובל עליי ואני מאשרת אותו.

סיכום אני מאשרת את הסכם הפשרה (בכפוף לתיקון שנערך בסעיף 22 לעיל) ונותנת לו תוקף של פסק דין.

סעיף 18(ז) לתקנות רשוי שירותי התעופה (טיסות שכר), תשמ"ב-1982 (להלן: "תקנות הרשוי") קובע כדלקמן:  (ז)   נעשה הפירסום לפני מתן האישור, יצויין בפירסום באותיות בולטות לעין כי "הטיסה מותנית בקבלת אישור מינהל התעופה האזרחית", נעשה הפירסום לאחר קבלת האישור יצויין בפירסום דבר מתן האישור בידי המנהל, ומספר האישור.

לפי תקנות גילוי נאות ולפי העקרונות הכלליים של דיני החוזים ודיני הגנת הצרכן, סוכנות הנסיעות חייבת בחובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעיסקה כפי שנפסק ברע"א 8213/13 מרגלית ד.נ.ל בע"מ נ' זמליאק בלה (נבו 16.01.2014), כדלקמן: "סוכן הנסיעות נידרש אם כן לא רק שלא להטעות את לקוחותיו, אלא אף מוטלת עליו חובת גילוי אקטיבי של פרטים מהותיים בעיסקה ושל פגמים הידועים לו בשירותים אותם הוא משווק (כפי שעולה מן העקרונות הכלליים של דיני החוזים, כמו גם מדיני הגנת הצרכן)... למעשה, תקנות אלה מהוות קונקרטיזציה של חובת הגילוי הנאות המוטלת על סוכני הנסיעות. בין השאר... להן במפורש כי על סוכן הנסיעות לגלות ללקוחותיו מידע שקרוב לוודאי להניח כי אילו ידעו אותו, לא היו רוכשים את החבילה". מצאתי לנכון לקבל את עמדת התובעות שלא הובא לידיעתן שהטיסה לא מאושרת סופית, ולא תצא לפועל ללא אישור מנהל התעופה האזרחי, ועקב אי הבאת מידע מהותי זה ובטול הטיסה 20 ימים עובר למועד הטיסה, נאלצו לרכוש חבילות נופש אחרות במחירים גבוהים משמעותית.

...

אני סבורה גם שלתובעות מגיע פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן ובגין התנהלותה של אופיר טורס (ראו הדרישה לפיצוי בסך של 2,000 ₪ וכן ראו האמור בסעיף 8 לפיו נגרמה לתובעות עוגמת נפש).

סוף דבר אופיר טורס תשלם לתובעות סך של 14,000 שח וזאת תוך 30 יום מהיום.

אני דוחה את הודעת צד ג' שהגישה אופיר טורס נגד השטיח המעופף.