על פי גרדנר, כל אימת שאין הצדקה לתופעה – היתעללות של ההורה המנוכר בילד, הזנחה אמיתית שלו; היתעלמות מצרכיו וכו', שאז אין להשתמש בתופעה כהסבר לעויינות הילד כלפיו – מי שנושא באחריות לקיומה של התופעה הוא ההורה האחר, בדרך כלל ההורה המשמורן, אשר 'שוטף את מוחו של הילד' (Programming Brainwashing Parents indoctrinations) וגורם לו "להדחקת הרגשות החיוביים שיש לו כלפי ההורה המנוכר" עד כדי יצירת מצב בו הילד עצמו תורם משלו להשמצת ההורה המנוכר ומייצר טענות והאשמות כלפיו.
עיון בפסיקה – ממחצית שנות ה-90 ואילך – מלמד, כי בתי המשפט נדרשו לתורתו של גרדנר ועשו בה שימוש בסכסוכי משמורת, במקרים של סרבנות קשר קשה בין ילדים להוריהם ואף הורו, על בסיסה, על הוצאתם מידי ההורה המשמורן לסביבה אחרת ולעיתים אף על העברתם להורה המנוכר שנימצא מתאים לקבלה .
בעבודת הדוקטוראט של עו"ד ד"ר שרון פרילינג בנושא "ניכור הורי – ילד להורה והורה לילד: ההתערבות המשפטית במצבי ניכור הורי ושאלת תפקידו של המשפט ביצירת התנאים למימוש ההורות הרגשית ביחסי הורים ילדים" – צו העברת המשמורת הנו אמצעי אחרון בו יש לנקוט מקום ומוכח העידר כשירותו של ההורה המשמורן לשמש בתפקיד זה, בשל ניסיונו להרחיק את ההורה השני מחיי הילד.
כך בדנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני ופקידת הסעד לפי חוק הנוער (טפול והשגחה), פ"ד נח(6) 246:"זכותם של ההורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא בגדר זכות אדם טבעית וראשונית (ע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני [4], בעמ' 235). זכותם של ההורים לקיים חובתם כלפי ילדיהם יוצרת את האוטונומיה ואת הפרטיות של התא המשפחתי ושוללת, ככלל, היתערבות של גורמים חצוניים ביחידה המשפחתית (ע"א 577/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית [5], בעמ' 468). עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד".
בענייננו, אין חולק כי קיימת זכות טבעית ובסיסית למשיבה, לגדל את בנה כשם שכל הורה זכאי לגדל את ילדו על פי ערכיו וראות עיניו.
...
מרגישה כי אם האומנה מתייחסת אליה כאל אשה מסכנה, למרות שאם האומנה ביקרה אותה בבית החולים "היא באמת הגיעה והיתה איתנו כל היום והרגשתי שאכפת לה ממני".
לדבריה לסיכום בתצהיר כי הורי האומנה "מאד קרובים אלי ודאגו לי וחשבתי שהם באמת כמו משפחה ולא האמנתי שהם לא יתנו לי את הילד שלי. אם הייתי יודעת שאני נכנסת לכזו מלחמה לא הייתי באה לבקש עזרה. הייתי כל צעירה והאמנתי להם".
בחינת טענת עו"ס לחוק הנוער על "ניכור הורי" של המשיבה ע"י משפחת האומנה:
תחילה תעשה סקירת המונח "ניכור הורי" בפסיקה ובדיקת רלבנטיות בתיק שבכותרת:
בעמ"ש 60591-03-15, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, מאת כב' השופט שאול שוחט:
ניכור הורי – כשמו כן הוא – תופעה המתגלית אצל ילדים להורים הנמצאים בסכסוך משמורת לגביהם, שבאה לידי ביטוי בהתנכרות של הילדים לאחד ההורים ללא כל צידוק לכך.
בנסיבות אלו, אני סבורה כי הגיעה העת להפסיק את הבדיקות הרבות ויש להציב סימן קריאה בשלב זה בעניין דרכי הטיפול בקטין.
כפועל יוצא מהחלטתי זו, אני מחליטה לתת את המנדט בענייני הסדרי הראיה בין המשיבה לקטין, לעו"ס לחוק נוער, המבקשת חזרתו המידית של הקטין למשיבה.
שוכנעתי ממסקנות האבחון הפסיכו דיאגנוסטי כי, הרחבת המפגשים בין הקטינה למשיבה גם על דרך של טיפול דיאדי, יובילו לרגיעה ויציבות בנפשו של הקטין.
