חובת גילוי מידע לבעלי מניות בחברה

התובעים גורסים כי מעבר לזכות למידע אשר קיימת לבעלי המניות בחברה מכוח הדין, מוטלת על נושאי המשרה בחברה חובה לספק מידע לבעלי המניות בכל הקשור לעינייני החברה ולפעילותה, ובתוך כך מוטלת עליהם חובת גילוי מיוחדת במצבים מסויימים, כחלק מחובת האמון שיכול לחוב מנהל כלפי בעל מניות בנסיבות מיוחדות – לדוגמה כאשר מנהלים פונים לבעלי מניות בהצעה לבצע פעולה מסויימת הקשורה בחברה, והצעה זו מחייבת הפעלת שיקול דעת, מתגבשת חובת אמון מיוחדת אשר מכוחה מחוייבים המנהלים לפעול בהגינות, בתום לב ולספק גילוי מלא של המידע הרלוואנטי לצורך קבלת החלטה מושכלת.

...

לאור כל האמור, התובעים עותרים לכך שהנתבעים יפצו אותם, ביחד ולחוד, בגין מצגי השווא הרשלניים שהציגו להם, בסך של 3,510,000 ש"ח. לחלופין עותרים התובעים לקבלת פיצוי מן הנתבעים, ביחד ולחוד, בגין הפרת חובת האמון על ידם, בגובה מלוא הפסדי התובעים בסך של 519,761 ש"ח. כמו כן עותרים התובעים לכך שהנתבעת 4 תשפה אותם על מלוא נזקיהם מכוח חבותה כמבטחת.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו יחד ולחוד לכל אחד מהנתבעים 1-3 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח כולל מע"מ, כלומר בסך הכל סכום של 60,000 ש"ח כולל מע"מ לשלושת נתבעים אלה.

כמו כן התובעים ישלמו יחד ולחוד לנתבעת 4 הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום של 20,000 ש"ח כולל מע"מ. ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

לסיכום המנהלת המיוחדת שבה וטענה כי החייב אינו משתף פעולה בהליך ואינו מגלה את הנתונים שנידרש לגלות, לרבות בכל הנוגע למיצוי כושר הישתכרותו ובחינת היתנהלותו מעלה כי היא אינה עולה בקנה אחד עם החובה לנהוג בתום לב, בעיקר בתקופת יצירת החובות כלפי נושיו הרבים זאת בנוסף להעדר גילוי גם של נכסי החברה ומסמכים , מחדל שמחזק לדעת המנהלת המיוחדת את החשש מפני שימוש לרעה בהליך הפש"ר וניצולו לרעה.

לאחר שבחנתי את העקרונות שנקבעו בפסיקה לעיל ויישמתי אותם על ענייננו אני סבור כי החייב לא עמד בנטל, המוטל כאמור עליו, להוכיח כי יצר את חובותיו בהליך בתום לב ומטעם זה בלבד אני סבור כי דין הבקשה להדחות ואין מקום להכריז על החייב פושט רגל; כפי שדיווחיה המנהלת המיוחדת כבר בדו"ח המסכם שהוגש לקראת הדיון הראשון שהתקיים בתיק, שיעור לא מבוטל מהחובות שעליהם הצהיר החייב בבקשתו בהליך דנן מקורם בפסקי דין והליכים משפטיים בהם יוחסה בסופו של דבר אחריות החברה ללקוחותיה גם לחייב עצמו, באופן אישי כמנהל ובעל מניות בחברה בזמנים הרלוואנטיים לאותם הליכים, ומעילות שונות כגון: היתנהגות שמצדיקה הטלת אחריות אישית על החייב והרמת מסך ההיתאגדות והטלת חובות החברה עליו [ר' תא"מ (ת"א)33814/08 וסילבסקי ואח' נ' שחף לבן תיירות ונופש בע"מ (1905) (פורסם ללא תאריך)](להלן-"עניין וסילבסקי"), חוסר תום לב מצד החייב במו"מ לקראת חתימת ההסכמים עם הלקוחות של החברה [ר' תא"מ(ת"א) 54266-09 אדלשטיין גלילה ואח' נ' אורי רותם ואח' (5.10.11) (להלן-"ענין אדלשטיין")בפיסקה 69 לפסק הדין], הטעה מכוונת ואף תרמית [ראו: תא(ת"א) 65257-07 בובה שלמה נ' אורי רותם (6.11.11)(להלן-"עניין בובה"); וכן ראו את הדברים שהובאו בדו"ח המסכם מתוך פסק הדין שניתן בת"א 30054-11-10 עליזה קורין טיבי נ' אורי רותם (11.10.12)(להלן-"ענין טיבי").

לאור האמור, גם לא מצאתי טעם המצדיק חקירת גורם כלשהוא מהחברה המעסיקה את החייב היום, זאת גם בהיתחשב במסמכים שצרף החייב לתשובתו מיום 25.6.19 ובכל מקרה אני סבור בנסיבות ולאור נתוני החייב כי די בהעלאת צו התשלומים כפי שהוריתי בהחלטתי מתום הדיון שהתקיים ביום 23.10.19 כדי לגלם את החשדות שהעלתה המנהלת המיוחדת באשר לרמת הכנסת החייב והיעדר גילוי מידע מלא כפי שנטען על ידה.

...

בענין זה אציין כי מקובלת עלי הנחת המוצא שלפיה של בעלי התפקיד לפיה לנוכח נסיבות יצירת החובות , מצופה מהחייב להציע הצעה ראויה שיהיה בה כדי להצביע על לקיחת אחריות והכרה מצידו של החייב בנזקים שנגרמו על ידו בעיקר ללקוחות החברה, ונסיון כנה של החייב לפצות את נושיו על הנזקים שנגרמו להם בשל מעשיו ו/או מחדליו של החייב.

לפיכך ובשים לב למכלול הנסיבות , אני סבור כי שיפור מסוים של ההצעה שהועלתה על ידי , יהיה בה כדי להצביע על מאמץ כנה של החייב לסילוק ולו חלק מחובותיו, ובהתאם אני סבור כי הצעת הסדר של החייב בה יציע הוספת סך של 200,000 ₪ לקופת הכינוס, בתקופה של 60 חודשים , הינה הצעה שהמנהל המיוחד צריך לתמוך בה ולהמליץ בפני נושי החייב על קבלתה.

אמתין כאמור להגשת הצעה מצד החייב עד ליום 19.8.2020 וככל שחייב לא יפעל לפי החלטתי זו עד ליום 19.8.20, תהיה המנהלת המיוחדת רשאית לעתור לביטול ההליך ללא דיון נוסף.

עוד טוענים הנתבעים, כי אין לחייב בחבות אישית את הנתבעת, כבעלת מניות בחברה, מנהלת ומורשית חתימה, ואת הנתבע בגין נהולו את כל העניינים במשא ומתן ובחתימה על ההסכם, מאחר שלא הוכח כי פעילותם כמנהלים ונושאי משרה בחברה מטילה עליהם חובת זהירות אישית כלפי התובע, ונימצא כי לנתבעת לא היתה כל מעורבות בהתנהלות מול התובע.

בפסק הדין המנחה בפרשת פנידר נ' קסטרו, עמד הנשיא ברק על גדריה של חובת תום הלב בניהול משאו ומתן, ועל התרופה בגין הפרת חובה זו: "החובה לנהל משא ומתן בדרך מקובלת ובתום-לב היא חובה כללית, אשר ממנה נגזרות, מטבע הדברים, חובות קונקרטיות, על-פי הנסיבות המיוחדות של המקרה....אחת החובות המוטלות, בדרך כלל, היא החובה לגלות מידע באותם עניינים, אשר קבלת מידע לגביהם עשויה להיות חשובה בקבלת החלטה, אם להכנס לקשר חוזי אם לאו: ע"א 838/75 [4].

...

סיכום כאמור, החלטתי לחייב את הנתבע לשלם לתובע, בהתאם להתחייבותו החוזית מיום 3.9.14 במלואה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 400,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3.9.14 ועד מועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע סך של 25,740 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ואת האגרה ששולמה בסך 10,367 ₪.

כל כתבי האישום שהוגשו בין השנים 2016-2020 כנגד בעלי מניות ונושאי משרה בחברה קבלנית, בגין עבירות על תקנות הבטיחות בעבודה "...וזאת חרף האמור בתעודת ציבור של עד התביעה, שאין להגיש כתב אישום כנגד אותם בעלי מניות ונושאי משרה בגין העדר ראיות מספיקות". במסגרת הבקשה טענו הנאשמים כי החומר המבוקש נועד על מנת לאפשר להגנה לטעון טענה לאכיפה שרירותית ובררנית כלפיהם, כאשר כתב האישום שהוגש כנגדם הוא "יוצא דופן בשדה המשפטי", משהוגש בנגוד לעמדת העד המרכזי אשר ערך וסיכם את חומר החקירה וקבע כי אין די ראיות להגשת כתב אישום כנגד הנאשמים.

דיון והכרעה סעיף 108 לחסד"פ קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו שפורטו בהזמנה או בצו". ודוק, עניינה של הבקשה בשאלת חובת גילוי המידע מכוח סעיף 108 לחסד"פ לצורך ביסוס האפשרות לטענת אכיפה בררנית, להבדיל מטענת האכיפה הבררנית עצמה.

...

עוד ציין ב"כ הנאשמים במסגרת הדיון – "חברי אומר כי זה דבר שבשגרה ולא חריג, המאשימה מגישה כתבי אישום גם בניגוד לגורמי החקירה (המפקח). חברי אומר על מה המאומה? אם זה דבר שבשגרה, אז הבא, הראה לי שזה דבר שבשגרה. אם זה לא בשגרה – אז אתה מחזק את הטענה שלי, שבמקרים כאלו שהגורם התביעה אומר לך אין לך מספיק ראיות אז לא מוגש כתב אישום. לא יכול להיות שמצד אחד אני מקבל החלטה של בית הדין שאומרת לי לך להוכיח את הטענות שלך, ומצד שני דחית אותה במלוא הסעד, אני צריך להוכיח את זה? חברי אומר שזה בדרך שגרה, צמצמתי את זה לשנה, תוכיח לי" (ר' עמ' 6 לפרוטוקול הדיון, שורות 3-9) בכך מבקש למעשה ב"כ הנאשמים להפוך את נטל הראיה ולחייב את המאשימה להוכיח כי כתבי אישום כאמור מוגשים כדבר שבשגרה.

" סוף דבר על יסוד האמור, מצאתי כי לא עלה בידי הנאשמים להרים את הנטל המינימלי להניח תשתית ראשונית מספקת שתתמוך בטענתם לפיה המאשימה אינה נוהגת להגיש כתבי אישום בעבירות המיוחסות להם מקום בו הדבר מנוגד להמלצת גורמי החקירה.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לקבלת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ, על כל מרכיביה.

כל אלו רכשו מניות והמשיכו להחזיקן, מבלי שעמד לפניהם, בשל הפרת חובת הגילוי, מלוא המידע הרלבנטי לגבי פעילות החברה.

המבקשת טענה כי לא ניתן להקיש מפסק הדין בעיניין ויזל לענייננו, שכן החובה שהופרה בעיניין ויזל (ובעניין טבע), חובת הזהירות, היא חובה המופנית כלפי החברה בלבד, בעוד שהחובה מושא בקשת האישור שלפני, חובת הגילוי ואיסור הטעייה, מוטלת על נושאי המשרה כלפי בעלי המניות - הם חברי הקבוצה בעניינינו.

...

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, ולאור מסקנתי כי מכתבי הטענות מתחייבת המסקנה כי לא עומדת לבעלי המניות עילות תביעה אישיות בשל האירועים מושא ההליך, אני מורה על סילוקה של בקשת האישור על הסף.

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך לדון בבקשה החלופית לעיכוב ההליכים.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות ההליך בסך כולל של 10,000 ₪.