מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חובת בנק לפצות לקוח על רשלנות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כן הכחיש הבנק את הטענה לגביית עמלות ביתר, כשבהקשר זה הוא טוען שכבר נעשה הסכם עם זיפ, כשזו העלתה טענה דומה בעבר, במסגרתו קיבלה פיצוי מסוים.
גם כאשר מדובר בסרוב הבנק להעניק אשראי, מירב המידע והנתונים הרלבנטים מצויים בידי הלקוח ולא בידי הבנק, ולכן אין הצדקה בסיטואציה כזו להפחית מנטל ההוכחה המוטל על הלקוח.
הוא ציין שחוות דעתו לא התייחסה "לטיבו של הלקוח", כלומר לטיב חברת זיפ, אלא נאמרו במישור העקרוני (עמ' 674); הוא אישר את דברי מאור בתצהירו המשלים, שמודל התבחינים שפיתח הבנק, אשר נועד לעמוד על ההסתברות לכשל בהחזר אשראי, הנו רק כלי סיוע, ולצדו קיימים שיקולים רבים נוספים, שמשקלם אף רב יותר (עמ' 675-676); הוא לא סבר שהבנק פעל ברשלנות או בחוסר תום-לב (עמ' 680); ובהמשך אמר (עמ' 683): "... ועדת האשראי לא פעלה שלא בתום-לב ולא פעלה מתוך רשעות ולא עשו משהו בכוונה. הם קיבלו נתונים מסוימים, והם, על פיהם, שקלו את השיקולים שלהם והגיעו להחלטה"; הוא אישר, שלא ראה שבוטלו מסגרות אשראי קיימות, וכי תוקפן של מסגרות האשראי מסתיים בדרך-כלל לאחר שנה (עמ' 699); כן אישר שסקטור לקוחות מיוחדים עוצר, אמנם, אישורי אשראי חדשים, אך לא מבטל את המסגרות הקיימות (עמ' 700); כי לבנק אין חובה לתת אשראי מלכתחילה, ומשזה ניתן ההסכם הוא דו-צדדי, כך שעל הלקוח לעמוד בתנאים להעמדת האשראי, ואם הוא אינו עומד בהם הבנק אינו חייב לתת אשראי (עמ' 701); כי "שום אשראי שהבנק מאשר אין בו כדי ללמד על הסכמה עתידית" (עמ' 708); וכן (עמ' 704): "אני יודע שהמצב של החברה היה כל הזמן תחת לחץ... וזה אנחנו רואים מרצף הבקשות לחריגה ובצפיפות הזאת"; וכן (עמ' 706): "אני בחוות הדעת לא כתבתי אם צריך לתת ללקוח הזה אשראי או לא צריך לתת לו אשראי". והחשוב מכל, פלמון הודה בהגינות (עמ' 714-715), כי לא בדק כראוי את טענות זיפ בדבר ההמחאות והחשבוניות שהוצגו, שכנגדן ניתן היה לנצל את מסגרת ב': "מה שאני כתבתי כאן מבוסס על ידיעה שלא נבדקה על ידי כראוי" (עמ' 715).
...
המסקנה היא שיש לדחות את תביעת זיפ, על כל חלקיה.
הנזקים הנטענים המסקנה האמורה מייתרת, כמובן, את הדיון בנזקים הנטענים, אך כיוון שהצדדים כבר דנו בכך, וכדי שהספר לא יהיה חסר, אתייחס אליהם בקצרה בלבד.
התביעה שכנגד נדחית.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

המבקש הגדיר את הקבוצה אשר בשמה תנוהל התובענה הייצוגית בסעיף 86 לבקשת האישור, כדלקמן: "כלל לקוחות המשיב, אשר בחשבונם נעשה רישום שגוי והמשיב לא תיקן את הרישום השגוי בערכים המתאימים ו/או כשלא תיקן את רשומי הריבית שנעשו בחשבון בערכים מתאימים והשיב את המצב לקדמותו כאילו והרישום השגוי לא נעשה כלל" עילות התביעה העומדות בבסיס בקשת האישור: הפרת חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; עשיית עושר ולא במשפט; הפרת הוראות נוהל בנקאי תקין מספר 433; קיום חוזה בחוסר תום לב; הפרת חובה חקוקה – סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981; מצג שוא רשלני על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הפרת חובת האמון הבנקאית.
הסעדים המבוקשים: השבה ופיצויים – סכום התביעה האישית הועמד על סך של 1,278 ₪.
...
סבורני כי די בכך כדי להתרשם ממדיניותו העקרונית של הבנק המלמדת שאין מדובר ב"טעות שיטתית מצידו" (ר' סעיף פח לפסה"ד בעניין צמח נ' אל על לעיל).
מאחר והתנאים שבסעיף 8 הנ"ל הם כאמור מצטברים, דין הבקשה להידחות ועל כן לא מצאתי להידרש לקיומם של התנאים האחרים.
סוף דבר: הבקשה לאישור תובענה כייצוגית – נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

האם חייב הבנק לפצות את הלקוח בגין אי זכייתו במיכרז שעה שהערבות שהוצאה תואמת לבקשה להוצאת הערבות והתובע לא בדק את הערבות טרם הגישה למכרז? רקע וטענות הצדדים התובע אשר ניהל את חשבונו בסניף קריית גת של הנתבע, ביקש להישתתף במיכרז פומבי מספר 84/2010 שפירסמה משטרת ישראל בנובמבר 2010 לאספקת מזון מלא לסוסים (להלן: המיכרז).
חובה זו יכולה להיגזר מהחובה החוזית לנהוג "בדרך מקובלת ובתום לב", ובהעדר יחסים חוזיים, מדיני הנזיקין היוצרים חובת זהירות בין הבנק לבין אלו שניתן לצפות שייפגעו מרשלנותו (עניין שני, פסקה 9; נרקיס ומור, בעמ' 279-276).
גם אם ייקבע כי ראוי להטיל אחריות על הבנק לוודא כי הלקוח מודע לנוסח הערבות הנדרשת במיכרז ותוקפה, ככלל ייצא הבנק ידי חובתו בהחתמת הלקוח על בקשה לקבלת הערבות בה מפורטים תנאיה ועל אישור כי קיבל הערבות לידיו ומאשר נסוחה.
...
לאור מסקנתי בשאלת האחריות והאשם התורם, דין התביעה להדחות.
סוף דבר התובע לא הוכיח כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפיו.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2019 בשלום מסעדה נפסק כדקלמן:

נפסק כי מקום בו הפר הבנק את חובת הגילוי, תקום ללקוח עילת תביעה הן מכוח עוולת הרשלנות ודיני הנזיקין, והן מכוח סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), המחייב צד למשא ומתן לנהוג בתום-לב ובהגינות.
ראו: פרופ' רות פלאטו שנער "דיני הבנקאות - חובת האמון הבנקאית", התש"ע, 2010, עמ' 105: "חובת האמון אינה בלתי מוגבלת ואין פירושה כי הבנק חייב לעולם לספק את האנטרס של הלקוח ... חובת האמון אין פירושה שיחרור הלקוח מאחריות למעשיו, או הסתמכות באופן עוור על הבנק. על הלקוח חלה במקביל חובה מינימאלית לדאוג לענייניו שלו". בספרה הנ"ל מפנה פרופ' פלאטו שנער לפסיקה הקובעת כי חובת האמון אינה מפחיתה מהחובה המינימאלית שחלה על הלקוח לבצע בדיקות ובירורים בעצמו, בפרט כאשר מדובר בלקוח שהוא איש עסקים מנוסה.
לאור המסקנות לעיל, לפיהן לא מצאתי כי הבנק הפר חובה כלשהיא ביחס לתובעת, מתייתר הצורך לידון בשאלת הנזק הנטען ע"י התובעת וכן הצורך לידון בטענת הבנק להתיישנות טענות התביעה, בכל הנוגע לפצוי בגין עמלות ופקדונות בחשבון בתקופה שלפני יום 15/5/09.
...
אשר על כן ומכל אלה הגעתי למסקנה לפיה מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת, כי במסגרת ניהול החשבון אולצה על ידי הבנק לעשות ולפעול שלא מרצונה החופשי.
הוסף לכך הודאת מוהנד בעדותו (עמ' 9 ש' 3-12) כי אין לו כל ידיעה לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות ומשלא הוכחה התאמה בין הפיקדונות שנפתחו לשירות אחר, לרבות אשראי שניתן, אני קובע כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר "התניית שירות בשירות". יוער כי רוב טענות התובעת בדבר התרשלות הבנק בניהול החשבון, בדבר ייעוץ מגמתי, הפרת אמון, חיוב בריביות ועמלות שלא כדין ועוד, היו טענות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות של ממש.
סוף דבר אני מורה על דחיית התביעה.

בהליך תובענה ייצוגית (ת"צ) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בקשת האישור מייחסת לבנק הפרה של סעיפים 2 ו- 3 לצוו הבנקאות (פקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000 (להלן: "צו הבנקאות"); הפרת חובה חקוקה, בהתאם לסעיף 63 לפקודת הנזיקין; הפרת סעיף 13ב(א) לפקודת הבנקאות, 1941; הפרת חובת האמון המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו; רשלנות, בהתאם לסעיפים 35 – 36 לפקודת הנזיקין; ועשיית עושר שלא במשפט, לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.
בחינת הסדר הפשרה הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה היא: "לקוחות הבנק, שכספם הושקע ברכישת מילוות צמודי מדד מכוח הוראות צו הבנקאות (פקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000 בתקופה הרלוואנטית.". הסעדים שנתבעו בבקשת האישור הם: פיצוי כספי (מעל 3,000,000 ₪, ללא הערכת סכום קונקריטי); סעד הצהרתי; וצוי עשה כמפורט לעיל.
...
בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, משנמצא כי סיום ההליך במסגרת הסדר הפשרה נחזה כדרך יעילה והוגנת להכרעה במחלוקת, וכן כי יש בהסדר הפשרה כדי לענות על מטרות החוק והוא ראוי, סביר והוגן בנסיבותיה של הבקשה, ולנוכח התועלת שהושגה עבור חברי הקבוצה בדמות פיצוי כספי בסך כולל של 6,500,000 ₪ וההתחייבויות לעתיד שהבנק נטל על עצמו כמפורט לעיל, ובהתחשב בטרחת המבקש ובאי כוחו, במורכבות ההליך ובשלב הדיוני שבו גובש הסדר ובהסדרה העתידית הבאה לידי בהתחייבויות הבנק כפי שפורטו לעיל, אני מקבלת את המלצת הצדדים בכל הנוגע לסכומי הגמול ושכר הטרחה, ובנוגע למועדי התשלום.
  סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
בהתאם להוראת סעיף 25(א)(4) בחוק, אני מורה על פרסום הודעה על הסדר פשרה זה בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה רחבה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו