חובת גילוי מסמכים מזיקים העלולים לפעול לרעת מגלם אותם

העד הוסיף וגולל "...בתחילת 2003 לא הכרתי את מיגל לאריוס, הוא נסע מסאן פאולו לריו דה ז'נרו הייתה לו התגלות באמצע הדרך, למיגל, תקנה אדמה בירושלים בדרך חברון, ואתה תיתרום את זה לכנסייה", בהמשך, הנתבע יצר אתו קשר באמצעות חבר בקהילת המאמינים והעד הגיע לישראל וניהל משא ומתן, ביחד עם פרנסיסקו שהתגורר באותה העת בישראל, לצורך רכישת המקרקעין.

התנאים שלובים זה בזה ומקיימים קשרי גומלין, כך שהיעדרו של תנאי מהותי לעִסקה במסמך הכתוב עלול להצביע על העדר גמירת דעת ולהביא למסקנה שלא נשתכלל הסכם מחייב והפוכו של דבר – קיומה של מסוימות יכול ללמד על גמירת דעת (עניין פלונים; עניין יוסף ****; עניין תמגר).

לעומת זאת, הודעות אלקטרוניות, ככלל, אינן מאופיינות במשקל סגולי המגלם את כובד הראש והמושכלות הראויה בחתימה על הסכם וכל שכן הנוגע לעיסקאות מקרקעין והגם שאין לשלול לחלוטין אפשרות להסכם מחייב בעינייני מקרקעין על דרך של הודעות אלקטרוניות, זאת נוכח הסביבה הדיגיטאלית הקיימת במקומותינו, עדין תוצאה קשה היא לכבול אדם בעסקת מקרקעין על דרך של הודעה אלקטרונית, קצרה וסתמית, ששלח כדי לברר אם ישנה הסכמה להצעתו, גם אם זו מגשימה לכאורה את יסוד המסוימות ומתייחסת לפרטים המרכזיים של עסקת המכר.

בנסיבות אלה, נטען כי המנעות מהבאתו לעדות של האב ג'פטה, מקום בו הוא לקח חלק מרכזי במשא ומתן ובפרט בשאלת המיסוי ואופן התשלום לרבות "ברגעים האחרונים" של המשא-ומתן שהתקיים בין הצדדים בכתב ובטלפון, פועלת לחובת הנתבע, שכן חזקה שלא הביאו לעדות בשל כך שעדותו הייתה מזיקה לו. לטענה זו אין בידי להסכים.

לפיכך, התשובה לשאלה, על מי מהם מוטלת החובה להעיד את העד בעיניין וכנגזרת ממנה, ההנחה כי אם היה מעיד הייתה עדותו תומכת בגירסת היריב, הִנה פועל יוצא של התשובה לשאלה, על מי מהצדדים רובץ נטל הבאת ראיה, לצורך העניין שלשמו נידרשת העדות (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, סעיף 53 (5.10.2006)), דהיינו, "... אי העדת עד רלוואנטי, שעדותו חשובה לשני הצדדים, אינה בהכרח מערערת את גרסת בעל הדין אשר עליו מוטל הנטל השיכנוע בתיק ואשר נימנע מלהביאו לעדות, כאשר בעל הדין שעליו נטל השיכנוע, הצליח, מבלי להעיד את העד הרלוואנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות, על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני. במצב דברים זה, עשויה אי העדת העד, לפעול לרעת בעל הדין השני, שעליו נטל הבאת הראיות כעת, על אף שאינו נושא בנטל השיכנוע" (ע"פ 9274/08 פלוני נ' מדינת ישראל 2.12.2009)).

...

משכך, אין בידי לקבוע כי בשלב בו היה מצוי המשא ומתן, הנתבע התנהל בחוסר תום-לב במידה כזו המקימה עילה מספקת לתבוע את אכיפתו של ההסכם הנטען ודין הטענה להידחות.

אולם, בכך אין כדי לשנות מהמסקנה הקובעת כי חזות ההודעה, על רקע מכלול הנתונים והראיות, מלמדת שהנתבע טרם גמר בדעתו להתקשר בהסכם מחייב ומשכך, אין מנוס אלא לדחות, כאמור, את התביעה.

סוף דבר, הנני דוחה את התביעה.

פסיקה עקבית עמדה פעם אחר פעם על תכליתם החשובה של הליכי הגילוי המוקדם, באומרה שאלה נועדו "לאפשר לבעל דין לדעת מראש אילו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, ובכלל זה מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגישם כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים", העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים, ואשר יהיה עליו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דוקא במבקש".

להשלמת התמונה, השוו ל"נקודת האיזון" המסתמנת בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: "התקנות החדשות") בפרק ט' אשר כאמור, דן ב"שאלונים, גילוי מסמכים ועיון במסמכים", שם נקבע בסעיף 60 כדלהלן: (א) הליכי גילוי ועיון נאותים מהוים תנאי בסיסי לקיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן; סבר בית המשפט שבעל דין לא קיים כראוי את חובתו לפי פרק זה, רשאי הוא לחייבו באופן מיידי בהוצאות ובמקרים מיוחדים אף למחוק את כתב טענותיו.

...

בדיון ביום 18.5.20 הבוקר ביום 18.5.20 הופניתי ל"הודעה על הגשת ראיות מטעם התובע" .המדובר במסמך שכולל לכאורה כ495 עמודים בעמוד השני בהודעה נכתב :"המסמכים מוגשים על מנת לעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד" ( כך במקור א.ב.) בדיון כוח הנתבעות עמד על שתי בקשותיו ובין היתר , טען , שעקב התנהלות מצד התובע יש לקבל את הבקשה העיקרית למחיקת תובענה .

ב"כ הנתבעת טען, בין היתר בדיון שדין הבקשה למחיקת התובענה להתקבל גם הואיל והטעמים שנרשמו בתשובת התובע להפרת הצו פשוט אינם רלבנטיים מהסיבות העיקריות הבאות:א. בזמן הסכמה שקיבלה תוקף של החלטה , ידעו שמדובר בראיות של 13 שנה, ב. הייתה החלטה והסכמה על מסירת מסמכים בדרוג ועל הגשת ראיות בדירוג.

( המדובר כידוע הן במסמך מועיל והן במסמך מזיק) בנסיבות אלה בפרט בתיק הותיק זה, לא ברור גם על יסוד מה הבוקר כשהופיע חיווי על סריקת מאות מסמכים צורפה הודעה :" המסמכים מוגשים על מנת לעמוד במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט הנכבד" ( כך במקור א.ב.) בשורה התחתונה- מהמקובץ עולה, כי ספק גדול אם אין זה המקרה המיוחד שבו מוצדקת המחיקה, בראי "נקודת האיזון" בסעיף 122 לתקנות הנוכחיות, בלא להאריך את המועד פעם נוספת, וזאת בשים לב למחדלים, לא כל שכן להצטברותם והשלכתם ברגיל.

וברור שעל מנת שלא לפגוע בזכויות הדיוניות גם של הנתבעות בפרט בשים לב להיקף החומר והמורכבות שציינו הצדדים נדרשת הארכה להגשת ראיותיהן סוף דבר אשר על כן, הבקשה של הנתבעת 2 למחיקת תובענה נדחית לעת עתה, ובקשת התובע למתן ארכה להגשת הראיות מתקבלת, וכפועל יוצא - גם הבקשה למתן ארכה של הנתבעות.

בחקירתו הנגדית, כשהתבקש המומחה להפנות למחקר קליני שקובע כי שימוש במי פה פעמיים ביום הוא מזיק או עלול להזיק, הוא ענה כי אינו יכול לצטט אך היה יכול לוּ הופנתה אליו שאלה זו בעוד מועד – אלא שאז ביקש בא-כוח המבקש להבהיר כי מרשהו לא טען זאת (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, שורה 26–עמ' 11, שורה 2).

(עמ' 17, שורות 4–8) במוצג מש/5, מיסמך של מִנהל המזון והתרופות בארצות-הברית (FDA), נכתב כי במי פה המיועדים למניעת דלקות חניכיים או להסרת פלאק ומכילים בין 0.045 ל-0.1 אחוזים של נוגד האֶלח CPC מומלץ להשתמש פעמיים ביום למשך חצי דקה: Directions.

] נימנע בעל דין מלהביא רא[י]ה רלוואנטית, ואין לכך הסבר סביר, יכול הדבר לפעול לרעתו ולהוביל להנחה העובדתית[] שאילו הובאה אותה רא[י]ה הייתה היא פועלת לחובתו של אותו בעל דין.

גם אם אקבל ששימוש במי הפה פעמיים ביום למשך שלושים שניות אינו מזיק לבריאות המשתמש, ואת עמדת המומחית מטעם המשיבות כי הוא מועיל לה, עדיין תחול על המשיבות חובת הגילוי הנאות והמלא.

...

מקובלת עליי טענת המבקש כי שינוי הוראות השימוש של היצרנית, הנוהגות במדינות שונות, הוא צעד יוצא דופן, ועל המשיבות מוטל הנטל להציג הסבר משכנע להחלטתן לעשות כן. ובכן בתשעה במאי 2016, שנה לאחר שהוגשה הבקשה, גלש המבקש לאתר המרשתת של אורל-בי ושאל אם השימוש במי הפה יותר מפעם ביום עלול להשפיע על השיניים ועל הבריאות (נספח 34 לתגובה לתשובה לבקשה).

מהטעמים דלעיל אני קובעת כי הוכחה אפשרות סבירה שהתובענה תתקבל בעילת ההטעיה.

אני סבורה שקיימת אפשרות סבירה כי התובענה שאישורה מבוקש תתקבל גם בעילות של הפרת חובה חקוקה, רשלנות ועשיית עושר ולא במשפט.

לכך אוסיף שלא מצאתי כי המבקש מייצג את הקבוצה שלא בדרך הולמת או בתום לב. התוצאה היא שהבקשה מתקבלת.

הנאמנת סבורה כי היחיד אינו ממצה את פוטנציאל הישתכרותו הריאלי אשר עומד על 8500 ₪ משום שגם עובדי שיפוצים חסרי ניסיון משתכרים כ – 6000 ₪ לחודש וכי גם רעיית היחיד אינה ממצה את כושר הישתכרותה מאחר ויש באפשרותה לעבדו לכל הפחות במשרה חלקית ולכן לדעת הנאמנת יש להעמיד את צו התשלומים ע"ס 1000 ₪ לחודש למשך תקופה של 50 חודשים (50,000 ₪ בסה"כ) בהיתחשב בעובדה שהיחיד לא העביר לעיונה מסמכים מהותיים רבים ולאחר שהגיש את הדו"חות הדו-חודשיים במקובץ ומבלי שצורפו אל הדו"חות אסמכתות מהותיות .

במהלך הדיון בבית המשפט צוין על ידי ב"כ היחיד כי אין מקום לגלם את זכויותיו בנכס אולם יש לזכור כי ההשקעה במבנה , גם אם אינה מתבטאת בזכויות רשומות , מולידה זכות חוזית הנובעת מעצם השבחת ותחזוק הנכס כלפי הבעלים הרשום .

הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמנת, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים – היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמנת או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק הגדלת במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

הקניית נכסים לקופת הנשייה – כל נכס, כספים וזכויות להם זכאי היחיד מכל מקור שהוא ולא דווחו במהלך הליכי חידלות הפרעון, יועברו לקופת הנשייה מיד עם גילויים, בין אם נתגלו לאחר אישור התכנית לשקום כלכלי, לאחר סיום ביצועה או אף לאחר מתן הפטר חלוט.

...

בהתאם אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

הצעת בעלי התפקיד לגבי התנאים למתן צו שקום כלכלי הנה תשלום חודשי מדורג וכן גילום זכויותיו בדירת המגורים, כך שהתשלום הכולל בקופה יוביל לדיבידנד מלא לנושים בתוספת הוצאות ההליך ( 242,524 ₪ ).

היחיד בחר להציג היתר בניה אחר שניתן בשנת 2004 על שם אביו ובכך ניסה להטעות ולהסתיר את הזיקה שלו לבית המגורים.

אורך תקופת התשלומים: אני סבור כי במקרה של היחיד שלפניי יש מקום לקבוע תקופה של 48 חודשים על בסיס הוראות סעיפים 163(ג)1) לחוק לאור המפורט בפרק ד' לדו"ח מימצאי הבדיקה כי היחיד לא מסר את כל המסמכים והמידע הנידרש ממנו לאחר הבירור ולא הגיש דוחות על הכנסות והוצאות בצרוף אסמכתות מלאות.

הפרת תנאי תכנית הפרעון – במידה והיחיד יפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, הוא יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן: הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמן, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים: היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שעלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין.

היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 ועד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; הגדלת סכומי התשלומים – הממונה יהיה רשאי להגדיל את סכומי התשלומים החודשיים, לאור שינוי נסיבות או גילוי עובדות חדשות.

...

עם הפחתת מחצית מהסכום ואחוז משכורתו של היחיד מכלל ההכנסות, התוצאה היא כי צו התשלומים יעמוד על 700 ₪ בחודש לתקופה של 12 חודשים.

אורך תקופת התשלומים: אני סבור כי במקרה של היחיד שלפניי יש מקום לקבוע תקופה של 48 חודשים על בסיס הוראות סעיפים 163(ג)1) לחוק לאור המפורט בפרק ד' לדו"ח ממצאי הבדיקה כי היחיד לא מסר את כל המסמכים והמידע הנדרש ממנו לאחר הבירור ולא הגיש דוחות על הכנסות והוצאות בצירוף אסמכתאות מלאות.

לאור המפורט בדו"ח ממצאי הבדיקה אני מורה ומאפשר לנאמן להעמיק את החקירה בעניין השבחת הנכס באמצעות כספים שניטלו על ידי היחיד מנושיו.