חובת גילוי מסמכי רשות לציבור

לטענתו, את המסמכים שגילויים מבוקש יש לגלות לבית המשפט והוא זה שיכריע אם יש ממש בטענות רמ"י. עוד טען, כי הטענה בדבר חיסיון אמורה להיות מופנית לבעלי העניין תחילה ולא להכרעת רמ"י. תגובת רמ"י: לטענת רמ"י קיים חיסיון להמצאת המסמכים הכוללים התייעצויות פנימיות של רשויות ציבוריות, כעולה מסעיף 9(ב)(4) לחוק חופש המידע.

מתן אפשרות לעובדי הרשות לקיים ביניהם דיאלוג פתוח וגלוי, בלא חשש כי דברים שייאמרו על ידיהם בדיונים פנימיים או בחוות דעת פנימיות ייחשפו לעין כול, נועד איפוא להגן על איכות החלטותיהן של רשויות הציבור ועל האפקטיביות של תהליך קבלתן, וזוהי התכלית המרכזית שביסוד הסייג" (ראו עע"מ 3300/11 מדינת ישראל - משרד הבטחון נ' גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע (פורסם בנבו, 05.09.2012)).

בעיניינו אין המדובר כטענת רמ"י בפניה של התובע לקבל מידע צבורי בהליכים על פי חוק חופש המידע, כי אם אינטרם אישי של התובע וזכותו לגלות מסמכים ולעיין בהם במסגרת הליכים מקדמיים בתביעה נגד רמ"י. בנוסף, איני מקבל את טענת רמ"י כי חשיפת התדיינויות פנימיות עלולה להכביד על המשתתפים להתבטא בחופשיות, באשר אין בנימוק זה כל התיחסות ספציפית למקרה דנן, אשר ניתן יהיה לשקול אותו אל מול חובת גילוי המסמכים.

...

בעניינו אין המדובר כטענת רמ"י בפניה של התובע לקבל מידע ציבורי בהליכים על פי חוק חופש המידע, כי אם אינטרם אישי של התובע וזכותו לגלות מסמכים ולעיין בהם במסגרת הליכים מקדמיים בתביעה נגד רמ"י. בנוסף, איני מקבל את טענת רמ"י כי חשיפת התדיינויות פנימיות עלולה להכביד על המשתתפים להתבטא בחופשיות, באשר אין בנימוק זה כל התיחסות ספציפית למקרה דנן, אשר ניתן יהיה לשקול אותו אל מול חובת גילוי המסמכים.

מעבר לכך לאחר שעיינתי במסמכים עצמם לא מצאתי כי עלול להיגרם בשל חשיפתם אפקט מצנן.

לסיכום: באשר למסמכים שאינם שנויים במחלוקת, הרי שכעולה מהרשימה אלו נמסרו לתובע.

הבקשה האגוד בבקשתו מתאריך 15/11/18, טען כי בית המשפט במעמד הדיון מתאריך 5/11/18 לא הכריע בבקשת האגוד לגילוי מסמכים בהתייחס לנקודות הבאות: דרישת האגוד בסעיף 18 לבקשתו לקבל תיכתובות רלבאנטיות בין הנתבעת לבין הרשויות החברות בה, המזרימות שפכים למט"ש כרמיאל, ככל שהמדובר בהתכתבויות הקשורות לכמויות השפכים בשנים 2010-2011, וכן תיכתובות עם רשויות אלה באשר לתקינות מדי זרימת השפכים ובאשר לשפכים מזוהמים.

בעיניין רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (פורסם בנבו, 15/10/2008) נפסק על-ידי כב' השופט מלצר כי: "לצד העקרון הבסיסי לפיו יש לגלות מסמכים רלוואנטיים, קיימים סייגים העשויים להביא לצימצום הקפו של עיקרון הגילוי. אחד מסייגים אלו עניינו מקרה בו יש בגילוי כדי להכביד על בעל הדין (פרשת כיאט, עמ' 162; רע"א 6297/97 רכאח נ' חברת טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ([פורסם בנבו], 26.1.1998) פיסקה 6). מובן כי אין די בכך שנגרמת הכבדה כלשהיא, שכן זו מתלווה, מטבע הדברים, לכל מקרה בו מוטלת חובת גילוי מסמכים. על מנת שהשיקול בדבר הכבדה יצדיק את צימצומה של חובת הגילוי נידרש כי ההכבדה שתגרם תהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין. מבחן זה הנו גמיש ותלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (פרשת כיאט, עמ' 162; פרשת שמשון, עמ' 196))." כמו-כן, כפי שנפסק ב-רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (1/11/2005) על-ידי כב' השופט גרוניס (כתוארו אז), החובה לגלות מסמכים חלה אך ורק על מסמכים אשר נמצאים בידו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו, במסגרת הליך גילוי המסמכים נידרש בעל הדין להצביע על מסמכים הנמצאים ברשותו, ואין זה מתקבל כי כחלק מההליך המקדמי של גילוי המסמכים, יידרש בעל דין לייצר מסמכים הדרושים לצד השני.

בכל הקשור לנתונים שמבוססים על כמויות מים שמקורות מזרימה לרשויות הרלבנטיות בנכוי פחת, נטען על ידי התובע כי נתונים אלה מצויים בדוחות שמפרסמת רשות המים והנם גלויים לכלל הציבור, ובודאי שאין המדובר בנתון שמצוי בידיעת הנתבעת ואינו מצוי בידיעת התובע.

...

מעבר לאותם פרמטרים שהנני סבורה כי הינם רלבנטים לצורך עריכת תחשיב לפי הנהלים, אין מקום להיעתר לבקשה כללית להמצאת כל ההתכתבויות בין הנתבעת לבין הרשויות שלהן היא מספקת שרותי מים וביוב.

מאידך, ככל שהתובע יוכיח כי אכן בבדיקות שעשה בנקודות בצנרת שרלבנטיות אך ורק לנתבעת, דהיינו לפני ההתחברות לצנרת הכללית עם רשויות אחרות, היו ריכוזי שומנים גבוהים מעבר למותר, וכן ככל שהתובע יוכיח כי ריכוזי שומנים אלה גרמו לו להוצאות טיפול נוספות מעבר לשפכים הרגילים, לא ברור מה הרלבנטיות האם השומן הגיע ממפעל X או ממפעל Y ככל שהמדובר בצנרת השפכים של הנתבעת, וככל שהנתבעת אחראית על השפכים בצנרת זו. לאור האמור לעיל, אינני סבורה כי יש מקום ליתן צו כמבוקש על ידי התובע, אולם הנני מורה לנתבעת להמציא לתובע התכתבויות בין הנתבעת לבין הרשויות שהיא מספקת להן שרותי מים וביוב בהתייחס לשנים 2014-2016 באשר להזרמת שפכים מזוהמים.

הקף חובת הגילוי ואלה המסמכים שגילויים התבקש על ידי התובעים: א. כל המסמכים שנערכו במשרד התחבורה ובאגף המפקח על הביטוח לבדיקת נושא ביטוח החובה לאופניים חשמליים; ב. כל פרוטוקולי הדיונים שהתקיימו במשרד המשפטים בעיניין ביטוח חובה לאופניים חשמליים שדווחו לועדת הכלכלה של הכנסת; ג. פרוטוקולי ישיבות צוות העבודה הבין משרדי שנזכרים בסעיף 15 לכתב ההגנה; ד. כל תעוד לגבי הבירור שערך המפקח על הביטוח עם חברות הביטוח כאמור בסעיף 16 לכתב ההגנה; ב"כ הנתבעים טענה כי היא מיתנגדת למסירת רישומים וכל חומר שמוגדר כתרשומות פנימיות שלגביהם קיים סייג לזכות העיון בשל האנטרס הצבורי כי עובדי ציבור יוכלו להתבטא בחופשיות ולהביע את דעותיהם באופן גלוי בעת דיון בטרם קבלת החלטות.

למול אותו כלל בסיס יכול שיימצא "אינטרס מתחרה שהמשפט נכון להכיר בחשיבותו ולהגביל בגינו את חובת הגילוי והעיון במסמכים." (כדברי כב' השופט עמית בפרשת תיאופילוס הנ"ל. לא מצאתי כי ניתן לגזור גזירה שווה, כבקשת ב"כ הנתבעים, בין הסייגים שבחוק חופש המידע לבין מקום שבו היתנהלות הרשות היא שעומדת בבסיס התביעה נגדה.

...

לאחר שעיינתי בתצהירו של מר סרור ממשרד התחבורה אני מורה כי עליו להשיב על שאלות 1 א-ג בהיותן בתחום ידיעות המשרד.

לאחר שעברתי על הבקשה להשלמת תשובות לשאלון שנשלח למפקח על הביטוח אני סבורה כי די בתשובות שניתנו.

לסיכום עד ליום 1.2.17 ישלמו הנתבעים 2 ו - 3 את גילוי המסמכים בהתאם למתכונת שנקבעה בהחלטה זו. כן יעבירו עד אותו מועד את השלמת התשובות לשאלון שנשלח למשרד התחבורה.

]השופט ג' קרא: ביום 11.6.2020, הגישו העותרים את העתירה שלפניי, להורות למשיבים לפרסם לציבור ולמסור לעותרים מידע ומסמכים הנוגעים לתוכניות מפורטות 420/4/7 ו-420/4/10 באיזור E1, וזאת כדי להכין ולהגיש היתנגדות לתוכניות.

לפיכך, המשיבים מציינים כי העותרים יכולים לעיין בתוכנית שהופקדה או להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע, באשר אין חובת גילוי מסמכים כללית אפריורית על הרשות (השוו: בג"ץ 4375/19 מועצה אזורית מטה יהודה נ' המועצה הארצית לתיכנון ובניה, פסקה 25.

...

לעמדת המשיבים בתגובתם המקדמית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בירושלים, מכוח סעיף 5א(א) לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: החוק) בצירוף פרט 2 לתוספת הרביעית לחוק.

לעמדת המשיבים, דין העתירה להידחות אף לגופה, מאחר שעיקר המסמכים הנוגעים לתוכניות פורסמו באופן נגיש באתר האינטרנט של מינהל התכנון.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף נוכח קיומו של סעד חלופי.

בדומה לבקשות אחרות בנוגע לעיון בחומרי חקירה, גם במקרה זה יש לערוך איזון בין הצורך לאפשר הגנה ראויה ואפקטיבית, כאשר בפני ההגנה פרושה התמונה הראייתית במלואה, לבין האנטרס הצבורי של ההגנה על חופש הפעולה ויכולת ההתבטאות החופשית של רשויות החקירה והתביעה.

חובת הגילוי - מסמכים מקוריים לעומת פרפרזה בתום הדיון עיינתי במסמכים הרלוואנטיים – מיסמך מיום 23.6.14 שנערך ע"י עו"ד טוני מרשי מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי) שבו העלה על הכתב את השתלשלות העניינים בנוגע לחברת הופס, הודעת דוא"ל מיום 19.6.14 מפרקליטת מחוז דרום (אזרחי) עו"ד אורית קוטב לפרקליט מחוז דרום (פלילי) עו"ד שלמה למברגר וצוות הפרקליטים, אף הוא בעיניין הופס, והפרפראזה שהועברה לסנגוריה בנוגע לשני מסמכים אלו.

...

לנוכח כל האמור אני סבורה כי מחד גיסא הגנת המבקש לא נפגעה, ומאידך גיסא אין לחייב את המשיבה לגלות תרשומות פנימיות שלה מעבר לנדרש, ועל כן יש לדחות את הבקשה.

בהתייחס לחומרים הספציפיים שהתבקשו בבקשה, מדברי ב"כ המשיבה עולה כי לא התקיימה בפרקליטות מחוז דרום חקירה פנימית בנוגע לערן מלכה, וממילא אין חומר לגלות מחקירה זו. עוד נאמר כי אין בידי המשיבה תיק פ"א ספציפי בנוגע לפרשת מישוק, מעבר לחומרי חקירה שהועברו כבר לב"כ המבקש, ועל כן אין חומר נוסף להעביר לו. בנוגע להתכתבויות והודעות דוא"ל בין הפרקליטים, אני סבורה שדי בפרפראזה שהועברה המתארת התכתבויות אלו, ובאשר לסיכומי ישיבות, ב"כ המשיבה הבהירה כי מדובר בישיבה אחת בלבד, וכי סיכום ישיבה זו אינו מפורט ואינו כולל כל ציטוט מדבריו של ערן מלכה, כך שתוכן המסמך אינו כלול בגדר חומר החקירה בתיק.

לנוכח כל האמור, ובהתחשב בפרפראזה המפורטת שהועברה לב"כ המבקש עוד לפני הגשת הבקשה, אני דוחה את הבקשה לקבלת חומרי חקירה.