הראיה לכך היא מספר הפעמים שנדרשתי להחלטות בעיניין זה, במסגרת בקשות לסעדים זמניים, במסגרת בקשות למתן צוים לגילוי מסמכים ואף לאחר מינויו של המומחה מטעם בית המשפט, כאשר פתאל לא הסכימה להעביר נתונים ומסמכים אלא לאחר שניתנו צוי בית משפט שהורו לה לעשות כן.
בעיניין זה די אם אפנה לחלקם של המקרים שנדרשתי להורות על גילוי מסמכים והעברתם ובין היתר, החלטה ביום 28.10.15 סעיף 4, בקשה לביזיון שהוגשה ביום 26.11.15, פרוטוקול דיון מיום 3.2.16, פרוטוקול מיום 2.3.16, פרוטוקול דיון מיום 15.9.16, בקשה 37 ו – 38 מיום 3.5.17, החלטה בבקשה מס' 69 מיום 26.8.19, החלטה בבקשה 78 מיום 19.3.20 ועוד.
בעיניין זה ראו דבריו של ד"ר עמיר ליכט בספרו דיני אמונאות – חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי (2013), עמ' 1, כשהוא מתייחס לאופי היחסים ולצורך בהסדרים קפדניים על חובת הגילוי המלא שבין צדדים כאלו:
"ענייננו בקטגוריה מיוחדת של מערכות יחסים, שבהם אדם מקנה לזולתו כוח על כנייניו מבלי שלאותו אדם יש אפשרות ממשית לשמור על ענייניו בעצמו. במצבים כאלה מתעורר חשש להיתנהגות אופורטוניסטית של הצד בעל הכוח. נקודת המפתח הנה שלא ניתן להתבסס באופן מוחלט על הדרה חוזית חופשית של מערכת היחסים. לפיכך יש הצדקה להתערבות חברתית באמצעות קביעת דין מיוחד. הניתוח העינוי מצביע על קוי המתאר הבסיסיים של הדין הרצוי: באופן סכימטי, כדי למזער את סכנת השמוש לרעה בכוח יש להטיל על בעל הכוח במצבים אלה איסור הפקת טובות הנאה מכוחו ולקבוע סעדים לעיקור כל טובת הנאה שעשויה לצמוח מהפרת החובה. מכיוון שעצם קיומו של הכוח תלוי בהבדלי מידדע, נדרשים הסדרים קפדניים של גילוי מלא."
כן ראו דבריו של כב' השופט גרשון גונטובניק בה"פ (ת"א) 39815-06-16 יוסף מרק ואח' נ' עו"ד יצחק חג'ג' ואח', מיום 1.1.18, בפיסקה 21.
לעניין זה ראיתי להפנות לדבריו של כב' השופט גרוניס, כתוארו אז, ברע"א 706/09 קופת חולים מאוחדת ואח' נ' המרכז הכירורגי ירושלים, מיום 10.3.09:
"לעניין זה חובה ליתן משקל לאופייה של ההיתקשרות החוזית ולנושאה. נזכור, כי בעניינינו מדובר בהסכם להפעלתם של חדרי ניתוח בבית חולים. הסכם כזה מאופיין במערכת יחסים נמשכת בין הצדדים, הדורשת מידה גבוהה של אמון ביניהם. בין המבקשים למשיבים קיים משבר אמון עמוק המקשה על קיום ההסכם. כפי שעולה מתאור העובדות, מערכת היחסים בין הצדדים מיתנהלת לאחרונה בדרך של פניות חוזרות ונישנות לבתי המשפט. ניתן לומר אם כך, כי אכיפת היחסים החוזיים בין הצדדים תצריך כנראה מידה גבוהה ביותר של פקוח על-ידי בית המשפט. במצב דברים זה, תיטה הכף שלא ליתן סעד זמני, שמשמעותו היא למעשה אכיפת החוזה (השוו, סעיף 3(3) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970; ע"א 1313/92 צוקר נ' אינקומר בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 9.3.1998))." (ההדגשה שלי – ח.ו.ו.).
...
העובדה שגם התנהגות ברון הייתה התנהגות מפרה בנושאים מסוימים אינה מאיינת את המסקנה כי הסכם זה נכון יהיה לבטל וחבל שלא בטל מן העולם עם תחילתם של ההליכים.
סוף דבר
אני מקבלת את תביעתו של ברון לפיה הוא זכאי היה לבטל את הסכם הניהול שחתם למול פתאל.
בהתאם תביעת פתאל לאכיפת ההסכם, נדחית.
